תנ"ך

[ירמיהו א,א] דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימן. [ירמיהו א,ב] אשר היה דבר י_וה אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלש עשרה שנה למלכו. [ירמיהו א,ג] ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עד תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמישי. {פ}

[ירמיהו א,ד] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו א,ה] בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך. [ירמיהו א,ו] ואמר אהה א_ני י_וה הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. {ס}
[ירמיהו א,ז] ויאמר י_וה אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר. [ירמיהו א,ח] אל תירא מפניהם כי אתך אני להצלך נאם י_וה. [ירמיהו א,ט] וישלח י_וה את ידו ויגע על פי ויאמר י_וה אלי הנה נתתי דברי בפיך. [ירמיהו א,י] ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. {פ}

[ירמיהו א,יא] ויהי דבר י_וה אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה. [ירמיהו א,יב] ויאמר י_וה אלי היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו. {ס}
[ירמיהו א,יג] ויהי דבר י_וה אלי שנית לאמר מה אתה ראה ואמר סיר נפוח אני ראה ופניו מפני צפונה. [ירמיהו א,יד] ויאמר י_וה אלי מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ. [ירמיהו א,טו] כי הנני קרא לכל משפחות ממלכות צפונה נאם י_וה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ועל כל חומתיה סביב ועל כל ערי יהודה. [ירמיהו א,טז] ודברתי משפטי אותם על כל רעתם אשר עזבוני ויקטרו לאל_ים אחרים וישתחוו למעשי ידיהם. [ירמיהו א,יז] ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם. [ירמיהו א,יח] ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ. [ירמיהו א,יט] ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם י_וה להצילך. {פ}

[ירמיהו ב,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו ב,ב] הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר י_וה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. [ירמיהו ב,ג] קדש ישראל לי_וה ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו ב,ד] שמעו דבר י_וה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל. [ירמיהו ב,ה] כה אמר י_וה מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. [ירמיהו ב,ו] ולא אמרו איה י_וה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. [ירמיהו ב,ז] ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. [ירמיהו ב,ח] הכהנים לא אמרו איה י_וה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנבאים נבאו בבעל ואחרי לא יועלו הלכו. [ירמיהו ב,ט] לכן עד אריב אתכם נאם י_וה ואת בני בניכם אריב. [ירמיהו ב,י] כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת. [ירמיהו ב,יא] ההימיר גוי אל_ים והמה לא אל_ים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. [ירמיהו ב,יב] שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם י_וה. [ירמיהו ב,יג] כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים. [ירמיהו ב,יד] העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז. [ירמיהו ב,טו] עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו נצתה מבלי ישב. [ירמיהו ב,טז] גם בני נף ותחפנס ירעוך קדקד. [ירמיהו ב,יז] הלוא זאת תעשה לך עזבך את י_וה אל_יך בעת מולכך בדרך. [ירמיהו ב,יח] ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר. [ירמיהו ב,יט] תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את י_וה אל_יך ולא פחדתי אליך נאם א_ני י_וה צבאות. [ירמיהו ב,כ] כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבוד כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה. [ירמיהו ב,כא] ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. [ירמיהו ב,כב] כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני נאם א_ני י_וה. [ירמיהו ב,כג] איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה. [ירמיהו ב,כד] פרה למד מדבר באות נפשו שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה. [ירמיהו ב,כה] מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואש לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך. [ירמיהו ב,כו] כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם. [ירמיהו ב,כז] אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. [ירמיהו ב,כח] ואיה אל_יך אשר עשית לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אל_יך יהודה. {ס}
[ירמיהו ב,כט] למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם י_וה. [ירמיהו ב,ל] לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית. [ירמיהו ב,לא] הדור אתם ראו דבר י_וה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך. [ירמיהו ב,לב] התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר. [ירמיהו ב,לג] מה תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את הרעות למדתי את דרכיך. [ירמיהו ב,לד] גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה. [ירמיהו ב,לה] ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. [ירמיהו ב,לו] מה תזלי מאד לשנות את דרכך גם ממצרים תבשי כאשר בשת מאשור. [ירמיהו ב,לז] גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך כי מאס י_וה במבטחיך ולא תצליחי להם. [ירמיהו ג,א] לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם י_וה. [ירמיהו ג,ב] שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך. [ירמיהו ג,ג] וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. [ירמיהו ג,ד] הלוא מעתה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה. [ירמיהו ג,ה] הינטר לעולם אם ישמר לנצח הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל. {פ}

[ירמיהו ג,ו] ויאמר י_וה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם. [ירמיהו ג,ז] ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה ותראה בגודה אחותה יהודה. [ירמיהו ג,ח] וארא כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא. [ירמיהו ג,ט] והיה מקל זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ. [ירמיהו ג,י] וגם בכל זאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כי אם בשקר נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו ג,יא] ויאמר י_וה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה. [ירמיהו ג,יב] הלך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם י_וה לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם י_וה לא אטור לעולם. [ירמיהו ג,יג] אך דעי עונך כי בי_וה אל_יך פשעת ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שמעתם נאם י_וה. [ירמיהו ג,יד] שובו בנים שובבים נאם י_וה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. [ירמיהו ג,טו] ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל. [ירמיהו ג,טז] והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם י_וה לא יאמרו עוד ארון ברית י_וה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד. [ירמיהו ג,יז] בעת ההיא יקראו לירושלם כסא י_וה ונקוו אליה כל הגוים לשם י_וה לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע. {ס}
[ירמיהו ג,יח] בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם. [ירמיהו ג,יט] ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו. [ירמיהו ג,כ] אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם י_וה. [ירמיהו ג,כא] קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם שכחו את י_וה אל_יהם. [ירמיהו ג,כב] שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה י_וה אל_ינו. [ירמיהו ג,כג] אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן בי_וה אל_ינו תשועת ישראל. [ירמיהו ג,כד] והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם. [ירמיהו ג,כה] נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לי_וה אל_ינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול י_וה אל_ינו. {ס}
[ירמיהו ד,א] אם תשוב ישראל נאם י_וה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. [ירמיהו ד,ב] ונשבעת חי י_וה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו. {ס}
[ירמיהו ד,ג] כי כה אמר י_וה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים. [ירמיהו ד,ד] המלו לי_וה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם. [ירמיהו ד,ה] הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר. [ירמיהו ד,ו] שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול. [ירמיהו ד,ז] עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב. [ירמיהו ד,ח] על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף י_וה ממנו. {פ}

[ירמיהו ד,ט] והיה ביום ההוא נאם י_וה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו. {ס}
[ירמיהו ד,י] ואמר אהה א_ני י_וה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש. [ירמיהו ד,יא] בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר. [ירמיהו ד,יב] רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם. [ירמיהו ד,יג] הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו. [ירמיהו ד,יד] כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך. [ירמיהו ד,טו] כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים. [ירמיהו ד,טז] הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם. [ירמיהו ד,יז] כשמרי ש_י היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם י_וה. [ירמיהו ד,יח] דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך. {פ}

[ירמיהו ד,יט] מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה. [ירמיהו ד,כ] שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי. [ירמיהו ד,כא] עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר. {פ}

[ירמיהו ד,כב] כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. [ירמיהו ד,כג] ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם. [ירמיהו ד,כד] ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו. [ירמיהו ד,כה] ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו. [ירמיהו ד,כו] ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני י_וה מפני חרון אפו. {ס}
[ירמיהו ד,כז] כי כה אמר י_וה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה. [ירמיהו ד,כח] על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה. [ירמיהו ד,כט] מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש. [ירמיהו ד,ל] ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו. [ירמיהו ד,לא] כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים. {פ}

[ירמיהו ה,א] שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. [ירמיהו ה,ב] ואם חי י_וה יאמרו לכן לשקר ישבעו. [ירמיהו ה,ג] י_וה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב. [ירמיהו ה,ד] ואני אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך י_וה משפט אל_יהם. [ירמיהו ה,ה] אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך י_וה משפט אל_יהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות. [ירמיהו ה,ו] על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם. [ירמיהו ה,ז] אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אל_ים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגודדו. [ירמיהו ה,ח] סוסים מיזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו. [ירמיהו ה,ט] העל אלה לוא אפקד נאם י_וה ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. {ס}
[ירמיהו ה,י] עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו הסירו נטישותיה כי לוא לי_וה המה. [ירמיהו ה,יא] כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם י_וה. [ירמיהו ה,יב] כחשו בי_וה ויאמרו לוא הוא ולא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה. [ירמיהו ה,יג] והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם. {ס}
[ירמיהו ה,יד] לכן כה אמר י_וה אל_י צבאות יען דברכם את הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם. [ירמיהו ה,טו] הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם י_וה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא תדע לשנו ולא תשמע מה ידבר. [ירמיהו ה,טז] אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים. [ירמיהו ה,יז] ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בטח בהנה בחרב. [ירמיהו ה,יח] וגם בימים ההמה נאם י_וה לא אעשה אתכם כלה. [ירמיהו ה,יט] והיה כי תאמרו תחת מה עשה י_וה אל_ינו לנו את כל אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אל_י נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם. {פ}

[ירמיהו ה,כ] הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר. [ירמיהו ה,כא] שמעו נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. [ירמיהו ה,כב] האותי לא תיראו נאם י_וה אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו. [ירמיהו ה,כג] ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו. [ירמיהו ה,כד] ולוא אמרו בלבבם נירא נא את י_וה אל_ינו הנתן גשם וירה ומלקוש בעתו שבעת חקות קציר ישמר לנו. [ירמיהו ה,כה] עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. [ירמיהו ה,כו] כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו. [ירמיהו ה,כז] ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו. [ירמיהו ה,כח] שמנו עשתו גם עברו דברי רע דין לא דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו. [ירמיהו ה,כט] העל אלה לא אפקד נאם י_וה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. {ס}
[ירמיהו ה,ל] שמה ושערורה נהיתה בארץ. [ירמיהו ה,לא] הנבאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כן ומה תעשו לאחריתה. [ירמיהו ו,א] העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול. [ירמיהו ו,ב] הנוה והמענגה דמיתי בת ציון. [ירמיהו ו,ג] אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו. [ירמיהו ו,ד] קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. [ירמיהו ו,ה] קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה. {פ}

[ירמיהו ו,ו] כי כה אמר י_וה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה. [ירמיהו ו,ז] כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה. [ירמיהו ו,ח] הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה. {פ}

[ירמיהו ו,ט] כה אמר י_וה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות. [ירמיהו ו,י] על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר י_וה היה להם לחרפה לא יחפצו בו. [ירמיהו ו,יא] ואת חמת י_וה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים. [ירמיהו ו,יב] ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם י_וה. [ירמיהו ו,יג] כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן כלו עשה שקר. [ירמיהו ו,יד] וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. [ירמיהו ו,טו] הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר י_וה. {ס}
[ירמיהו ו,טז] כה אמר י_וה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך. [ירמיהו ו,יז] והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב. [ירמיהו ו,יח] לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם. [ירמיהו ו,יט] שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה. [ירמיהו ו,כ] למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי. [ירמיהו ו,כא] לכן כה אמר י_וה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו. {פ}

[ירמיהו ו,כב] כה אמר י_וה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ. [ירמיהו ו,כג] קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון. [ירמיהו ו,כד] שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו חיל כיולדה. [ירמיהו ו,כה] אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב. [ירמיהו ו,כו] בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו. [ירמיהו ו,כז] בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם. [ירמיהו ו,כח] כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה. [ירמיהו ו,כט] נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו. [ירמיהו ו,ל] כסף נמאס קראו להם כי מאס י_וה בהם. {פ}

[ירמיהו ז,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו ז,ב] עמד בשער בית י_וה וקראת שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר י_וה כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות לי_וה. {ס}
[ירמיהו ז,ג] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה. [ירמיהו ז,ד] אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל י_וה היכל י_וה היכל י_וה המה. [ירמיהו ז,ה] כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו. [ירמיהו ז,ו] גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אל_ים אחרים לא תלכו לרע לכם. [ירמיהו ז,ז] ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם. [ירמיהו ז,ח] הנה אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל. [ירמיהו ז,ט] הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אל_ים אחרים אשר לא ידעתם. [ירמיהו ז,י] ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. [ירמיהו ז,יא] המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם י_וה. [ירמיהו ז,יב] כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל. [ירמיהו ז,יג] ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה נאם י_וה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם. [ירמיהו ז,יד] ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו. [ירמיהו ז,טו] והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את כל אחיכם את כל זרע אפרים. {פ}

[ירמיהו ז,טז] ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי כי אינני שמע אתך. [ירמיהו ז,יז] האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם. [ירמיהו ז,יח] הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאל_ים אחרים למען הכעסני. [ירמיהו ז,יט] האתי הם מכעסים נאם י_וה הלוא אתם למען בשת פניהם. [ירמיהו ז,כ] לכן כה אמר א_ני י_וה הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה ובערה ולא תכבה. {פ}

[ירמיהו ז,כא] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר. [ירמיהו ז,כב] כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. [ירמיהו ז,כג] כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאל_ים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם. [ירמיהו ז,כד] ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים. [ירמיהו ז,כה] למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלח. [ירמיהו ז,כו] ולוא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם הרעו מאבותם. [ירמיהו ז,כז] ודברת אליהם את כל הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה. [ירמיהו ז,כח] ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא שמעו בקול י_וה אל_יו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. {ס}
[ירמיהו ז,כט] גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קינה כי מאס י_וה ויטש את דור עברתו. [ירמיהו ז,ל] כי עשו בני יהודה הרע בעיני נאום י_וה שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. [ירמיהו ז,לא] ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי. {פ}

[ירמיהו ז,לב] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ולא יאמר עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום. [ירמיהו ז,לג] והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד. [ירמיהו ז,לד] והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ. [ירמיהו ח,א] בעת ההיא נאם י_וה ויציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלם מקבריהם. [ירמיהו ח,ב] ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו. [ירמיהו ח,ג] ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם י_וה צבאות. {ס}
[ירמיהו ח,ד] ואמרת אליהם כה אמר י_וה היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב. [ירמיהו ח,ה] מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמת מאנו לשוב. [ירמיהו ח,ו] הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה. [ירמיהו ח,ז] גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס ועגור שמרו את עת באנה ועמי לא ידעו את משפט י_וה. [ירמיהו ח,ח] איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת י_וה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים. [ירמיהו ח,ט] הבשו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר י_וה מאסו וחכמת מה להם. [ירמיהו ח,י] לכן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן כלה עשה שקר. [ירמיהו ח,יא] וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. [ירמיהו ח,יב] הבשו כי תועבה עשו גם בוש לא יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר י_וה. {פ}

[ירמיהו ח,יג] אסף אסיפם נאם י_וה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום. [ירמיהו ח,יד] על מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי י_וה אל_ינו הדמנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לי_וה. [ירמיהו ח,טו] קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה. [ירמיהו ח,טז] מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה. {פ}

[ירמיהו ח,יז] כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין להם לחש ונשכו אתכם נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו ח,יח] מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי. [ירמיהו ח,יט] הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים הי_וה אין בציון אם מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר. [ירמיהו ח,כ] עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו. [ירמיהו ח,כא] על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני. [ירמיהו ח,כב] הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי. {ס}
[ירמיהו ח,כג] מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. {ס}
[ירמיהו ט,א] מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים. [ירמיהו ט,ב] וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם י_וה. [ירמיהו ט,ג] איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך. [ירמיהו ט,ד] ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. [ירמיהו ט,ה] שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו ט,ו] לכן כה אמר י_וה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי. [ירמיהו ט,ז] חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. [ירמיהו ט,ח] העל אלה לא אפקד בם נאם י_וה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. {ס}
[ירמיהו ט,ט] על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. [ירמיהו ט,י] ונתתי את ירושלם לגלים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב. {ס}
[ירמיהו ט,יא] מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי י_וה אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר. {ס}
[ירמיהו ט,יב] ויאמר י_וה על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. [ירמיהו ט,יג] וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם. {פ}

[ירמיהו ט,יד] לכן כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש. [ירמיהו ט,טו] והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם. {פ}

[ירמיהו ט,טז] כה אמר י_וה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה. [ירמיהו ט,יז] ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים. [ירמיהו ט,יח] כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו. {ס}
[ירמיהו ט,יט] כי שמענה נשים דבר י_וה ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. [ירמיהו ט,כ] כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות. [ירמיהו ט,כא] דבר כה נאם י_וה ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף. {ס}
[ירמיהו ט,כב] כה אמר י_וה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. [ירמיהו ט,כג] כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני י_וה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו ט,כד] הנה ימים באים נאם י_וה ופקדתי על כל מול בערלה. [ירמיהו ט,כה] על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. {פ}

[ירמיהו י,א] שמעו את הדבר אשר דבר י_וה עליכם בית ישראל. [ירמיהו י,ב] כה אמר י_וה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. [ירמיהו י,ג] כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד. [ירמיהו י,ד] בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק. [ירמיהו י,ה] כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם. {פ}

[ירמיהו י,ו] מאין כמוך י_וה גדול אתה וגדול שמך בגבורה. [ירמיהו י,ז] מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. [ירמיהו י,ח] ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא. [ירמיהו י,ט] כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם. [ירמיהו י,י] וי_וה אל_ים אמת הוא אל_ים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו. {פ}

[ירמיהו י,יא] כדנה תאמרון להום אל_יא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. {ס}
[ירמיהו י,יב] עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים. [ירמיהו י,יג] לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו. [ירמיהו י,יד] נבער כל אדם מדעת הביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם. [ירמיהו י,טו] הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו. [ירמיהו י,טז] לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו י_וה צבאות שמו. {ס}
[ירמיהו י,יז] אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור. {ס}
[ירמיהו י,יח] כי כה אמר י_וה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרתי להם למען ימצאו. {ס}
[ירמיהו י,יט] אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו. [ירמיהו י,כ] אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי. [ירמיהו י,כא] כי נבערו הרעים ואת י_וה לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה. {פ}

[ירמיהו י,כב] קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים. {ס}
[ירמיהו י,כג] ידעתי י_וה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צעדו. [ירמיהו י,כד] יסרני י_וה אך במשפט אל באפך פן תמעטני. [ירמיהו י,כה] שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו. {פ}

[ירמיהו יא,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו יא,ב] שמעו את דברי הברית הזאת ודברתם אל איש יהודה ועל ישבי ירושלם. [ירמיהו יא,ג] ואמרת אליהם כה אמר י_וה אל_י ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת. [ירמיהו יא,ד] אשר צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאל_ים. [ירמיהו יא,ה] למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן י_וה. {פ}

[ירמיהו יא,ו] ויאמר י_וה אלי קרא את כל הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. [ירמיהו יא,ז] כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי. [ירמיהו יא,ח] ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את כל דברי הברית הזאת אשר צויתי לעשות ולא עשו. {ס}
[ירמיהו יא,ט] ויאמר י_וה אלי נמצא קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם. [ירמיהו יא,י] שבו על עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את דברי והמה הלכו אחרי אל_ים אחרים לעבדם הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם. {ס}
[ירמיהו יא,יא] לכן כה אמר י_וה הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם. [ירמיהו יא,יב] והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל האל_ים אשר הם מקטרים להם והושע לא יושיעו להם בעת רעתם. [ירמיהו יא,יג] כי מספר עריך היו אל_יך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל. {ס}
[ירמיהו יא,יד] ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם. {ס}
[ירמיהו יא,טו] מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי. [ירמיהו יא,טז] זית רענן יפה פרי תאר קרא י_וה שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו. [ירמיהו יא,יז] וי_וה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל. {פ}

[ירמיהו יא,יח] וי_וה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם. [ירמיהו יא,יט] ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד. [ירמיהו יא,כ] וי_וה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי. {ס}
[ירמיהו יא,כא] לכן כה אמר י_וה על אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמר לא תנבא בשם י_וה ולא תמות בידנו. {פ}

[ירמיהו יא,כב] לכן כה אמר י_וה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב. [ירמיהו יא,כג] ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם. {ס}
[ירמיהו יב,א] צדיק אתה י_וה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד. [ירמיהו יב,ב] נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. [ירמיהו יב,ג] ואתה י_וה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה. {פ}

[ירמיהו יב,ד] עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו. [ירמיהו יב,ה] כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. [ירמיהו יב,ו] כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות. {ס}
[ירמיהו יב,ז] עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה. [ירמיהו יב,ח] היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. [ירמיהו יב,ט] העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה. [ירמיהו יב,י] רעים רבים שחתו כרמי בססו את חלקתי נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה. [ירמיהו יב,יא] שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב. [ירמיהו יב,יב] על כל שפים במדבר באו שדדים כי חרב לי_וה אכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ אין שלום לכל בשר. {ס}
[ירמיהו יב,יג] זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף י_וה. {פ}

[ירמיהו יב,יד] כה אמר י_וה על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם. [ירמיהו יב,טו] והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו. [ירמיהו יב,טז] והיה אם למד ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי י_וה כאשר למדו את עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי. [ירמיהו יב,יז] ואם לא ישמעו ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו יג,א] כה אמר י_וה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תבאהו. [ירמיהו יג,ב] ואקנה את האזור כדבר י_וה ואשם על מתני. {פ}

[ירמיהו יג,ג] ויהי דבר י_וה אלי שנית לאמר. [ירמיהו יג,ד] קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע. [ירמיהו יג,ה] ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה י_וה אותי. [ירמיהו יג,ו] ויהי מקץ ימים רבים ויאמר י_וה אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לטמנו שם. [ירמיהו יג,ז] ואלך פרתה ואחפר ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל. {פ}

[ירמיהו יג,ח] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו יג,ט] כה אמר י_וה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב. [ירמיהו יג,י] העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אל_ים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל. {ס}
[ירמיהו יג,יא] כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם י_וה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו. [ירמיהו יג,יב] ואמרת אליהם את הדבר הזה {ס}
כה אמר י_וה אל_י ישראל כל נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל נבל ימלא יין. [ירמיהו יג,יג] ואמרת אליהם כה אמר י_וה הנני ממלא את כל ישבי הארץ הזאת ואת המלכים הישבים לדוד על כסאו ואת הכהנים ואת הנבאים ואת כל ישבי ירושלם שכרון. [ירמיהו יג,יד] ונפצתים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו נאם י_וה לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם. [ירמיהו יג,טו] שמעו והאזינו אל תגבהו כי י_וה דבר. [ירמיהו יג,טז] תנו לי_וה אל_יכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל. [ירמיהו יג,יז] ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר י_וה. {ס}
[ירמיהו יג,יח] אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם. [ירמיהו יג,יט] ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים. {ס}
[ירמיהו יג,כ] שאי עיניכם וראי הבאים מצפון איה העדר נתן לך צאן תפארתך. [ירמיהו יג,כא] מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה. [ירמיהו יג,כב] וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך. [ירמיהו יג,כג] היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע. [ירמיהו יג,כד] ואפיצם כקש עובר לרוח מדבר. [ירמיהו יג,כה] זה גורלך מנת מדיך מאתי נאם י_וה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר. [ירמיהו יג,כו] וגם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך. [ירמיהו יג,כז] נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד. {ס}
[ירמיהו יד,א] אשר היה דבר י_וה אל ירמיהו על דברי הבצרות. [ירמיהו יד,ב] אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה. [ירמיהו יד,ג] ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם. [ירמיהו יד,ד] בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם. [ירמיהו יד,ה] כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא. [ירמיהו יד,ו] ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב. [ירמיהו יד,ז] אם עונינו ענו בנו י_וה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו. [ירמיהו יד,ח] מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון. [ירמיהו יד,ט] למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו י_וה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו. {ס}
[ירמיהו יד,י] כה אמר י_וה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו וי_וה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם. {פ}

[ירמיהו יד,יא] ויאמר י_וה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה. [ירמיהו יד,יב] כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם. {ס}
[ירמיהו יד,יג] ואמר אהה א_ני י_וה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה. {ס}
[ירמיהו יד,יד] ויאמר י_וה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם. {ס}
[ירמיהו יד,טו] לכן כה אמר י_וה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה. [ירמיהו יד,טז] והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם. [ירמיהו יד,יז] ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד. [ירמיהו יד,יח] אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו. {ס}
[ירמיהו יד,יט] המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה. [ירמיהו יד,כ] ידענו י_וה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך. [ירמיהו יד,כא] אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו. [ירמיהו יד,כב] היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא י_וה אל_ינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה. {פ}

[ירמיהו טו,א] ויאמר י_וה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו. [ירמיהו טו,ב] והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר י_וה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי. [ירמיהו טו,ג] ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם י_וה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית. [ירמיהו טו,ד] ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם. [ירמיהו טו,ה] כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך. [ירמיהו טו,ו] את נטשת אתי נאם י_וה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם. [ירמיהו טו,ז] ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו. [ירמיהו טו,ח] עצמו לי אלמנותו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות. [ירמיהו טו,ט] אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו טו,י] אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני. {ס}
[ירמיהו טו,יא] אמר י_וה אם לא שרותך לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האיב. [ירמיהו טו,יב] הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת. [ירמיהו טו,יג] חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך. [ירמיהו טו,יד] והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד. {ס}
[ירמיהו טו,טו] אתה ידעת י_וה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה. [ירמיהו טו,טז] נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי י_וה אל_י צבאות. {ס}
[ירמיהו טו,יז] לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני. [ירמיהו טו,יח] למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. {ס}
[ירמיהו טו,יט] לכן כה אמר י_וה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. [ירמיהו טו,כ] ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם י_וה. [ירמיהו טו,כא] והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים. {ס}
[ירמיהו טז,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו טז,ב] לא תקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה. {ס}
[ירמיהו טז,ג] כי כה אמר י_וה על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה ועל אמתם הילדות אותם ועל אבותם המולדים אותם בארץ הזאת. [ירמיהו טז,ד] ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. {ס}
[ירמיהו טז,ה] כי כה אמר י_וה אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י_וה את החסד ואת הרחמים. [ירמיהו טז,ו] ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם. [ירמיהו טז,ז] ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו. [ירמיהו טז,ח] ובית משתה לא תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות. {פ}

[ירמיהו טז,ט] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. [ירמיהו טז,י] והיה כי תגיד לעם הזה את כל הדברים האלה ואמרו אליך על מה דבר י_וה עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו לי_וה אל_ינו. [ירמיהו טז,יא] ואמרת אליהם על אשר עזבו אבותיכם אותי נאם י_וה וילכו אחרי אל_ים אחרים ויעבדום וישתחוו להם ואתי עזבו ואת תורתי לא שמרו. [ירמיהו טז,יב] ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו הרע לבלתי שמע אלי. [ירמיהו טז,יג] והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם שם את אל_ים אחרים יומם ולילה אשר לא אתן לכם חנינה. {פ}

[ירמיהו טז,יד] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ולא יאמר עוד חי י_וה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. [ירמיהו טז,טו] כי אם חי י_וה אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם. {פ}

[ירמיהו טז,טז] הנני שלח לדוגים רבים נאם י_וה ודיגום ואחרי כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים. [ירמיהו טז,יז] כי עיני על כל דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא נצפן עונם מנגד עיני. [ירמיהו טז,יח] ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי. {פ}

[ירמיהו טז,יט] י_וה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. [ירמיהו טז,כ] היעשה לו אדם אל_ים והמה לא אל_ים. [ירמיהו טז,כא] לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי י_וה. {ס}
[ירמיהו יז,א] חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם. [ירמיהו יז,ב] כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות. [ירמיהו יז,ג] הררי בשדה חילך כל אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל גבוליך. [ירמיהו יז,ד] ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד. {ס}
[ירמיהו יז,ה] כה אמר י_וה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן י_וה יסור לבו. [ירמיהו יז,ו] והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. {ס}
[ירמיהו יז,ז] ברוך הגבר אשר יבטח בי_וה והיה י_וה מבטחו. [ירמיהו יז,ח] והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. [ירמיהו יז,ט] עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו. [ירמיהו יז,י] אני י_וה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו. {ס}
[ירמיהו יז,יא] קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. [ירמיהו יז,יב] כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. [ירמיהו יז,יג] מקוה ישראל י_וה כל עזביך יבשו יסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את י_וה. {פ}

[ירמיהו יז,יד] רפאני י_וה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה. [ירמיהו יז,טו] הנה המה אמרים אלי איה דבר י_וה יבוא נא. [ירמיהו יז,טז] ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה. [ירמיהו יז,יז] אל תהיה לי למחתה מחסי אתה ביום רעה. [ירמיהו יז,יח] יבשו רדפי ואל אבשה אני יחתו המה ואל אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם. {ס}
[ירמיהו יז,יט] כה אמר י_וה אלי הלך ועמדת בשער בני עם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם. [ירמיהו יז,כ] ואמרת אליהם שמעו דבר י_וה מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה. [ירמיהו יז,כא] כה אמר י_וה השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם. [ירמיהו יז,כב] ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. [ירמיהו יז,כג] ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שומע ולבלתי קחת מוסר. [ירמיהו יז,כד] והיה אם שמע תשמעון אלי נאם י_וה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה. [ירמיהו יז,כה] ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר הזאת לעולם. [ירמיהו יז,כו] ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית י_וה. [ירמיהו יז,כז] ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה. {פ}

[ירמיהו יח,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו יח,ב] קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי. [ירמיהו יח,ג] וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים. [ירמיהו יח,ד] ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. {ס}
[ירמיהו יח,ה] ויהי דבר י_וה אלי לאמור. [ירמיהו יח,ו] הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם י_וה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל. {ס}
[ירמיהו יח,ז] רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. [ירמיהו יח,ח] ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. {ס}
[ירמיהו יח,ט] ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. [ירמיהו יח,י] ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. {ס}
[ירמיהו יח,יא] ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר י_וה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. [ירמיהו יח,יב] ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה. {פ}

[ירמיהו יח,יג] לכן כה אמר י_וה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל. [ירמיהו יח,יד] היעזב מצור ש_י שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים. [ירמיהו יח,טו] כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה. [ירמיהו יח,טז] לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו. [ירמיהו יח,יז] כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם. {ס}
[ירמיהו יח,יח] ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו. [ירמיהו יח,יט] הקשיבה י_וה אלי ושמע לקול יריבי. [ירמיהו יח,כ] הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם. [ירמיהו יח,כא] לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה. [ירמיהו יח,כב] תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי. [ירמיהו יח,כג] ואתה י_וה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם. {ס}
[ירמיהו יט,א] כה אמר י_וה הלך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים. [ירמיהו יט,ב] ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסות וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך. [ירמיהו יט,ג] ואמרת שמעו דבר י_וה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלנה אזניו. [ירמיהו יט,ד] יען אשר עזבני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאל_ים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקים. [ירמיהו יט,ה] ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. {פ}

[ירמיהו יט,ו] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ולא יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה. [ירמיהו יט,ז] ובקתי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. [ירמיהו יט,ח] ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכתה. [ירמיהו יט,ט] והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם. [ירמיהו יט,י] ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך. [ירמיהו יט,יא] ואמרת אליהם כה אמר י_וה צבאות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור. [ירמיהו יט,יב] כן אעשה למקום הזה נאם י_וה וליושביו ולתת את העיר הזאת כתפת. [ירמיהו יט,יג] והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאל_ים אחרים. {פ}

[ירמיהו יט,יד] ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו י_וה שם להנבא ויעמד בחצר בית י_וה ויאמר אל כל העם. {ס}
[ירמיהו יט,טו] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני מבי אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי. [ירמיהו כ,א] וישמע פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נגיד בבית י_וה את ירמיהו נבא את הדברים האלה. [ירמיהו כ,ב] ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית י_וה. [ירמיהו כ,ג] ויהי ממחרת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא י_וה שמך כי אם מגור מסביב. {ס}
[ירמיהו כ,ד] כי כה אמר י_וה הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב. [ירמיהו כ,ה] ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה. [ירמיהו כ,ו] ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר. {פ}

[ירמיהו כ,ז] פתיתני י_וה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי. [ירמיהו כ,ח] כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר י_וה לי לחרפה ולקלס כל היום. [ירמיהו כ,ט] ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל. [ירמיהו כ,י] כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלמי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו. [ירמיהו כ,יא] וי_וה אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח. [ירמיהו כ,יב] וי_וה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי. {ס}
[ירמיהו כ,יג] שירו לי_וה הללו את י_וה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים. {ס}
[ירמיהו כ,יד] ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך. [ירמיהו כ,טו] ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שמח שמחהו. [ירמיהו כ,טז] והיה האיש ההוא כערים אשר הפך י_וה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים. [ירמיהו כ,יז] אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם. [ירמיהו כ,יח] למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי. {פ}

[ירמיהו כא,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה בשלח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר. [ירמיהו כא,ב] דרש נא בעדנו את י_וה כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו אולי יעשה י_וה אותנו ככל נפלאתיו ויעלה מעלינו. [ירמיהו כא,ג] ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל צדקיהו. {ס}
[ירמיהו כא,ד] כה אמר י_וה אל_י ישראל הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל תוך העיר הזאת. [ירמיהו כא,ה] ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול. [ירמיהו כא,ו] והכיתי את יושבי העיר הזאת ואת האדם ואת הבהמה בדבר גדול ימתו. [ירמיהו כא,ז] ואחרי כן נאם י_וה אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם. [ירמיהו כא,ח] ואל העם הזה תאמר כה אמר י_וה הנני נתן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות. [ירמיהו כא,ט] הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל. [ירמיהו כא,י] כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם י_וה ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש. {ס}
[ירמיהו כא,יא] ולבית מלך יהודה שמעו דבר י_וה. [ירמיהו כא,יב] בית דוד כה אמר י_וה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם. [ירמיהו כא,יג] הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם י_וה האמרים מי יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו. [ירמיהו כא,יד] ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם י_וה והצתי אש ביערה ואכלה כל סביביה. [ירמיהו כב,א] כה אמר י_וה רד בית מלך יהודה ודברת שם את הדבר הזה. [ירמיהו כב,ב] ואמרת שמע דבר י_וה מלך יהודה הישב על כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה. [ירמיהו כב,ג] כה אמר י_וה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תנו אל תחמסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה. [ירמיהו כב,ד] כי אם עשו תעשו את הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על כסאו רכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדו ועמו. [ירמיהו כב,ה] ואם לא תשמעו את הדברים האלה בי נשבעתי נאם י_וה כי לחרבה יהיה הבית הזה. {פ}

[ירמיהו כב,ו] כי כה אמר י_וה על בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם לא אשיתך מדבר ערים לא נושבה. [ירמיהו כב,ז] וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו על האש. [ירמיהו כב,ח] ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל רעהו על מה עשה י_וה ככה לעיר הגדולה הזאת. [ירמיהו כב,ט] ואמרו על אשר עזבו את ברית י_וה אל_יהם וישתחוו לאל_ים אחרים ויעבדום. {ס}
[ירמיהו כב,י] אל תבכו למת ואל תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. [ירמיהו כב,יא] כי כה אמר י_וה אל שלם בן יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד. [ירמיהו כב,יב] כי במקום אשר הגלו אתו שם ימות ואת הארץ הזאת לא יראה עוד. {ס}
[ירמיהו כב,יג] הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו. [ירמיהו כב,יד] האמר אבנה לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר. [ירמיהו כב,טו] התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. [ירמיהו כב,טז] דן דין עני ואביון אז טוב הלוא היא הדעת אתי נאם י_וה. [ירמיהו כב,יז] כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך ועל העשק ועל המרוצה לעשות. {ס}
[ירמיהו כב,יח] לכן כה אמר י_וה אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא יספדו לו הוי אדון והוי הדה. [ירמיהו כב,יט] קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם. {ס}
[ירמיהו כב,כ] עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל מאהביך. [ירמיהו כב,כא] דברתי אליך בשלותיך אמרת לא אשמע זה דרכך מנעוריך כי לא שמעת בקולי. [ירמיהו כב,כב] כל רעיך תרעה רוח ומאהביך בשבי ילכו כי אז תבשי ונכלמת מכל רעתך. [ירמיהו כב,כג] ישבתי בלבנון מקננתי בארזים מה נחנת בבא לך חבלים חיל כילדה. [ירמיהו כב,כד] חי אני נאם י_וה כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. [ירמיהו כב,כה] ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים. [ירמיהו כב,כו] והטלתי אתך ואת אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא ילדתם שם ושם תמותו. [ירמיהו כב,כז] ועל הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם שמה לא ישובו. {פ}

[ירמיהו כב,כח] העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על הארץ אשר לא ידעו. [ירמיהו כב,כט] ארץ ארץ ארץ שמעי דבר י_וה. [ירמיהו כב,ל] כה אמר י_וה כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומשל עוד ביהודה. {פ}

[ירמיהו כג,א] הוי רעים מאבדים ומפצים את צאן מרעיתי נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו כג,ב] לכן כה אמר י_וה אל_י ישראל על הרעים הרעים את עמי אתם הפצתם את צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את רע מעלליכם נאם י_וה. [ירמיהו כג,ג] ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן ופרו ורבו. [ירמיהו כג,ד] והקמתי עליהם רעים ורעום ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו כג,ה] הנה ימים באים נאם י_וה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. [ירמיהו כג,ו] בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה שמו אשר יקראו י_וה צדקנו. {פ}

[ירמיהו כג,ז] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ולא יאמרו עוד חי י_וה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. [ירמיהו כג,ח] כי אם חי י_וה אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם. {פ}

[ירמיהו כג,ט] לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני י_וה ומפני דברי קדשו. [ירמיהו כג,י] כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן. [ירמיהו כג,יא] כי גם נביא גם כהן חנפו גם בביתי מצאתי רעתם נאם י_וה. [ירמיהו כג,יב] לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם י_וה. [ירמיהו כג,יג] ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל. [ירמיהו כג,יד] ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כלם כסדם וישביה כעמרה. {פ}

[ירמיהו כג,טו] לכן כה אמר י_וה צבאות על הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ. {פ}

[ירמיהו כג,טז] כה אמר י_וה צבאות אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי י_וה. [ירמיהו כג,יז] אמרים אמור למנאצי דבר י_וה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה. [ירמיהו כג,יח] כי מי עמד בסוד י_וה וירא וישמע את דברו מי הקשיב דברי וישמע. {ס}
[ירמיהו כג,יט] הנה סערת י_וה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. [ירמיהו כג,כ] לא ישוב אף י_וה עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה. [ירמיהו כג,כא] לא שלחתי את הנבאים והם רצו לא דברתי אליהם והם נבאו. [ירמיהו כג,כב] ואם עמדו בסודי וישמעו דברי את עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם. {ס}
[ירמיהו כג,כג] האל_י מקרב אני נאם י_וה ולא אל_י מרחק. [ירמיהו כג,כד] אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם י_וה הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם י_וה. [ירמיהו כג,כה] שמעתי את אשר אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי. [ירמיהו כג,כו] עד מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם. [ירמיהו כג,כז] החשבים להשכיח את עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל. [ירמיהו כג,כח] הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם י_וה. [ירמיהו כג,כט] הלוא כה דברי כאש נאם י_וה וכפטיש יפצץ סלע. {ס}
[ירמיהו כג,ל] לכן הנני על הנבאים נאם י_וה מגנבי דברי איש מאת רעהו. [ירמיהו כג,לא] הנני על הנביאם נאם י_וה הלקחים לשונם וינאמו נאם. [ירמיהו כג,לב] הנני על נבאי חלמות שקר נאם י_וה ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא שלחתים ולא צויתים והועיל לא יועילו לעם הזה נאם י_וה. [ירמיהו כג,לג] וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר מה משא י_וה ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נאם י_וה. [ירמיהו כג,לד] והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא י_וה ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו. [ירמיהו כג,לה] כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה י_וה ומה דבר י_וה. [ירמיהו כג,לו] ומשא י_וה לא תזכרו עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את דברי אל_ים חיים י_וה צבאות אל_ינו. [ירמיהו כג,לז] כה תאמר אל הנביא מה ענך י_וה ומה דבר י_וה. [ירמיהו כג,לח] ואם משא י_וה תאמרו לכן כה אמר י_וה יען אמרכם את הדבר הזה משא י_וה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא י_וה. [ירמיהו כג,לט] לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני. [ירמיהו כג,מ] ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח. {פ}

[ירמיהו כד,א] הראני י_וה והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל י_וה אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושלם ויבאם בבל. [ירמיהו כד,ב] הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע. {פ}

[ירמיהו כד,ג] ויאמר י_וה אלי מה אתה ראה ירמיהו ואמר תאנים התאנים הטבות טבות מאד והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע. {פ}

[ירמיהו כד,ד] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו כד,ה] כה אמר י_וה אל_י ישראל כתאנים הטבות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה. [ירמיהו כד,ו] ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים על הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש. [ירמיהו כד,ז] ונתתי להם לב לדעת אתי כי אני י_וה והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאל_ים כי ישבו אלי בכל לבם. {ס}
[ירמיהו כד,ח] וכתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרע כי כה אמר י_וה כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והישבים בארץ מצרים. [ירמיהו כד,ט] ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקמות אשר אדיחם שם. [ירמיהו כד,י] ושלחתי בם את החרב את הרעב ואת הדבר עד תמם מעל האדמה אשר נתתי להם ולאבותיהם. {פ}

[ירמיהו כה,א] הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל. [ירמיהו כה,ב] אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר. [ירמיהו כה,ג] מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר י_וה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם. [ירמיהו כה,ד] ושלח י_וה אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמע. [ירמיהו כה,ה] לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על האדמה אשר נתן י_וה לכם ולאבותיכם למן עולם ועד עולם. [ירמיהו כה,ו] ואל תלכו אחרי אל_ים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם. [ירמיהו כה,ז] ולא שמעתם אלי נאם י_וה למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם. {פ}

[ירמיהו כה,ח] לכן כה אמר י_וה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי. [ירמיהו כה,ט] הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם י_וה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם. [ירמיהו כה,י] והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר. [ירמיהו כה,יא] והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה. [ירמיהו כה,יב] והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם י_וה את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם. [ירמיהו כה,יג] והבאותי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגוים. [ירמיהו כה,יד] כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם. {פ}

[ירמיהו כה,טו] כי כה אמר י_וה אל_י ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם. [ירמיהו כה,טז] ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם. [ירמיהו כה,יז] ואקח את הכוס מיד י_וה ואשקה את כל הגוים אשר שלחני י_וה אליהם. [ירמיהו כה,יח] את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה. [ירמיהו כה,יט] את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו. [ירמיהו כה,כ] ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד. [ירמיהו כה,כא] את אדום ואת מואב ואת בני עמון. [ירמיהו כה,כב] ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים. [ירמיהו כה,כג] ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה. [ירמיהו כה,כד] ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השכנים במדבר. [ירמיהו כה,כה] ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי. [ירמיהו כה,כו] ואת כל מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל אחיו ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם. [ירמיהו כה,כז] ואמרת אליהם {פ}

כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם. [ירמיהו כה,כח] והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר י_וה צבאות שתו תשתו. [ירמיהו כה,כט] כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ נאם י_וה צבאות. [ירמיהו כה,ל] ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם י_וה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ. [ירמיהו כה,לא] בא שאון עד קצה הארץ כי ריב לי_וה בגוים נשפט הוא לכל בשר הרשעים נתנם לחרב נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו כה,לב] כה אמר י_וה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ. [ירמיהו כה,לג] והיו חללי י_וה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו. [ירמיהו כה,לד] הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה. [ירמיהו כה,לה] ואבד מנוס מן הרעים ופליטה מאדירי הצאן. [ירמיהו כה,לו] קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי שדד י_וה את מרעיתם. [ירמיהו כה,לז] ונדמו נאות השלום מפני חרון אף י_וה. [ירמיהו כה,לח] עזב ככפיר סכו כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו. {פ}

[ירמיהו כו,א] בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת י_וה לאמר. [ירמיהו כו,ב] כה אמר י_וה עמד בחצר בית י_וה ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחות בית י_וה את כל הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל תגרע דבר. [ירמיהו כו,ג] אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם. [ירמיהו כו,ד] ואמרת אליהם כה אמר י_וה אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם. [ירמיהו כו,ה] לשמע על דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם והשכם ושלח ולא שמעתם. [ירמיהו כו,ו] ונתתי את הבית הזה כשלה ואת העיר הזאתה אתן לקללה לכל גוי הארץ. {פ}

[ירמיהו כו,ז] וישמעו הכהנים והנבאים וכל העם את ירמיהו מדבר את הדברים האלה בבית י_וה. [ירמיהו כו,ח] ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר צוה י_וה לדבר אל כל העם ויתפשו אתו הכהנים והנביאים וכל העם לאמר מות תמות. [ירמיהו כו,ט] מדוע נבית בשם י_וה לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב ויקהל כל העם אל ירמיהו בבית י_וה. [ירמיהו כו,י] וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה ויעלו מבית המלך בית י_וה וישבו בפתח שער י_וה החדש. {ס}
[ירמיהו כו,יא] ויאמרו הכהנים והנבאים אל השרים ואל כל העם לאמר משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם. [ירמיהו כו,יב] ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמר י_וה שלחני להנבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם. [ירמיהו כו,יג] ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול י_וה אל_יכם וינחם י_וה אל הרעה אשר דבר עליכם. [ירמיהו כו,יד] ואני הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם. [ירמיהו כו,טו] אך ידע תדעו כי אם ממתים אתם אתי כי דם נקי אתם נתנים עליכם ואל העיר הזאת ואל ישביה כי באמת שלחני י_וה עליכם לדבר באזניכם את כל הדברים האלה. {ס}
[ירמיהו כו,טז] ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים ואל הנביאים אין לאיש הזה משפט מות כי בשם י_וה אל_ינו דבר אלינו. [ירמיהו כו,יז] ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר. [ירמיהו כו,יח] מיכיה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר י_וה צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. [ירמיהו כו,יט] ההמת המתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את י_וה ויחל את פני י_וה וינחם י_וה אל הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על נפשותינו. [ירמיהו כו,כ] וגם איש היה מתנבא בשם י_וה אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו. [ירמיהו כו,כא] וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וכל השרים את דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים. [ירמיהו כו,כב] וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים. [ירמיהו כו,כג] ויוציאו את אוריהו ממצרים ויבאהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם. [ירמיהו כו,כד] אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אתו ביד העם להמיתו. {פ}

[ירמיהו כז,א] בראשית ממלכת יהויקם בן יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיה מאת י_וה לאמר. [ירמיהו כז,ב] כה אמר י_וה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על צוארך. [ירמיהו כז,ג] ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה. [ירמיהו כז,ד] וצוית אתם אל אדניהם לאמר כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל כה תאמרו אל אדניכם. [ירמיהו כז,ה] אנכי עשיתי את הארץ את האדם ואת הבהמה אשר על פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני. [ירמיהו כז,ו] ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. [ירמיהו כז,ז] ועבדו אתו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים. [ירמיהו כז,ח] והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא נאם י_וה עד תמי אתם בידו. [ירמיהו כז,ט] ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קסמיכם ואל חלמתיכם ואל ענניכם ואל כשפיכם אשר הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל. [ירמיהו כז,י] כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם. [ירמיהו כז,יא] והגוי אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל ועבדו והנחתיו על אדמתו נאם י_וה ועבדה וישב בה. [ירמיהו כז,יב] ואל צדקיה מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה לאמר הביאו את צואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו. [ירמיהו כז,יג] למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר י_וה אל הגוי אשר לא יעבד את מלך בבל. [ירמיהו כז,יד] ואל תשמעו אל דברי הנבאים האמרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם. [ירמיהו כז,טו] כי לא שלחתים נאם י_וה והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם. [ירמיהו כז,טז] ואל הכהנים ואל כל העם הזה דברתי לאמר כה אמר י_וה אל תשמעו אל דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית י_וה מושבים מבבלה עתה מהרה כי שקר המה נבאים לכם. [ירמיהו כז,יז] אל תשמעו אליהם עבדו את מלך בבל וחיו למה תהיה העיר הזאת חרבה. [ירמיהו כז,יח] ואם נבאים הם ואם יש דבר י_וה אתם יפגעו נא בי_וה צבאות לבלתי באו הכלים הנותרים בבית י_וה ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה. [ירמיהו כז,יט] כי כה אמר י_וה צבאות אל העמדים ועל הים ועל המכנות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת. [ירמיהו כז,כ] אשר לא לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את יכוניה בן יהויקים מלך יהודה מירושלם בבלה ואת כל חרי יהודה וירושלם. [ירמיהו כז,כא] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל על הכלים הנותרים בית י_וה ובית מלך יהודה וירושלם. [ירמיהו כז,כב] בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם י_וה והעליתים והשיבתים אל המקום הזה. {פ}

[ירמיהו כח,א] ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית י_וה לעיני הכהנים וכל העם לאמר. [ירמיהו כח,ב] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לאמר שברתי את על מלך בבל. [ירמיהו כח,ג] בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית י_וה אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל. [ירמיהו כח,ד] ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה נאם י_וה כי אשבר את על מלך בבל. [ירמיהו כח,ה] ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל העם העמדים בבית י_וה. [ירמיהו כח,ו] ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה י_וה יקם י_וה את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית י_וה וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. [ירמיהו כח,ז] אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל העם. [ירמיהו כח,ח] הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר. [ירמיהו כח,ט] הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו י_וה באמת. [ירמיהו כח,י] ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו. [ירמיהו כח,יא] ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר י_וה ככה אשבר את על נבכדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים מעל צואר כל הגוים וילך ירמיה הנביא לדרכו. {פ}

[ירמיהו כח,יב] ויהי דבר י_וה אל ירמיה אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא לאמר. [ירמיהו כח,יג] הלוך ואמרת אל חנניה לאמר כה אמר י_וה מוטת עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל. [ירמיהו כח,יד] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל על ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה לעבד את נבכדנאצר מלך בבל ועבדהו וגם את חית השדה נתתי לו. [ירמיהו כח,טו] ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה לא שלחך י_וה ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. [ירמיהו כח,טז] לכן כה אמר י_וה הנני משלחך מעל פני האדמה השנה אתה מת כי סרה דברת אל י_וה. [ירמיהו כח,יז] וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי. {פ}

[ירמיהו כט,א] ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל יתר זקני הגולה ואל הכהנים ואל הנביאים ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה. [ירמיהו כט,ב] אחרי צאת יכניה המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם. [ירמיהו כט,ג] ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר. [ירמיהו כט,ד] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלם בבלה. [ירמיהו כט,ה] בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין. [ירמיהו כט,ו] קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו. [ירמיהו כט,ז] ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל י_וה כי בשלומה יהיה לכם שלום. [ירמיהו כט,ח] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקסמיכם ואל תשמעו אל חלמתיכם אשר אתם מחלמים. [ירמיהו כט,ט] כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו כט,י] כי כה אמר י_וה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה. [ירמיהו כט,יא] כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם י_וה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. [ירמיהו כט,יב] וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם. [ירמיהו כט,יג] ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל לבבכם. [ירמיהו כט,יד] ונמצאתי לכם נאם י_וה ושבתי את שביתכם וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם י_וה והשבתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם. [ירמיהו כט,טו] כי אמרתם הקים לנו י_וה נבאים בבלה. {ס}
[ירמיהו כט,טז] כי כה אמר י_וה אל המלך היושב אל כסא דוד ואל כל העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא יצאו אתכם בגולה. [ירמיהו כט,יז] כה אמר י_וה צבאות הנני משלח בם את החרב את הרעב ואת הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא תאכלנה מרע. [ירמיהו כט,יח] ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל הגוים אשר הדחתים שם. [ירמיהו כט,יט] תחת אשר לא שמעו אל דברי נאם י_וה אשר שלחתי אליהם את עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם י_וה. [ירמיהו כט,כ] ואתם שמעו דבר י_וה כל הגולה אשר שלחתי מירושלם בבלה. {ס}
[ירמיהו כט,כא] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך בבל והכם לעיניכם. [ירמיהו כט,כב] ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך י_וה כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש. [ירמיהו כט,כג] יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע ועד נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו כט,כד] ואל שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר. [ירמיהו כט,כה] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל כל העם אשר בירושלם ואל צפניה בן מעשיה הכהן ואל כל הכהנים לאמר. [ירמיהו כט,כו] י_וה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית י_וה לכל איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל המהפכת ואל הצינק. [ירמיהו כט,כז] ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם. [ירמיהו כט,כח] כי על כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריהן. [ירמיהו כט,כט] ויקרא צפניה הכהן את הספר הזה באזני ירמיהו הנביא. {פ}

[ירמיהו כט,ל] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו לאמר. [ירמיהו כט,לא] שלח על כל הגולה לאמר כה אמר י_וה אל שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על שקר. [ירמיהו כט,לב] לכן כה אמר י_וה הנני פקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה ולא יראה בטוב אשר אני עשה לעמי נאם י_וה כי סרה דבר על י_וה. {ס}
[ירמיהו ל,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו ל,ב] כה אמר י_וה אל_י ישראל לאמר כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר. [ירמיהו ל,ג] כי הנה ימים באים נאם י_וה ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר י_וה והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה. {פ}

[ירמיהו ל,ד] ואלה הדברים אשר דבר י_וה אל ישראל ואל יהודה. [ירמיהו ל,ה] כי כה אמר י_וה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. [ירמיהו ל,ו] שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. [ירמיהו ל,ז] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. [ירמיהו ל,ח] והיה ביום ההוא נאם י_וה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים. [ירמיהו ל,ט] ועבדו את י_וה אל_יהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם. {ס}
[ירמיהו ל,י] ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם י_וה ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. [ירמיהו ל,יא] כי אתך אני נאם י_וה להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. {פ}

[ירמיהו ל,יב] כי כה אמר י_וה אנוש לשברך נחלה מכתך. [ירמיהו ל,יג] אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך. [ירמיהו ל,יד] כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך. [ירמיהו ל,טו] מה תזעק על שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך. [ירמיהו ל,טז] לכן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל בזזיך אתן לבז. [ירמיהו ל,יז] כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם י_וה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה. {ס}
[ירמיהו ל,יח] כה אמר י_וה הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב. [ירמיהו ל,יט] ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו. [ירמיהו ל,כ] והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל לחציו. [ירמיהו ל,כא] והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם י_וה. [ירמיהו ל,כב] והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאל_ים. {ס}
[ירמיהו ל,כג] הנה סערת י_וה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול. [ירמיהו ל,כד] לא ישוב חרון אף י_וה עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה. [ירמיהו ל,כה] בעת ההיא נאם י_וה אהיה לאל_ים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם. {ס}
[ירמיהו לא,א] כה אמר י_וה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל. [ירמיהו לא,ב] מרחוק י_וה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. [ירמיהו לא,ג] עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים. [ירמיהו לא,ד] עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו. [ירמיהו לא,ה] כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל י_וה אל_ינו. {פ}

[ירמיהו לא,ו] כי כה אמר י_וה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע י_וה את עמך את שארית ישראל. [ירמיהו לא,ז] הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה. [ירמיהו לא,ח] בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא. {ס}
[ירמיהו לא,ט] שמעו דבר י_וה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו. [ירמיהו לא,י] כי פדה י_וה את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו. [ירמיהו לא,יא] ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב י_וה על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד. [ירמיהו לא,יב] אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. [ירמיהו לא,יג] ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו לא,יד] כה אמר י_וה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. {ס}
[ירמיהו לא,טו] כה אמר י_וה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם י_וה ושבו מארץ אויב. [ירמיהו לא,טז] ויש תקוה לאחריתך נאם י_וה ושבו בנים לגבולם. {ס}
[ירמיהו לא,יז] שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השבני ואשובה כי אתה י_וה אל_י. [ירמיהו לא,יח] כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. [ירמיהו לא,יט] הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו לא,כ] הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה. [ירמיהו לא,כא] עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא י_וה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר. {ס}
[ירמיהו לא,כב] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך י_וה נוה צדק הר הקדש. [ירמיהו לא,כג] וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר. [ירמיהו לא,כד] כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי. [ירמיהו לא,כה] על זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי. {ס}
[ירמיהו לא,כו] הנה ימים באים נאם י_וה וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. [ירמיהו לא,כז] והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם י_וה. [ירמיהו לא,כח] בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה. [ירמיהו לא,כט] כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו. {ס}
[ירמיהו לא,ל] הנה ימים באים נאם י_וה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. [ירמיהו לא,לא] לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם י_וה. [ירמיהו לא,לב] כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם י_וה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאל_ים והמה יהיו לי לעם. [ירמיהו לא,לג] ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את י_וה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם י_וה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד. {ס}
[ירמיהו לא,לד] כה אמר י_וה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו י_וה צבאות שמו. [ירמיהו לא,לה] אם ימשו החקים האלה מלפני נאם י_וה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים. {ס}
[ירמיהו לא,לו] כה אמר י_וה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו לא,לז] הנה ימים נאם י_וה ונבנתה העיר לי_וה ממגדל חננאל שער הפנה. [ירמיהו לא,לח] ויצא עוד קוה המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה. [ירמיהו לא,לט] וכל העמק הפגרים והדשן וכל השרמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לי_וה לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. {פ}

[ירמיהו לב,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה בשנת העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה עשרה שנה לנבוכדראצר. [ירמיהו לב,ב] ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה. [ירמיהו לב,ג] אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר י_וה הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה. [ירמיהו לב,ד] וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך בבל ודבר פיו עם פיו ועיניו את עינו תראינה. [ירמיהו לב,ה] ובבל יולך את צדקיהו ושם יהיה עד פקדי אתו נאם י_וה כי תלחמו את הכשדים לא תצליחו. {פ}

[ירמיהו לב,ו] ויאמר ירמיהו היה דבר י_וה אלי לאמר. [ירמיהו לב,ז] הנה חנמאל בן שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את ש_י אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות. [ירמיהו לב,ח] ויבא אלי חנמאל בן דדי כדבר י_וה אל חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את ש_י אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה לך ואדע כי דבר י_וה הוא. [ירמיהו לב,ט] ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דדי אשר בענתות ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף. [ירמיהו לב,י] ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים. [ירמיהו לב,יא] ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי. [ירמיהו לב,יב] ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל היהודים הישבים בחצר המטרה. [ירמיהו לב,יג] ואצוה את ברוך לעיניהם לאמר. [ירמיהו לב,יד] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. {ס}
[ירמיהו לב,טו] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת. {פ}

[ירמיהו לב,טז] ואתפלל אל י_וה אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמר. [ירמיהו לב,יז] אהה א_ני י_וה הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר. [ירמיהו לב,יח] עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור י_וה צבאות שמו. [ירמיהו לב,יט] גדל העצה ורב העליליה אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. [ירמיהו לב,כ] אשר שמת אתות ומפתים בארץ מצרים עד היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה לך שם כיום הזה. [ירמיהו לב,כא] ותצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול. [ירמיהו לב,כב] ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש. [ירמיהו לב,כג] ויבאו וירשו אתה ולא שמעו בקולך ובתרותך לא הלכו את כל אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל הרעה הזאת. [ירמיהו לב,כד] הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה. [ירמיהו לב,כה] ואתה אמרת אלי א_ני י_וה קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים. {ס}
[ירמיהו לב,כו] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו לאמר. [ירמיהו לב,כז] הנה אני י_וה אל_י כל בשר הממני יפלא כל דבר. [ירמיהו לב,כח] לכן כה אמר י_וה הנני נתן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל ולכדה. [ירמיהו לב,כט] ובאו הכשדים הנלחמים על העיר הזאת והציתו את העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאל_ים אחרים למען הכעסני. [ירמיהו לב,ל] כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם י_וה. [ירמיהו לב,לא] כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני. [ירמיהו לב,לב] על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם. [ירמיהו לב,לג] ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר. [ירמיהו לב,לד] וישימו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. [ירמיהו לב,לה] ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת למען החטי את יהודה. {ס}
[ירמיהו לב,לו] ועתה לכן כה אמר י_וה אל_י ישראל אל העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר. [ירמיהו לב,לז] הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל המקום הזה והשבתים לבטח. [ירמיהו לב,לח] והיו לי לעם ואני אהיה להם לאל_ים. [ירמיהו לב,לט] ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. [ירמיהו לב,מ] וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי. [ירמיהו לב,מא] וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי. {ס}
[ירמיהו לב,מב] כי כה אמר י_וה כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם. [ירמיהו לב,מג] ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים. [ירמיהו לב,מד] שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו לג,א] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר. [ירמיהו לג,ב] כה אמר י_וה עשה י_וה יוצר אותה להכינה י_וה שמו. [ירמיהו לג,ג] קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם. {ס}
[ירמיהו לג,ד] כי כה אמר י_וה אל_י ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתצים אל הסללות ואל החרב. [ירמיהו לג,ה] באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל רעתם. [ירמיהו לג,ו] הנני מעלה לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת. [ירמיהו לג,ז] והשבתי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה. [ירמיהו לג,ח] וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכול עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. [ירמיהו לג,ט] והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עשה אותם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה. {ס}
[ירמיהו לג,י] כה אמר י_וה עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. [ירמיהו לג,יא] קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את י_וה צבאות כי טוב י_וה כי לעולם חסדו מבאים תודה בית י_וה כי אשיב את שבות הארץ כבראשנה אמר י_וה. {ס}
[ירמיהו לג,יב] כה אמר י_וה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נוה רעים מרבצים צאן. [ירמיהו לג,יג] בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על ידי מונה אמר י_וה. {ס}
[ירמיהו לג,יד] הנה ימים באים נאם י_וה והקמתי את הדבר הטוב אשר דברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה. [ירמיהו לג,טו] בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ. [ירמיהו לג,טז] בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה י_וה צדקנו. {ס}
[ירמיהו לג,יז] כי כה אמר י_וה לא יכרת לדוד איש ישב על כסא בית ישראל. [ירמיהו לג,יח] ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה זבח כל הימים. {פ}

[ירמיהו לג,יט] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו לאמור. [ירמיהו לג,כ] כה אמר י_וה אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם. [ירמיהו לג,כא] גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו ואת הלוים הכהנים משרתי. [ירמיהו לג,כב] אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי אתי. {ס}
[ירמיהו לג,כג] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו לאמר. [ירמיהו לג,כד] הלוא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר י_וה בהם וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם. {ס}
[ירמיהו לג,כה] כה אמר י_וה אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. [ירמיהו לג,כו] גם זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל זרע אברהם ישחק ויעקב כי אשוב את שבותם ורחמתים. {פ}

[ירמיהו לד,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה ונבוכדראצר מלך בבל וכל חילו וכל ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל העמים נלחמים על ירושלם ועל כל עריה לאמר. [ירמיהו לד,ב] כה אמר י_וה אל_י ישראל הלך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר י_וה הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ושרפה באש. [ירמיהו לד,ג] ואתה לא תמלט מידו כי תפש תתפש ובידו תנתן ועיניך את עיני מלך בבל תראינה ופיהו את פיך ידבר ובבל תבוא. [ירמיהו לד,ד] אך שמע דבר י_וה צדקיהו מלך יהודה כה אמר י_וה עליך לא תמות בחרב. [ירמיהו לד,ה] בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך כי דבר אני דברתי נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו לד,ו] וידבר ירמיהו הנביא אל צדקיהו מלך יהודה את כל הדברים האלה בירושלם. [ירמיהו לד,ז] וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלם ועל כל ערי יהודה הנותרות אל לכיש ואל עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר. {פ}

[ירמיהו לד,ח] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם לקרא להם דרור. [ירמיהו לד,ט] לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש. [ירמיהו לד,י] וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד בם עוד וישמעו וישלחו. [ירמיהו לד,יא] וישובו אחרי כן וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים ויכבישום לעבדים ולשפחות. {פ}

[ירמיהו לד,יב] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו לד,יג] כה אמר י_וה אל_י ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר. [ירמיהו לד,יד] מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם. [ירמיהו לד,טו] ותשבו אתם היום ותעשו את הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו. [ירמיהו לד,טז] ותשבו ותחללו את שמי ותשבו איש את עבדו ואיש את שפחתו אשר שלחתם חפשים לנפשם ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות. {ס}
[ירמיהו לד,יז] לכן כה אמר י_וה אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם י_וה אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזועה לכל ממלכות הארץ. [ירמיהו לד,יח] ונתתי את האנשים העברים את ברתי אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. [ירמיהו לד,יט] שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ העברים בין בתרי העגל. [ירמיהו לד,כ] ונתתי אותם ביד איביהם וביד מבקשי נפשם והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. [ירמיהו לד,כא] ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל העלים מעליכם. [ירמיהו לד,כב] הנני מצוה נאם י_וה והשבתים אל העיר הזאת ונלחמו עליה ולכדוה ושרפה באש ואת ערי יהודה אתן שממה מאין ישב. {פ}

[ירמיהו לה,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמר. [ירמיהו לה,ב] הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית י_וה אל אחת הלשכות והשקית אותם יין. [ירמיהו לה,ג] ואקח את יאזניה בן ירמיהו בן חבצניה ואת אחיו ואת כל בניו ואת כל בית הרכבים. [ירמיהו לה,ד] ואבא אתם בית י_וה אל לשכת בני חנן בן יגדליהו איש האל_ים אשר אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן שלם שמר הסף. [ירמיהו לה,ה] ואתן לפני בני בית הרכבים גבעים מלאים יין וכסות ואמר אליהם שתו יין. [ירמיהו לה,ו] ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם. [ירמיהו לה,ז] ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם. [ירמיהו לה,ח] ונשמע בקול יהונדב בן רכב אבינו לכל אשר צונו לבלתי שתות יין כל ימינו אנחנו נשינו בנינו ובנתינו. [ירמיהו לה,ט] ולבלתי בנות בתים לשבתנו וכרם ושדה וזרע לא יהיה לנו. [ירמיהו לה,י] ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. [ירמיהו לה,יא] ויהי בעלות נבוכדראצר מלך בבל אל הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם. {פ}

[ירמיהו לה,יב] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו לאמר. [ירמיהו לה,יג] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הלך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלם הלוא תקחו מוסר לשמע אל דברי נאם י_וה. [ירמיהו לה,יד] הוקם את דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי. [ירמיהו לה,טו] ואשלח אליכם את כל עבדי הנבאים השכם ושלח לאמר שבו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל תלכו אחרי אל_ים אחרים לעבדם ושבו אל האדמה אשר נתתי לכם ולאבתיכם ולא הטיתם את אזנכם ולא שמעתם אלי. [ירמיהו לה,טז] כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי. [ירמיהו לה,יז] לכן כה אמר י_וה אל_י צבאות אל_י ישראל הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלם את כל הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו. [ירמיהו לה,יח] ולבית הרכבים אמר ירמיהו כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל יען אשר שמעתם על מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו ותעשו ככל אשר צוה אתכם. [ירמיהו לה,יט] לכן כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים. {פ}

[ירמיהו לו,א] ויהי בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת י_וה לאמר. [ירמיהו לו,ב] קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה. [ירמיהו לו,ג] אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם. {ס}
[ירמיהו לו,ד] ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה ויכתב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי י_וה אשר דבר אליו על מגלת ספר. [ירמיהו לו,ה] ויצוה ירמיהו את ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית י_וה. [ירמיהו לו,ו] ובאת אתה וקראת במגלה אשר כתבת מפי את דברי י_וה באזני העם בית י_וה ביום צום וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם. [ירמיהו לו,ז] אולי תפל תחנתם לפני י_וה וישבו איש מדרכו הרעה כי גדול האף והחמה אשר דבר י_וה אל העם הזה. [ירמיהו לו,ח] ויעש ברוך בן נריה ככל אשר צוהו ירמיהו הנביא לקרא בספר דברי י_וה בית י_וה. {פ}

[ירמיהו לו,ט] ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחדש התשעי קראו צום לפני י_וה כל העם בירושלם וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלם. [ירמיהו לו,י] ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית י_וה בלשכת גמריהו בן שפן הספר בחצר העליון פתח שער בית י_וה החדש באזני כל העם. [ירמיהו לו,יא] וישמע מכיהו בן גמריהו בן שפן את כל דברי י_וה מעל הספר. [ירמיהו לו,יב] וירד בית המלך על לשכת הספר והנה שם כל השרים יושבים אלישמע הספר ודליהו בן שמעיהו ואלנתן בן עכבור וגמריהו בן שפן וצדקיהו בן חנניהו וכל השרים. [ירמיהו לו,יג] ויגד להם מכיהו את כל הדברים אשר שמע בקרא ברוך בספר באזני העם. [ירמיהו לו,יד] וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי לאמר המגלה אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך ויקח ברוך בן נריהו את המגלה בידו ויבא אליהם. [ירמיהו לו,טו] ויאמרו אליו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם. [ירמיהו לו,טז] ויהי כשמעם את כל הדברים פחדו איש אל רעהו ויאמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל הדברים האלה. [ירמיהו לו,יז] ואת ברוך שאלו לאמר הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו. [ירמיהו לו,יח] ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו. {ס}
[ירמיהו לו,יט] ויאמרו השרים אל ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל ידע איפה אתם. [ירמיהו לו,כ] ויבאו אל המלך חצרה ואת המגלה הפקדו בלשכת אלישמע הספר ויגידו באזני המלך את כל הדברים. [ירמיהו לו,כא] וישלח המלך את יהודי לקחת את המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים העמדים מעל המלך. [ירמיהו לו,כב] והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי ואת האח לפניו מבערת. [ירמיהו לו,כג] ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגלה על האש אשר על האח. [ירמיהו לו,כד] ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל עבדיו השמעים את כל הדברים האלה. [ירמיהו לו,כה] וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את המגלה ולא שמע אליהם. [ירמיהו לו,כו] ויצוה המלך את ירחמאל בן המלך ואת שריהו בן עזריאל ואת שלמיהו בן עבדאל לקחת את ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם י_וה. {ס}
[ירמיהו לו,כז] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר. [ירמיהו לו,כח] שוב קח לך מגלה אחרת וכתב עליה את כל הדברים הראשנים אשר היו על המגלה הראשנה אשר שרף יהויקים מלך יהודה. [ירמיהו לו,כט] ועל יהויקים מלך יהודה תאמר כה אמר י_וה אתה שרפת את המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת עליה לאמר בא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה. {ס}
[ירמיהו לו,ל] לכן כה אמר י_וה על יהויקים מלך יהודה לא יהיה לו יושב על כסא דוד ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה. [ירמיהו לו,לא] ופקדתי עליו ועל זרעו ועל עבדיו את עונם והבאתי עליהם ועל ישבי ירושלם ואל איש יהודה את כל הרעה אשר דברתי אליהם ולא שמעו. [ירמיהו לו,לב] וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. {פ}

[ירמיהו לז,א] וימלך מלך צדקיהו בן יאשיהו תחת כניהו בן יהויקים אשר המליך נבוכדראצר מלך בבל בארץ יהודה. [ירמיהו לז,ב] ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי י_וה אשר דבר ביד ירמיהו הנביא. [ירמיהו לז,ג] וישלח המלך צדקיהו את יהוכל בן שלמיה ואת צפניהו בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמר התפלל נא בעדנו אל י_וה אל_ינו. [ירמיהו לז,ד] וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אתו בית הכליא. [ירמיהו לז,ה] וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם. {פ}

[ירמיהו לז,ו] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו הנביא לאמר. [ירמיהו לז,ז] כה אמר י_וה אל_י ישראל כה תאמרו אל מלך יהודה השלח אתכם אלי לדרשני הנה חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים. [ירמיהו לז,ח] ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת ולכדה ושרפה באש. {פ}

[ירמיהו לז,ט] כה אמר י_וה אל תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו מעלינו הכשדים כי לא ילכו. [ירמיהו לז,י] כי אם הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדקרים איש באהלו יקומו ושרפו את העיר הזאת באש. [ירמיהו לז,יא] והיה בהעלות חיל הכשדים מעל ירושלם מפני חיל פרעה. {ס}
[ירמיהו לז,יב] ויצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימן לחלק משם בתוך העם. [ירמיהו לז,יג] ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נפל. [ירמיהו לז,יד] ויאמר ירמיהו שקר אינני נפל על הכשדים ולא שמע אליו ויתפש יראייה בירמיהו ויבאהו אל השרים. [ירמיהו לז,טו] ויקצפו השרים על ירמיהו והכו אתו ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הספר כי אתו עשו לבית הכלא. [ירמיהו לז,טז] כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החניות וישב שם ירמיהו ימים רבים. [ירמיהו לז,יז] וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר היש דבר מאת י_וה ויאמר ירמיהו יש ויאמר ביד מלך בבל תנתן. [ירמיהו לז,יח] ויאמר ירמיהו אל המלך צדקיהו מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי נתתם אותי אל בית הכלא. [ירמיהו לז,יט] ואיו נביאיכם אשר נבאו לכם לאמר לא יבא מלך בבל עליכם ועל הארץ הזאת. [ירמיהו לז,כ] ועתה שמע נא אדני המלך תפל נא תחנתי לפניך ואל תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם. [ירמיהו לז,כא] ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מחוץ האפים עד תם כל הלחם מן העיר וישב ירמיהו בחצר המטרה. [ירמיהו לח,א] וישמע שפטיה בן מתן וגדליהו בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את הדברים אשר ירמיהו מדבר אל כל העם לאמר. [ירמיהו לח,ב] כה אמר י_וה הישב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיצא אל הכשדים יחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי. {ס}
[ירמיהו לח,ג] כה אמר י_וה הנתן תנתן העיר הזאת ביד חיל מלך בבל ולכדה. [ירמיהו לח,ד] ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם לדבר אליהם כדברים האלה כי האיש הזה איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם לרעה. [ירמיהו לח,ה] ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם כי אין המלך יוכל אתכם דבר. [ירמיהו לח,ו] ויקחו את ירמיהו וישלכו אתו אל הבור מלכיהו בן המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את ירמיהו בחבלים ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט. {ס}
[ירמיהו לח,ז] וישמע עבד מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור והמלך יושב בשער בנימן. [ירמיהו לח,ח] ויצא עבד מלך מבית המלך וידבר אל המלך לאמר. [ירמיהו לח,ט] אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר השליכו אל הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר. [ירמיהו לח,י] ויצוה המלך את עבד מלך הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים והעלית את ירמיהו הנביא מן הבור בטרם ימות. [ירמיהו לח,יא] ויקח עבד מלך את האנשים בידו ויבא בית המלך אל תחת האוצר ויקח משם בלוי הסחבות ובלוי מלחים וישלחם אל ירמיהו אל הבור בחבלים. [ירמיהו לח,יב] ויאמר עבד מלך הכושי אל ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן. [ירמיהו לח,יג] וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה. {ס}
[ירמיהו לח,יד] וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מבוא השלישי אשר בבית י_וה ויאמר המלך אל ירמיהו שאל אני אתך דבר אל תכחד ממני דבר. [ירמיהו לח,טו] ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי. [ירמיהו לח,טז] וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר חי י_וה את אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ואם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך. {ס}
[ירמיהו לח,יז] ויאמר ירמיהו אל צדקיהו {ס}
כה אמר י_וה אל_י צבאות אל_י ישראל אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך. [ירמיהו לח,יח] ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא תמלט מידם. {ס}
[ירמיהו לח,יט] ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו אני דאג את היהודים אשר נפלו אל הכשדים פן יתנו אתי בידם והתעללו בי. [ירמיהו לח,כ] ויאמר ירמיהו לא יתנו שמע נא בקול י_וה לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נפשך. [ירמיהו לח,כא] ואם מאן אתה לצאת זה הדבר אשר הראני י_וה. [ירמיהו לח,כב] והנה כל הנשים אשר נשארו בבית מלך יהודה מוצאות אל שרי מלך בבל והנה אמרת הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבץ רגלך נסגו אחור. [ירמיהו לח,כג] ואת כל נשיך ואת בניך מוצאים אל הכשדים ואתה לא תמלט מידם כי ביד מלך בבל תתפש ואת העיר הזאת תשרף באש. {ס}
[ירמיהו לח,כד] ויאמר צדקיהו אל ירמיהו איש אל ידע בדברים האלה ולא תמות. [ירמיהו לח,כה] וכי ישמעו השרים כי דברתי אתך ובאו אליך ואמרו אליך הגידה נא לנו מה דברת אל המלך אל תכחד ממנו ולא נמיתך ומה דבר אליך המלך. [ירמיהו לח,כו] ואמרת אליהם מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם. {פ}

[ירמיהו לח,כז] ויבאו כל השרים אל ירמיהו וישאלו אתו ויגד להם ככל הדברים האלה אשר צוה המלך ויחרשו ממנו כי לא נשמע הדבר. [ירמיהו לח,כח] וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נלכדה ירושלם {ס}
והיה כאשר נלכדה ירושלם. [ירמיהו לט,א] בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלם ויצרו עליה. [ירמיהו לט,ב] בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר. [ירמיהו לט,ג] ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך נרגל שראצר סמגר נבו שר סכים רב סריס נרגל שראצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל. [ירמיהו לט,ד] ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה. [ירמיהו לט,ה] וירדפו חיל כשדים אחריהם וישגו את צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אותו ויעלהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים. [ירמיהו לט,ו] וישחט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל חרי יהודה שחט מלך בבל. [ירמיהו לט,ז] ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה. [ירמיהו לט,ח] ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש ואת חמות ירושלם נתצו. [ירמיהו לט,ט] ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזראדן רב טבחים בבל. [ירמיהו לט,י] ומן העם הדלים אשר אין להם מאומה השאיר נבוזראדן רב טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא. [ירמיהו לט,יא] ויצו נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב טבחים לאמר. [ירמיהו לט,יב] קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו. [ירמיהו לט,יג] וישלח נבוזראדן רב טבחים ונבושזבן רב סריס ונרגל שראצר רב מג וכל רבי מלך בבל. [ירמיהו לט,יד] וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוצאהו אל הבית וישב בתוך העם. {ס}
[ירמיהו לט,טו] ואל ירמיהו היה דבר י_וה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר. [ירמיהו לט,טז] הלוך ואמרת לעבד מלך הכושי לאמר כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני מבי את דברי אל העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא. [ירמיהו לט,יז] והצלתיך ביום ההוא נאם י_וה ולא תנתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם. [ירמיהו לט,יח] כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי בטחת בי נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו מ,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י_וה אחר שלח אתו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה בקחתו אתו והוא אסור באזקים בתוך כל גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה. [ירמיהו מ,ב] ויקח רב טבחים לירמיהו ויאמר אליו י_וה אל_יך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה. [ירמיהו מ,ג] ויבא ויעש י_וה כאשר דבר כי חטאתם לי_וה ולא שמעתם בקולו והיה לכם דבר הזה. [ירמיהו מ,ד] ועתה הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל חדל ראה כל הארץ לפניך אל טוב ואל הישר בעיניך ללכת שמה לך. [ירמיהו מ,ה] ועודנו לא ישוב ושבה אל גדליה בן אחיקם בן שפן אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל כל הישר בעיניך ללכת לך ויתן לו רב טבחים ארחה ומשאת וישלחהו. [ירמיהו מ,ו] ויבא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ. {פ}

[ירמיהו מ,ז] וישמעו כל שרי החילים אשר בשדה המה ואנשיהם כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם בארץ וכי הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא הגלו בבלה. [ירמיהו מ,ח] ויבאו אל גדליה המצפתה וישמעאל בן נתניהו ויוחנן ויונתן בני קרח ושריה בן תנחמת ובני עופי הנטפתי ויזניהו בן המעכתי המה ואנשיהם. [ירמיהו מ,ט] וישבע להם גדליהו בן אחיקם בן שפן ולאנשיהם לאמר אל תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם. [ירמיהו מ,י] ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם. [ירמיהו מ,יא] וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן. [ירמיהו מ,יב] וישבו כל היהודים מכל המקמות אשר נדחו שם ויבאו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד. {ס}
[ירמיהו מ,יג] ויוחנן בן קרח וכל שרי החילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה. [ירמיהו מ,יד] ויאמרו אליו הידע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכתך נפש ולא האמין להם גדליהו בן אחיקם. [ירמיהו מ,טו] ויוחנן בן קרח אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה. [ירמיהו מ,טז] ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח אל תעש את הדבר הזה כי שקר אתה דבר אל ישמעאל. {פ}

[ירמיהו מא,א] ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדו במצפה. [ירמיהו מא,ב] ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת האנשים אשר היו אתו ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אתו אשר הפקיד מלך בבל בארץ. [ירמיהו מא,ג] ואת כל היהודים אשר היו אתו את גדליהו במצפה ואת הכשדים אשר נמצאו שם את אנשי המלחמה הכה ישמעאל. [ירמיהו מא,ד] ויהי ביום השני להמית את גדליהו ואיש לא ידע. [ירמיהו מא,ה] ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית י_וה. [ירמיהו מא,ו] ויצא ישמעאל בן נתניה לקראתם מן המצפה הלך הלך ובכה ויהי כפגש אתם ויאמר אליהם באו אל גדליהו בן אחיקם. [ירמיהו מא,ז] ויהי כבואם אל תוך העיר וישחטם ישמעאל בן נתניה אל תוך הבור הוא והאנשים אשר אתו. [ירמיהו מא,ח] ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמתנו כי יש לנו מטמנים בשדה חטים ושערים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם. [ירמיהו מא,ט] והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל אתו מלא ישמעאל בן נתניהו חללים. [ירמיהו מא,י] וישב ישמעאל את כל שארית העם אשר במצפה את בנות המלך ואת כל העם הנשארים במצפה אשר הפקיד נבוזראדן רב טבחים את גדליהו בן אחיקם וישבם ישמעאל בן נתניה וילך לעבר אל בני עמון. {ס}
[ירמיהו מא,יא] וישמע יוחנן בן קרח וכל שרי החילים אשר אתו את כל הרעה אשר עשה ישמעאל בן נתניה. [ירמיהו מא,יב] ויקחו את כל האנשים וילכו להלחם עם ישמעאל בן נתניה וימצאו אתו אל מים רבים אשר בגבעון. [ירמיהו מא,יג] ויהי כראות כל העם אשר את ישמעאל את יוחנן בן קרח ואת כל שרי החילים אשר אתו וישמחו. [ירמיהו מא,יד] ויסבו כל העם אשר שבה ישמעאל מן המצפה וישבו וילכו אל יוחנן בן קרח. [ירמיהו מא,טו] וישמעאל בן נתניה נמלט בשמנה אנשים מפני יוחנן וילך אל בני עמון. {ס}
[ירמיהו מא,טז] ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החילים אשר אתו את כל שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן נתניה מן המצפה אחר הכה את גדליה בן אחיקם גברים אנשי המלחמה ונשים וטף וסרסים אשר השיב מגבעון. [ירמיהו מא,יז] וילכו וישבו בגרות כמוהם אשר אצל בית לחם ללכת לבוא מצרים. [ירמיהו מא,יח] מפני הכשדים כי יראו מפניהם כי הכה ישמעאל בן נתניה את גדליהו בן אחיקם אשר הפקיד מלך בבל בארץ. {פ}

[ירמיהו מב,א] ויגשו כל שרי החילים ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם מקטן ועד גדול. [ירמיהו מב,ב] ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל י_וה אל_יך בעד כל השארית הזאת כי נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו. [ירמיהו מב,ג] ויגד לנו י_וה אל_יך את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה. [ירמיהו מב,ד] ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל י_וה אל_יכם כדבריכם והיה כל הדבר אשר יענה י_וה אתכם אגיד לכם לא אמנע מכם דבר. [ירמיהו מב,ה] והמה אמרו אל ירמיהו יהי י_וה בנו לעד אמת ונאמן אם לא ככל הדבר אשר ישלחך י_וה אל_יך אלינו כן נעשה. [ירמיהו מב,ו] אם טוב ואם רע בקול י_וה אל_ינו אשר אנו שלחים אתך אליו נשמע למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול י_וה אל_ינו. {פ}

[ירמיהו מב,ז] ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר י_וה אל ירמיהו. [ירמיהו מב,ח] ויקרא אל יוחנן בן קרח ואל כל שרי החילים אשר אתו ולכל העם למקטן ועד גדול. [ירמיהו מב,ט] ויאמר אליהם כה אמר י_וה אל_י ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפניו. [ירמיהו מב,י] אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל הרעה אשר עשיתי לכם. [ירמיהו מב,יא] אל תיראו מפני מלך בבל אשר אתם יראים מפניו אל תיראו ממנו נאם י_וה כי אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו. [ירמיהו מב,יב] ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם. [ירמיהו מב,יג] ואם אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול י_וה אל_יכם. [ירמיהו מב,יד] לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב. [ירמיהו מב,טו] ועתה לכן שמעו דבר י_וה שארית יהודה כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל אם אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם. [ירמיהו מב,טז] והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו. [ירמיהו מב,יז] ויהיו כל האנשים אשר שמו את פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר ולא יהיה להם שריד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם. [ירמיהו מב,יח] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל כאשר נתך אפי וחמתי על ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ולא תראו עוד את המקום הזה. [ירמיהו מב,יט] דבר י_וה עליכם שארית יהודה אל תבאו מצרים ידע תדעו כי העידתי בכם היום. [ירמיהו מב,כ] כי התעתים בנפשותיכם כי אתם שלחתם אתי אל י_וה אל_יכם לאמר התפלל בעדנו אל י_וה אל_ינו וככל אשר יאמר י_וה אל_ינו כן הגד לנו ועשינו. [ירמיהו מב,כא] ואגד לכם היום ולא שמעתם בקול י_וה אל_יכם ולכל אשר שלחני אליכם. [ירמיהו מב,כב] ועתה ידע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם. {ס}
[ירמיהו מג,א] ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי י_וה אל_יהם אשר שלחו י_וה אל_יהם אליהם את כל הדברים האלה. {ס}
[ירמיהו מג,ב] ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים אמרים אל ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך י_וה אל_ינו לאמר לא תבאו מצרים לגור שם. [ירמיהו מג,ג] כי ברוך בן נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל. [ירמיהו מג,ד] ולא שמע יוחנן בן קרח וכל שרי החילים וכל העם בקול י_וה לשבת בארץ יהודה. [ירמיהו מג,ה] ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החילים את כל שארית יהודה אשר שבו מכל הגוים אשר נדחו שם לגור בארץ יהודה. [ירמיהו מג,ו] את הגברים ואת הנשים ואת הטף ואת בנות המלך ואת כל הנפש אשר הניח נבוזראדן רב טבחים את גדליהו בן אחיקם בן שפן ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו. [ירמיהו מג,ז] ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול י_וה ויבאו עד תחפנחס. {ס}
[ירמיהו מג,ח] ויהי דבר י_וה אל ירמיהו בתחפנחס לאמר. [ירמיהו מג,ט] קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים. [ירמיהו מג,י] ואמרת אליהם כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני שלח ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את שפרורו עליהם. [ירמיהו מג,יא] ובאה והכה את ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב. [ירמיהו מג,יב] והצתי אש בבתי אל_י מצרים ושרפם ושבם ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרעה את בגדו ויצא משם בשלום. [ירמיהו מג,יג] ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת בתי אל_י מצרים ישרף באש. {פ}

[ירמיהו מד,א] הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר. [ירמיהו מד,ב] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם ועל כל ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב. [ירמיהו מד,ג] מפני רעתם אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאל_ים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם. [ירמיהו מד,ד] ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל נא תעשו את דבר התעבה הזאת אשר שנאתי. [ירמיהו מד,ה] ולא שמעו ולא הטו את אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאל_ים אחרים. [ירמיהו מד,ו] ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה. {ס}
[ירמיהו מד,ז] ועתה כה אמר י_וה אל_י צבאות אל_י ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית. [ירמיהו מד,ח] להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאל_ים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גוי הארץ. [ירמיהו מד,ט] השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם. [ירמיהו מד,י] לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא הלכו בתורתי ובחקתי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם. {ס}
[ירמיהו מד,יא] לכן כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את כל יהודה. [ירמיהו מד,יב] ולקחתי את שארית יהודה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה. [ירמיהו מד,יג] ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על ירושלם בחרב ברעב ובדבר. [ירמיהו מד,יד] ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם כי לא ישובו כי אם פלטים. {פ}

[ירמיהו מד,טו] ויענו את ירמיהו כל האנשים הידעים כי מקטרות נשיהם לאל_ים אחרים וכל הנשים העמדות קהל גדול וכל העם הישבים בארץ מצרים בפתרוס לאמר. [ירמיהו מד,טז] הדבר אשר דברת אלינו בשם י_וה איננו שמעים אליך. [ירמיהו מד,יז] כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. [ירמיהו מד,יח] ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. [ירמיהו מד,יט] וכי אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים. {ס}
[ירמיהו מד,כ] ויאמר ירמיהו אל כל העם על הגברים ועל הנשים ועל כל העם הענים אתו דבר לאמר. [ירמיהו מד,כא] הלוא את הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר י_וה ותעלה על לבו. [ירמיהו מד,כב] ולא יוכל י_וה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה. [ירמיהו מד,כג] מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם לי_וה ולא שמעתם בקול י_וה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה. {ס}
[ירמיהו מד,כד] ויאמר ירמיהו אל כל העם ואל כל הנשים שמעו דבר י_וה כל יהודה אשר בארץ מצרים. [ירמיהו מד,כה] כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את נדריכם ועשה תעשינה את נדריכם. {ס}
[ירמיהו מד,כו] לכן שמעו דבר י_וה כל יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר י_וה אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה אמר חי א_ני י_וה בכל ארץ מצרים. [ירמיהו מד,כז] הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל איש יהודה אשר בארץ מצרים בחרב וברעב עד כלותם. [ירמיהו מד,כח] ופליטי חרב ישבון מן ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים לגור שם דבר מי יקום ממני ומהם. [ירמיהו מד,כט] וזאת לכם האות נאם י_וה כי פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה. {פ}

[ירמיהו מד,ל] כה אמר י_וה הנני נתן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדראצר מלך בבל איבו ומבקש נפשו. {ס}
[ירמיהו מה,א] הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמר. [ירמיהו מה,ב] כה אמר י_וה אל_י ישראל עליך ברוך. [ירמיהו מה,ג] אמרת אוי נא לי כי יסף י_וה יגון על מכאבי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. [ירמיהו מה,ד] כה תאמר אליו כה אמר י_וה הנה אשר בניתי אני הרס ואת אשר נטעתי אני נתש ואת כל הארץ היא. [ירמיהו מה,ה] ואתה תבקש לך גדלות אל תבקש כי הנני מביא רעה על כל בשר נאם י_וה ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקמות אשר תלך שם. {פ}

[ירמיהו מו,א] אשר היה דבר י_וה אל ירמיהו הנביא על הגוים. [ירמיהו מו,ב] למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה. [ירמיהו מו,ג] ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה. [ירמיהו מו,ד] אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת. [ירמיהו מו,ה] מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם י_וה. [ירמיהו מו,ו] אל ינוס הקל ואל ימלט הגבור צפונה על יד נהר פרת כשלו ונפלו. [ירמיהו מו,ז] מי זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו. [ירמיהו מו,ח] מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה ארץ אבידה עיר וישבי בה. [ירמיהו מו,ט] עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת. [ירמיהו מו,י] והיום ההוא לא_ני י_וה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם כי זבח לא_ני י_וה צבאות בארץ צפון אל נהר פרת. [ירמיהו מו,יא] עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת מצרים לשוא הרביתי רפאות תעלה אין לך. [ירמיהו מו,יב] שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם. {פ}

[ירמיהו מו,יג] הדבר אשר דבר י_וה אל ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים. [ירמיהו מו,יד] הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי אכלה חרב סביביך. [ירמיהו מו,טו] מדוע נסחף אביריך לא עמד כי י_וה הדפו. [ירמיהו מו,טז] הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה. [ירמיהו מו,יז] קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. [ירמיהו מו,יח] חי אני נאם המלך י_וה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא. [ירמיהו מו,יט] כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים כי נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב. {ס}
[ירמיהו מו,כ] עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא. [ירמיהו מו,כא] גם שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם. [ירמיהו מו,כב] קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים. [ירמיהו מו,כג] כרתו יערה נאם י_וה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר. [ירמיהו מו,כד] הבישה בת מצרים נתנה ביד עם צפון. [ירמיהו מו,כה] אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני פוקד אל אמון מנא ועל פרעה ועל מצרים ועל אל_יה ועל מלכיה ועל פרעה ועל הבטחים בו. [ירמיהו מו,כו] ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשכן כימי קדם נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו מו,כז] ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד. [ירמיהו מו,כח] אתה אל תירא עבדי יעקב נאם י_וה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. {פ}

[ירמיהו מז,א] אשר היה דבר י_וה אל ירמיהו הנביא אל פלשתים בטרם יכה פרעה את עזה. [ירמיהו מז,ב] כה אמר י_וה הנה מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בה וזעקו האדם והילל כל יושב הארץ. [ירמיהו מז,ג] מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים. [ירמיהו מז,ד] על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי שדד י_וה את פלשתים שארית אי כפתור. [ירמיהו מז,ה] באה קרחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד מתי תתגודדי. [ירמיהו מז,ו] הוי חרב לי_וה עד אנה לא תשקטי האספי אל תערך הרגעי ודמי. [ירמיהו מז,ז] איך תשקטי וי_וה צוה לה אל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה. {פ}

[ירמיהו מח,א] למואב כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה. [ירמיהו מח,ב] אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב. [ירמיהו מח,ג] קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול. [ירמיהו מח,ד] נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה. [ירמיהו מח,ה] כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו. [ירמיהו מח,ו] נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר. [ירמיהו מח,ז] כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד. [ירמיהו מח,ח] ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר י_וה. [ירמיהו מח,ט] תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן. [ירמיהו מח,י] ארור עשה מלאכת י_וה רמיה וארור מנע חרבו מדם. [ירמיהו מח,יא] שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר. {ס}
[ירמיהו מח,יב] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו. [ירמיהו מח,יג] ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם. [ירמיהו מח,יד] איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה. [ירמיהו מח,טו] שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך י_וה צבאות שמו. [ירמיהו מח,טז] קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד. [ירמיהו מח,יז] נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה. [ירמיהו מח,יח] רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך. [ירמיהו מח,יט] אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה. [ירמיהו מח,כ] הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב. [ירמיהו מח,כא] ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת. [ירמיהו מח,כב] ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים. [ירמיהו מח,כג] ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון. [ירמיהו מח,כד] ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות. [ירמיהו מח,כה] נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם י_וה. [ירמיהו מח,כו] השכירהו כי על י_וה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא. [ירמיהו מח,כז] ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד. [ירמיהו מח,כח] עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת. [ירמיהו מח,כט] שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו. [ירמיהו מח,ל] אני ידעתי נאם י_וה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו. [ירמיהו מח,לא] על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה. [ירמיהו מח,לב] מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל. [ירמיהו מח,לג] ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד. [ירמיהו מח,לד] מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו. [ירמיהו מח,לה] והשבתי למואב נאם י_וה מעלה במה ומקטיר לאל_יו. [ירמיהו מח,לו] על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו. [ירמיהו מח,לז] כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק. [ירמיהו מח,לח] על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם י_וה. [ירמיהו מח,לט] איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו. {ס}
[ירמיהו מח,מ] כי כה אמר י_וה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב. [ירמיהו מח,מא] נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה. [ירמיהו מח,מב] ונשמד מואב מעם כי על י_וה הגדיל. [ירמיהו מח,מג] פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם י_וה. [ירמיהו מח,מד] הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם י_וה. [ירמיהו מח,מה] בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון. [ירמיהו מח,מו] אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה. [ירמיהו מח,מז] ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם י_וה עד הנה משפט מואב. {ס}
[ירמיהו מט,א] לבני עמון כה אמר י_וה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב. [ירמיהו מט,ב] לכן הנה ימים באים נאם י_וה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר י_וה. [ירמיהו מט,ג] הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו. [ירמיהו מט,ד] מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי. [ירמיהו מט,ה] הנני מביא עליך פחד נאם א_ני י_וה צבאות מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד. [ירמיהו מט,ו] ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו מט,ז] לאדום כה אמר י_וה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. [ירמיהו מט,ח] נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו. [ירמיהו מט,ט] אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים. [ירמיהו מט,י] כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו. [ירמיהו מט,יא] עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו. {ס}
[ירמיהו מט,יב] כי כה אמר י_וה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה. [ירמיהו מט,יג] כי בי נשבעתי נאם י_וה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם. [ירמיהו מט,יד] שמועה שמעתי מאת י_וה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה. [ירמיהו מט,טו] כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם. [ירמיהו מט,טז] תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם י_וה. [ירמיהו מט,יז] והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה. [ירמיהו מט,יח] כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר י_וה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. [ירמיהו מט,יט] הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני. {ס}
[ירמיהו מט,כ] לכן שמעו עצת י_וה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם. [ירמיהו מט,כא] מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה. [ירמיהו מט,כב] הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה. {פ}

[ירמיהו מט,כג] לדמשק בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל. [ירמיהו מט,כד] רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה. [ירמיהו מט,כה] איך לא עזבה עיר תהלה קרית משושי. [ירמיהו מט,כו] לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם י_וה צבאות. [ירמיהו מט,כז] והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד. {פ}

[ירמיהו מט,כח] לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך בבל כה אמר י_וה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם. [ירמיהו מט,כט] אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב. [ירמיהו מט,ל] נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם י_וה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם מחשבה. [ירמיהו מט,לא] קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאם י_וה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו. [ירמיהו מט,לב] והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם י_וה. [ירמיהו מט,לג] והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. {ס}
[ירמיהו מט,לד] אשר היה דבר י_וה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה לאמר. [ירמיהו מט,לה] כה אמר י_וה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם. [ירמיהו מט,לו] והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם. [ירמיהו מט,לז] והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאם י_וה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם. [ירמיהו מט,לח] ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם י_וה. [ירמיהו מט,לט] והיה באחרית הימים אשוב את שבית עילם נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו נ,א] הדבר אשר דבר י_וה אל בבל אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא. [ירמיהו נ,ב] הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה. [ירמיהו נ,ג] כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו. [ירמיהו נ,ד] בימים ההמה ובעת ההיא נאם י_וה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת י_וה אל_יהם יבקשו. [ירמיהו נ,ה] ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל י_וה ברית עולם לא תשכח. [ירמיהו נ,ו] צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם. [ירמיהו נ,ז] כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו לי_וה נוה צדק ומקוה אבותיהם י_וה. {ס}
[ירמיהו נ,ח] נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני צאן. [ירמיהו נ,ט] כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם. [ירמיהו נ,י] והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם י_וה. [ירמיהו נ,יא] כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים. [ירמיהו נ,יב] בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. [ירמיהו נ,יג] מקצף י_וה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה. [ירמיהו נ,יד] ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי לי_וה חטאה. [ירמיהו נ,טו] הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת י_וה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה. [ירמיהו נ,טז] כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו. {ס}
[ירמיהו נ,יז] שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל. {פ}

[ירמיהו נ,יח] לכן כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור. [ירמיהו נ,יט] ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו. [ירמיהו נ,כ] בימים ההם ובעת ההיא נאם י_וה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר. {פ}

[ירמיהו נ,כא] על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם י_וה ועשה ככל אשר צויתיך. {ס}
[ירמיהו נ,כב] קול מלחמה בארץ ושבר גדול. [ירמיהו נ,כג] איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים. [ירמיהו נ,כד] יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת כי בי_וה התגרית. [ירמיהו נ,כה] פתח י_וה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לא_ני י_וה צבאות בארץ כשדים. [ירמיהו נ,כו] באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית. [ירמיהו נ,כז] חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם. {ס}
[ירמיהו נ,כח] קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת י_וה אל_ינו נקמת היכלו. [ירמיהו נ,כט] השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל י_וה זדה אל קדוש ישראל. [ירמיהו נ,ל] לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם י_וה. {פ}

[ירמיהו נ,לא] הנני אליך זדון נאם א_ני י_וה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך. [ירמיהו נ,לב] וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו. {ס}
[ירמיהו נ,לג] כה אמר י_וה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם. [ירמיהו נ,לד] גאלם חזק י_וה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל. [ירמיהו נ,לה] חרב על כשדים נאם י_וה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה. [ירמיהו נ,לו] חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו. [ירמיהו נ,לז] חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו. [ירמיהו נ,לח] חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו. [ירמיהו נ,לט] לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר. [ירמיהו נ,מ] כמהפכת אל_ים את סדם ואת עמרה ואת שכניה נאם י_וה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. [ירמיהו נ,מא] הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ. [ירמיהו נ,מב] קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל. [ירמיהו נ,מג] שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה. [ירמיהו נ,מד] הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני. [ירמיהו נ,מה] לכן שמעו עצת י_וה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה. [ירמיהו נ,מו] מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע. {ס}
[ירמיהו נא,א] כה אמר י_וה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית. [ירמיהו נא,ב] ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה. [ירמיהו נא,ג] אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה. [ירמיהו נא,ד] ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה. [ירמיהו נא,ה] כי לא אלמן ישראל ויהודה מאל_יו מי_וה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. [ירמיהו נא,ו] נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא לי_וה גמול הוא משלם לה. [ירמיהו נא,ז] כוס זהב בבל ביד י_וה משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים. [ירמיהו נא,ח] פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא. [ירמיהו נא,ט] רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים. [ירמיהו נא,י] הוציא י_וה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה י_וה אל_ינו. {ס}
[ירמיהו נא,יא] הברו החצים מלאו השלטים העיר י_וה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת י_וה היא נקמת היכלו. [ירמיהו נא,יב] אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם י_וה גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל. [ירמיהו נא,יג] שכנתי על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך. [ירמיהו נא,יד] נשבע י_וה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד. {ס}
[ירמיהו נא,טו] עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים. [ירמיהו נא,טז] לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו. [ירמיהו נא,יז] נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם. [ירמיהו נא,יח] הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו. [ירמיהו נא,יט] לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו י_וה צבאות שמו. {פ}

[ירמיהו נא,כ] מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות. [ירמיהו נא,כא] ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו. [ירמיהו נא,כב] ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה. [ירמיהו נא,כג] ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים. [ירמיהו נא,כד] ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו נא,כה] הנני אליך הר המשחית נאם י_וה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה. [ירמיהו נא,כו] ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם י_וה. [ירמיהו נא,כז] שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר. [ירמיהו נא,כח] קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו. [ירמיהו נא,כט] ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות י_וה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב. [ירמיהו נא,ל] חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה. [ירמיהו נא,לא] רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה. [ירמיהו נא,לב] והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו. {ס}
[ירמיהו נא,לג] כי כה אמר י_וה צבאות אל_י ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה. [ירמיהו נא,לד] אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו. [ירמיהו נא,לה] חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם. {ס}
[ירמיהו נא,לו] לכן כה אמר י_וה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה. [ירמיהו נא,לז] והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב. [ירמיהו נא,לח] יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות. [ירמיהו נא,לט] בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם י_וה. [ירמיהו נא,מ] אורידם ככרים לטבוח כאילים עם עתודים. [ירמיהו נא,מא] איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים. [ירמיהו נא,מב] עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה. [ירמיהו נא,מג] היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם. [ירמיהו נא,מד] ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה. [ירמיהו נא,מה] צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף י_וה. [ירמיהו נא,מו] ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל. [ירמיהו נא,מז] לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה. [ירמיהו נא,מח] ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם י_וה. [ירמיהו נא,מט] גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ. [ירמיהו נא,נ] פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את י_וה וירושלם תעלה על לבבכם. [ירמיהו נא,נא] בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית י_וה. {פ}

[ירמיהו נא,נב] לכן הנה ימים באים נאם י_וה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל. [ירמיהו נא,נג] כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם י_וה. {ס}
[ירמיהו נא,נד] קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים. [ירמיהו נא,נה] כי שדד י_וה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם. [ירמיהו נא,נו] כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות י_וה שלם ישלם. [ירמיהו נא,נז] והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך י_וה צבאות שמו. {ס}
[ירמיהו נא,נח] כה אמר י_וה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו. {ס}
[ירמיהו נא,נט] הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה. [ירמיהו נא,ס] ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל. [ירמיהו נא,סא] ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה. [ירמיהו נא,סב] ואמרת י_וה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה. [ירמיהו נא,סג] והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת. [ירמיהו נא,סד] ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו. {פ}

[ירמיהו נב,א] בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו חמיטל בת ירמיהו מלבנה. [ירמיהו נב,ב] ויעש הרע בעיני י_וה ככל אשר עשה יהויקם. [ירמיהו נב,ג] כי על אף י_וה היתה בירושלם ויהודה עד השליכו אותם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל. [ירמיהו נב,ד] ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב. [ירמיהו נב,ה] ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. [ירמיהו נב,ו] בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. [ירמיהו נב,ז] ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה. [ירמיהו נב,ח] וירדפו חיל כשדים אחרי המלך וישיגו את צדקיהו בערבת ירחו וכל חילו נפצו מעליו. [ירמיהו נב,ט] ויתפשו את המלך ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים. [ירמיהו נב,י] וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה. [ירמיהו נב,יא] ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך בבל בבלה ויתנהו בבית הפקדת עד יום מותו. [ירמיהו נב,יב] ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם. [ירמיהו נב,יג] וישרף את בית י_וה ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש. [ירמיהו נב,יד] ואת כל חמות ירושלם סביב נתצו כל חיל כשדים אשר את רב טבחים. [ירמיהו נב,טו] ומדלות העם ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנפלים אשר נפלו אל מלך בבל ואת יתר האמון הגלה נבוזראדן רב טבחים. [ירמיהו נב,טז] ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. [ירמיהו נב,יז] ואת עמודי הנחשת אשר לבית י_וה ואת המכנות ואת ים הנחשת אשר בבית י_וה שברו כשדים וישאו את כל נחשתם בבלה. [ירמיהו נב,יח] ואת הסרות ואת היעים ואת המזמרות ואת המזרקת ואת הכפות ואת כל כלי הנחשת אשר ישרתו בהם לקחו. [ירמיהו נב,יט] ואת הספים ואת המחתות ואת המזרקות ואת הסירות ואת המנרות ואת הכפות ואת המנקיות אשר זהב זהב ואשר כסף כסף לקח רב טבחים. [ירמיהו נב,כ] העמודים שנים הים אחד והבקר שנים עשר נחשת אשר תחת המכנות אשר עשה המלך שלמה לבית י_וה לא היה משקל לנחשתם כל הכלים האלה. [ירמיהו נב,כא] והעמודים שמנה עשרה אמה קומה העמד האחד וחוט שתים עשרה אמה יסבנו ועביו ארבע אצבעות נבוב. [ירמיהו נב,כב] וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת האחת חמש אמות ושבכה ורמונים על הכותרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני ורמונים. [ירמיהו נב,כג] ויהיו הרמנים תשעים וששה רוחה כל הרמונים מאה על השבכה סביב. {ס}
[ירמיהו נב,כד] ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שמרי הסף. [ירמיהו נב,כה] ומן העיר לקח סריס אחד אשר היה פקיד על אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני המלך אשר נמצאו בעיר ואת ספר שר הצבא המצבא את עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר. [ירמיהו נב,כו] ויקח אותם נבוזראדן רב טבחים וילך אותם אל מלך בבל רבלתה. [ירמיהו נב,כז] ויכה אותם מלך בבל וימתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו. {ס}
[ירמיהו נב,כח] זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה. [ירמיהו נב,כט] בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים. [ירמיהו נב,ל] בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה כל נפש ארבעת אלפים ושש מאות. {ס}
[ירמיהו נב,לא] ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את ראש יהויכין מלך יהודה ויצא אתו מבית הכליא. [ירמיהו נב,לב] וידבר אתו טבות ויתן את כסאו ממעל לכסא מלכים אשר אתו בבבל. [ירמיהו נב,לג] ושנה את בגדי כלאו ואכל לחם לפניו תמיד כל ימי חיו. [ירמיהו נב,לד] וארחתו ארחת תמיד נתנה לו מאת מלך בבל דבר יום ביומו עד יום מותו כל ימי חייו. {ש}

י ח ז ק א ל

נ"ך

[יחזקאל א,א] ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אל_ים. [יחזקאל א,ב] בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין. [יחזקאל א,ג] היה היה דבר י_וה אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד י_וה. [יחזקאל א,ד] וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. [יחזקאל א,ה] ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. [יחזקאל א,ו] וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם. [יחזקאל א,ז] ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל. [יחזקאל א,ח] וידו אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם. [יחזקאל א,ט] חברת אשה אל אחותה כנפיהם לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו. [יחזקאל א,י] ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן ופני נשר לארבעתן. [יחזקאל א,יא] ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה. [יחזקאל א,יב] ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן. [יחזקאל א,יג] ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן האש יוצא ברק. [יחזקאל א,יד] והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. [יחזקאל א,טו] וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. [יחזקאל א,טז] מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. [יחזקאל א,יז] על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן. [יחזקאל א,יח] וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן. [יחזקאל א,יט] ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים. [יחזקאל א,כ] על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים. [יחזקאל א,כא] בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים. [יחזקאל א,כב] ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. [יחזקאל א,כג] ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם. [יחזקאל א,כד] ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול ש_י בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן. [יחזקאל א,כה] ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן. [יחזקאל א,כו] וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. [יחזקאל א,כז] וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב. [יחזקאל א,כח] כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד י_וה ואראה ואפל על פני ואשמע קול מדבר. {פ}

[יחזקאל ב,א] ויאמר אלי בן אדם עמד על רגליך ואדבר אתך. [יחזקאל ב,ב] ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי. {פ}

[יחזקאל ב,ג] ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים אשר מרדו בי המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה. [יחזקאל ב,ד] והבנים קשי פנים וחזקי לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה. [יחזקאל ב,ה] והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם. {פ}

[יחזקאל ב,ו] ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה. [יחזקאל ב,ז] ודברת את דברי אליהם אם ישמעו ואם יחדלו כי מרי המה. {פ}

[יחזקאל ב,ח] ואתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך אל תהי מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר אני נתן אליך. [יחזקאל ב,ט] ואראה והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר. [יחזקאל ב,י] ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי. {ס}
[יחזקאל ג,א] ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל. [יחזקאל ג,ב] ואפתח את פי ויאכילני את המגלה הזאת. [יחזקאל ג,ג] ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק. {פ}

[יחזקאל ג,ד] ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם. [יחזקאל ג,ה] כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל. [יחזקאל ג,ו] לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך. [יחזקאל ג,ז] ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אבים לשמע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה. [יחזקאל ג,ח] הנה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם ואת מצחך חזק לעמת מצחם. [יחזקאל ג,ט] כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה. {פ}

[יחזקאל ג,י] ויאמר אלי בן אדם את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע. [יחזקאל ג,יא] ולך בא אל הגולה אל בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה אם ישמעו ואם יחדלו. [יחזקאל ג,יב] ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד י_וה ממקומו. [יחזקאל ג,יג] וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול. [יחזקאל ג,יד] ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד י_וה עלי חזקה. [יחזקאל ג,טו] ואבוא אל הגולה תל אביב הישבים אל נהר כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם. [יחזקאל ג,טז] ויהי מקצה שבעת ימים {פ}

ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל ג,יז] בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. [יחזקאל ג,יח] באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. [יחזקאל ג,יט] ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. [יחזקאל ג,כ] ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש. [יחזקאל ג,כא] ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת. {פ}

[יחזקאל ג,כב] ותהי עלי שם יד י_וה ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. [יחזקאל ג,כג] ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד י_וה עמד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני. [יחזקאל ג,כד] ותבא בי רוח ותעמדני על רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך. [יחזקאל ג,כה] ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם. [יחזקאל ג,כו] ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה. [יחזקאל ג,כז] ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה. {פ}

[יחזקאל ד,א] ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם. [יחזקאל ד,ב] ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב. [יחזקאל ד,ג] ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל. {פ}

[יחזקאל ד,ד] ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם. [יחזקאל ד,ה] ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל. [יחזקאל ד,ו] וכלית את אלה ושכבת על צדך הימיני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. [יחזקאל ד,ז] ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה. [יחזקאל ד,ח] והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך. [יחזקאל ד,ט] ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו. [יחזקאל ד,י] ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו. [יחזקאל ד,יא] ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה. [יחזקאל ד,יב] ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם. {ס}
[יחזקאל ד,יג] ויאמר י_וה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם. [יחזקאל ד,יד] ואמר אהה א_ני י_וה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול. {ס}
[יחזקאל ד,טו] ויאמר אלי ראה נתתי לך את צפועי הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם. {ס}
[יחזקאל ד,טז] ויאמר אלי בן אדם הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו. [יחזקאל ד,יז] למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם. {פ}

[יחזקאל ה,א] ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם. [יחזקאל ה,ב] שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם. [יחזקאל ה,ג] ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך. [יחזקאל ה,ד] ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא אש אל כל בית ישראל. {פ}

[יחזקאל ה,ה] כה אמר א_ני י_וה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות. [יחזקאל ה,ו] ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים ואת חקותי מן הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא הלכו בהם. {ס}
[יחזקאל ה,ז] לכן כה אמר א_ני י_וה יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם. [יחזקאל ה,ח] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים. [יחזקאל ה,ט] ועשיתי בך את אשר לא עשיתי ואת אשר לא אעשה כמהו עוד יען כל תועבתיך. {פ}

[יחזקאל ה,י] לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוח. {ס}
[יחזקאל ה,יא] לכן חי אני נאם א_ני י_וה אם לא יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך ובכל תועבתיך וגם אני אגרע ולא תחוס עיני וגם אני לא אחמול. [יחזקאל ה,יב] שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם. [יחזקאל ה,יג] וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי אני י_וה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם. [יחזקאל ה,יד] ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל עובר. [יחזקאל ה,טו] והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני י_וה דברתי. [יחזקאל ה,טז] בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה לחם. [יחזקאל ה,יז] ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר בך וחרב אביא עליך אני י_וה דברתי. {פ}

[יחזקאל ו,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל ו,ב] בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם. [יחזקאל ו,ג] ואמרת הרי ישראל שמעו דבר א_ני י_וה כה אמר א_ני י_וה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאות הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם. [יחזקאל ו,ד] ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם. [יחזקאל ו,ה] ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם. [יחזקאל ו,ו] בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם. [יחזקאל ו,ז] ונפל חלל בתוככם וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל ו,ח] והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות. [יחזקאל ו,ט] וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם. [יחזקאל ו,י] וידעו כי אני י_וה לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת. {פ}

[יחזקאל ו,יא] כה אמר א_ני י_וה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו. [יחזקאל ו,יב] הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם. [יחזקאל ו,יג] וידעתם כי אני י_וה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם. [יחזקאל ו,יד] ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל ז,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל ז,ב] ואתה בן אדם כה אמר א_ני י_וה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת כנפות הארץ. [יחזקאל ז,ג] עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך. [יחזקאל ז,ד] ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל ז,ה] כה אמר א_ני י_וה רעה אחת רעה הנה באה. [יחזקאל ז,ו] קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה. [יחזקאל ז,ז] באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים. [יחזקאל ז,ח] עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך. [יחזקאל ז,ט] ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני י_וה מכה. [יחזקאל ז,י] הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון. [יחזקאל ז,יא] החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם. [יחזקאל ז,יב] בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה. [יחזקאל ז,יג] כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו. [יחזקאל ז,יד] תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה. [יחזקאל ז,טו] החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו. [יחזקאל ז,טז] ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו. [יחזקאל ז,יז] כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים. [יחזקאל ז,יח] וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה. [יחזקאל ז,יט] כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת י_וה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה. [יחזקאל ז,כ] וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה. [יחזקאל ז,כא] ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה. [יחזקאל ז,כב] והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה. {פ}

[יחזקאל ז,כג] עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס. [יחזקאל ז,כד] והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם. [יחזקאל ז,כה] קפדה בא ובקשו שלום ואין. [יחזקאל ז,כו] הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים. [יחזקאל ז,כז] המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל ח,א] ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד א_ני י_וה. [יחזקאל ח,ב] ואראה והנה דמות כמראה אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה זהר כעין החשמלה. [יחזקאל ח,ג] וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אל_ים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה. [יחזקאל ח,ד] והנה שם כבוד אל_י ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה. [יחזקאל ח,ה] ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה. [יחזקאל ח,ו] ויאמר אלי בן אדם הראה אתה מהם עשים תועבות גדלות אשר בית ישראל עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות. {פ}

[יחזקאל ח,ז] ויבא אתי אל פתח החצר ואראה והנה חר אחד בקיר. [יחזקאל ח,ח] ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד. [יחזקאל ח,ט] ויאמר אלי בא וראה את התועבות הרעות אשר הם עשים פה. [יחזקאל ח,י] ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב. [יחזקאל ח,יא] ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטרת עלה. [יחזקאל ח,יב] ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין י_וה ראה אתנו עזב י_וה את הארץ. [יחזקאל ח,יג] ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר המה עשים. [יחזקאל ח,יד] ויבא אתי אל פתח שער בית י_וה אשר אל הצפונה והנה שם הנשים ישבות מבכות את התמוז. {ס}
[יחזקאל ח,טו] ויאמר אלי הראית בן אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה. [יחזקאל ח,טז] ויבא אתי אל חצר בית י_וה הפנימית והנה פתח היכל י_וה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל היכל י_וה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש. [יחזקאל ח,יז] ויאמר אלי הראית בן אדם הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה כי מלאו את הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את הזמורה אל אפם. [יחזקאל ח,יח] וגם אני אעשה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם. [יחזקאל ט,א] ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו. [יחזקאל ט,ב] והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. [יחזקאל ט,ג] וכבוד אל_י ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו. {פ}

[יחזקאל ט,ד] ויאמר י_וה אלו עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. [יחזקאל ט,ה] ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו. [יחזקאל ט,ו] זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. [יחזקאל ט,ז] ויאמר אליהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר. [יחזקאל ט,ח] ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על פני ואזעק ואמר אהה א_ני י_וה המשחית אתה את כל שארית ישראל בשפכך את חמתך על ירושלם. [יחזקאל ט,ט] ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב י_וה את הארץ ואין י_וה ראה. [יחזקאל ט,י] וגם אני לא תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי. [יחזקאל ט,יא] והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני. {פ}

[יחזקאל י,א] ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם. [יחזקאל י,ב] ויאמר אל האיש לבש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרבים וזרק על העיר ויבא לעיני. [יחזקאל י,ג] והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והענן מלא את החצר הפנימית. [יחזקאל י,ד] וירם כבוד י_וה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד י_וה. [יחזקאל י,ה] וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצנה כקול _ל ש_י בדברו. [יחזקאל י,ו] ויהי בצותו את האיש לבש הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן. [יחזקאל י,ז] וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל חפני לבש הבדים ויקח ויצא. [יחזקאל י,ח] וירא לכרבים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. [יחזקאל י,ט] ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש. [יחזקאל י,י] ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. [יחזקאל י,יא] בלכתם אל ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם. [יחזקאל י,יב] וכל בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם. [יחזקאל י,יג] לאופנים להם קורא הגלגל באזני. [יחזקאל י,יד] וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר. [יחזקאל י,טו] וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר. [יחזקאל י,טז] ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם הם מאצלם. [יחזקאל י,יז] בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם. [יחזקאל י,יח] ויצא כבוד י_וה מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים. [יחזקאל י,יט] וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית י_וה הקדמוני וכבוד אל_י ישראל עליהם מלמעלה. [יחזקאל י,כ] היא החיה אשר ראיתי תחת אל_י ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. [יחזקאל י,כא] ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם. [יחזקאל י,כב] ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר מראיהם ואותם איש אל עבר פניו ילכו. [יחזקאל יא,א] ותשא אתי רוח ותבא אתי אל שער בית י_וה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם. {פ}

[יחזקאל יא,ב] ויאמר אלי בן אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת רע בעיר הזאת. [יחזקאל יא,ג] האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר. {ס}
[יחזקאל יא,ד] לכן הנבא עליהם הנבא בן אדם. [יחזקאל יא,ה] ותפל עלי רוח י_וה ויאמר אלי אמר כה אמר י_וה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה. [יחזקאל יא,ו] הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל. {פ}

[יחזקאל יא,ז] לכן כה אמר א_ני י_וה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה. [יחזקאל יא,ח] חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל יא,ט] והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד זרים ועשיתי בכם שפטים. [יחזקאל יא,י] בחרב תפלו על גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל יא,יא] היא לא תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל גבול ישראל אשפט אתכם. [יחזקאל יא,יב] וידעתם כי אני י_וה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם. [יחזקאל יא,יג] ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפל על פני ואזעק קול גדול ואמר אהה א_ני י_וה כלה אתה עשה את שארית ישראל. {פ}

[יחזקאל יא,יד] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יא,טו] בן אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל י_וה לנו היא נתנה הארץ למורשה. {ס}
[יחזקאל יא,טז] לכן אמר כה אמר א_ני י_וה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. {ס}
[יחזקאל יא,יז] לכן אמר כה אמר א_ני י_וה וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל. [יחזקאל יא,יח] ובאו שמה והסירו את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה. [יחזקאל יא,יט] ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר. [יחזקאל יא,כ] למען בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אתם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאל_ים. [יחזקאל יא,כא] ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל יא,כב] וישאו הכרובים את כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אל_י ישראל עליהם מלמעלה. [יחזקאל יא,כג] ויעל כבוד י_וה מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר. [יחזקאל יא,כד] ורוח נשאתני ותבאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אל_ים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי. [יחזקאל יא,כה] ואדבר אל הגולה את כל דברי י_וה אשר הראני. {פ}

[יחזקאל יב,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יב,ב] בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם. [יחזקאל יב,ג] ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה. [יחזקאל יב,ד] והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה. [יחזקאל יב,ה] לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו. [יחזקאל יב,ו] לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל. [יחזקאל יב,ז] ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם. {פ}

[יחזקאל יב,ח] ויהי דבר י_וה אלי בבקר לאמר. [יחזקאל יב,ט] בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה. [יחזקאל יב,י] אמר אליהם כה אמר א_ני י_וה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם. [יחזקאל יב,יא] אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו. [יחזקאל יב,יב] והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ. [יחזקאל יב,יג] ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות. [יחזקאל יב,יד] וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם. [יחזקאל יב,טו] וידעו כי אני י_וה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות. [יחזקאל יב,טז] והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל יב,יז] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יב,יח] בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה. [יחזקאל יב,יט] ואמרת אל עם הארץ כה אמר א_ני י_וה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה. [יחזקאל יב,כ] והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל יב,כא] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יב,כב] בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון. [יחזקאל יב,כג] לכן אמר אליהם כה אמר א_ני י_וה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון. [יחזקאל יב,כד] כי לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל. [יחזקאל יב,כה] כי אני י_וה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל יב,כו] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יב,כז] בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא. [יחזקאל יב,כח] לכן אמר אליהם כה אמר א_ני י_וה לא תמשך עוד כל דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל יג,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יג,ב] בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר י_וה. [יחזקאל יג,ג] כה אמר א_ני י_וה הוי על הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו. [יחזקאל יג,ד] כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו. [יחזקאל יג,ה] לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמד במלחמה ביום י_וה. [יחזקאל יג,ו] חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם י_וה וי_וה לא שלחם ויחלו לקים דבר. [יחזקאל יג,ז] הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם י_וה ואני לא דברתי. {ס}
[יחזקאל יג,ח] לכן כה אמר א_ני י_וה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל יג,ט] והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני א_ני י_וה. [יחזקאל יג,י] יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל. [יחזקאל יג,יא] אמר אל טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע. [יחזקאל יג,יב] והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם. {ס}
[יחזקאל יג,יג] לכן כה אמר א_ני י_וה ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה. [יחזקאל יג,יד] והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל יג,טו] וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו. [יחזקאל יג,טז] נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל יג,יז] ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן. [יחזקאל יג,יח] ואמרת כה אמר א_ני י_וה הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה. [יחזקאל יג,יט] ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב. {ס}
[יחזקאל יג,כ] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצדדות את נפשים לפרחת. [יחזקאל יג,כא] וקרעתי את מספחתיכם והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי אני י_וה. [יחזקאל יג,כב] יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיתו. [יחזקאל יג,כג] לכן שוא לא תחזינה וקסם לא תקסמנה עוד והצלתי את עמי מידכן וידעתן כי אני י_וה. [יחזקאל יד,א] ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. {פ}

[יחזקאל יד,ב] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יד,ג] בן אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם. {ס}
[יחזקאל יד,ד] לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא אני י_וה נעניתי לו בה ברב גלוליו. [יחזקאל יד,ה] למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם. {ס}
[יחזקאל יד,ו] לכן אמר אל בית ישראל כה אמר א_ני י_וה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבתיכם השיבו פניכם. [יחזקאל יד,ז] כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא לדרש לו בי אני י_וה נענה לו בי. [יחזקאל יד,ח] ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי אני י_וה. {ס}
[יחזקאל יד,ט] והנביא כי יפתה ודבר דבר אני י_וה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל. [יחזקאל יד,י] ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה. [יחזקאל יד,יא] למען לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי ולא יטמאו עוד בכל פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאל_ים נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל יד,יב] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יד,יג] בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה. [יחזקאל יד,יד] והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל יד,טו] לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה. [יחזקאל יד,טז] שלשת האנשים האלה בתוכה חי אני נאם א_ני י_וה אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה. [יחזקאל יד,יז] או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה. [יחזקאל יד,יח] ושלשת האנשים האלה בתוכה חי אני נאם א_ני י_וה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו. [יחזקאל יד,יט] או דבר אשלח אל הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה. [יחזקאל יד,כ] ונח דנאל ואיוב בתוכה חי אני נאם א_ני י_וה אם בן אם בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם. {פ}

[יחזקאל יד,כא] כי כה אמר א_ני י_וה אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה. [יחזקאל יד,כב] והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם את כל אשר הבאתי עליה. [יחזקאל יד,כג] ונחמו אתכם כי תראו את דרכם ואת עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי בה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל טו,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל טו,ב] בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער. [יחזקאל טו,ג] היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי. [יחזקאל טו,ד] הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה. [יחזקאל טו,ה] הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה. {ס}
[יחזקאל טו,ו] לכן כה אמר א_ני י_וה כאשר עץ הגפן בעץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את ישבי ירושלם. [יחזקאל טו,ז] ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי אני י_וה בשומי את פני בהם. [יחזקאל טו,ח] ונתתי את הארץ שממה יען מעלו מעל נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל טז,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל טז,ב] בן אדם הודע את ירושלם את תועבתיה. [יחזקאל טז,ג] ואמרת כה אמר א_ני י_וה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית. [יחזקאל טז,ד] ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת. [יחזקאל טז,ה] לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך. [יחזקאל טז,ו] ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי. [יחזקאל טז,ז] רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה. [יחזקאל טז,ח] ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם א_ני י_וה ותהיי לי. [יחזקאל טז,ט] וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן. [יחזקאל טז,י] ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי. [יחזקאל טז,יא] ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך. [יחזקאל טז,יב] ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך. [יחזקאל טז,יג] ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה. [יחזקאל טז,יד] ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם א_ני י_וה. [יחזקאל טז,טו] ותבטחי ביפיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי. [יחזקאל טז,טז] ותקחי מבגדיך ותעשי לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה. [יחזקאל טז,יז] ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם. [יחזקאל טז,יח] ותקחי את בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי נתתי לפניהם. [יחזקאל טז,יט] ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל טז,כ] ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנותך. [יחזקאל טז,כא] ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם. [יחזקאל טז,כב] ואת כל תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי את ימי נעוריך בהיותך עירם ועריה מתבוססת בדמך היית. [יחזקאל טז,כג] ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם א_ני י_וה. [יחזקאל טז,כד] ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב. [יחזקאל טז,כה] אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזנותך. [יחזקאל טז,כו] ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנתך להכעיסני. [יחזקאל טז,כז] והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה. [יחזקאל טז,כח] ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת. [יחזקאל טז,כט] ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה וגם בזאת לא שבעת. [יחזקאל טז,ל] מה אמלה לבתך נאם א_ני י_וה בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת. [יחזקאל טז,לא] בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי בכל רחוב ולא הייתי כזונה לקלס אתנן. [יחזקאל טז,לב] האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים. [יחזקאל טז,לג] לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך. [יחזקאל טז,לד] ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך. [יחזקאל טז,לה] לכן זונה שמעי דבר י_וה. {פ}

[יחזקאל טז,לו] כה אמר א_ני י_וה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם. [יחזקאל טז,לז] לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את כל ערותך. [יחזקאל טז,לח] ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה. [יחזקאל טז,לט] ונתתי אתך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה. [יחזקאל טז,מ] והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם. [יחזקאל טז,מא] ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד. [יחזקאל טז,מב] והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד. [יחזקאל טז,מג] יען אשר לא זכרתי את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם א_ני י_וה ולא עשיתי את הזמה על כל תועבתיך. [יחזקאל טז,מד] הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה. [יחזקאל טז,מה] בת אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי. [יחזקאל טז,מו] ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה. [יחזקאל טז,מז] ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן עשיתי כמעט קט ותשחתי מהן בכל דרכיך. [יחזקאל טז,מח] חי אני נאם א_ני י_וה אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך. [יחזקאל טז,מט] הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. [יחזקאל טז,נ] ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי. {ס}
[יחזקאל טז,נא] ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את תועבותיך מהנה ותצדקי את אחותך בכל תועבתיך אשר עשיתי. [יחזקאל טז,נב] גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך וגם את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך. [יחזקאל טז,נג] ושבתי את שביתהן את שבית סדם ובנותיה ואת שבית שמרון ובנותיה ושבית שביתיך בתוכהנה. [יחזקאל טז,נד] למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן. [יחזקאל טז,נה] ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן. [יחזקאל טז,נו] ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך. [יחזקאל טז,נז] בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב. [יחזקאל טז,נח] את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים נאם י_וה. {ס}
[יחזקאל טז,נט] כי כה אמר א_ני י_וה ועשית אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית. [יחזקאל טז,ס] וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם. [יחזקאל טז,סא] וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך. [יחזקאל טז,סב] והקימתי אני את בריתי אתך וידעת כי אני י_וה. [יחזקאל טז,סג] למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל יז,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יז,ב] בן אדם חוד חידה ומשל משל אל בית ישראל. [יחזקאל יז,ג] ואמרת כה אמר א_ני י_וה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז. [יחזקאל יז,ד] את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רכלים שמו. [יחזקאל יז,ה] ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע קח על מים רבים צפצפה שמו. [יחזקאל יז,ו] ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פראות. [יחזקאל יז,ז] ויהי נשר אחד גדול גדול כנפים ורב נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה. [יחזקאל יז,ח] אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת. [יחזקאל יז,ט] אמר כה אמר א_ני י_וה תצלח הלוא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש כל טרפי צמחה תיבש ולא בזרע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה. [יחזקאל יז,י] והנה שתולה התצלח הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על ערגת צמחה תיבש. {פ}

[יחזקאל יז,יא] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יז,יב] אמר נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה אמר הנה בא מלך בבל ירושלם ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה. [יחזקאל יז,יג] ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת אילי הארץ לקח. [יחזקאל יז,יד] להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את בריתו לעמדה. [יחזקאל יז,טו] וימרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט. [יחזקאל יז,טז] חי אני נאם א_ני י_וה אם לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את אלתו ואשר הפר את בריתו אתו בתוך בבל ימות. [יחזקאל יז,יז] ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות. [יחזקאל יז,יח] ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל אלה עשה לא ימלט. {ס}
[יחזקאל יז,יט] לכן כה אמר א_ני י_וה חי אני אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו. [יחזקאל יז,כ] ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל בי. [יחזקאל יז,כא] ואת כל מברחו בכל אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל רוח יפרשו וידעתם כי אני י_וה דברתי. {פ}

[יחזקאל יז,כב] כה אמר א_ני י_וה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר גבה ותלול. [יחזקאל יז,כג] בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה. [יחזקאל יז,כד] וידעו כל עצי השדה כי אני י_וה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני י_וה דברתי ועשיתי. {פ}

[יחזקאל יח,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל יח,ב] מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה. [יחזקאל יח,ג] חי אני נאם א_ני י_וה אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל. [יחזקאל יח,ד] הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות. [יחזקאל יח,ה] ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה. [יחזקאל יח,ו] אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב. [יחזקאל יח,ז] ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה בגד. [יחזקאל יח,ח] בנשך לא יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש. [יחזקאל יח,ט] בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם א_ני י_וה. [יחזקאל יח,י] והוליד בן פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה. [יחזקאל יח,יא] והוא את כל אלה לא עשה כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא. [יחזקאל יח,יב] עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל הגלולים נשא עיניו תועבה עשה. [יחזקאל יח,יג] בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה. [יחזקאל יח,יד] והנה הוליד בן וירא את כל חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן. [יחזקאל יח,טו] על ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל את אשת רעהו לא טמא. [יחזקאל יח,טז] ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה בגד. [יחזקאל יח,יז] מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה. [יחזקאל יח,יח] אביו כי עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו והנה מת בעונו. [יחזקאל יח,יט] ואמרתם מדע לא נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה. [יחזקאל יח,כ] הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה. {ס}
[יחזקאל יח,כא] והרשע כי ישוב מכל חטאתו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. [יחזקאל יח,כב] כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה. [יחזקאל יח,כג] החפץ אחפץ מות רשע נאם א_ני י_וה הלוא בשובו מדרכיו וחיה. {ס}
[יחזקאל יח,כד] ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי כל צדקתו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות. [יחזקאל יח,כה] ואמרתם לא יתכן דרך א_ני שמעו נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו. [יחזקאל יח,כו] בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר עשה ימות. {ס}
[יחזקאל יח,כז] ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. [יחזקאל יח,כח] ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות. [יחזקאל יח,כט] ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך א_ני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן. [יחזקאל יח,ל] לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם א_ני י_וה שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. [יחזקאל יח,לא] השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל. [יחזקאל יח,לב] כי לא אחפץ במות המת נאם א_ני י_וה והשיבו וחיו. {פ}

[יחזקאל יט,א] ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל. [יחזקאל יט,ב] ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה. [יחזקאל יט,ג] ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל. [יחזקאל יט,ד] וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים. [יחזקאל יט,ה] ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו. [יחזקאל יט,ו] ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל. [יחזקאל יט,ז] וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו. [יחזקאל יט,ח] ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש. [יחזקאל יט,ט] ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל. {פ}

[יחזקאל יט,י] אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים. [יחזקאל יט,יא] ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו. [יחזקאל יט,יב] ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו. [יחזקאל יט,יג] ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא. [יחזקאל יט,יד] ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה. {פ}

[יחזקאל כ,א] ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את י_וה וישבו לפני. {ס}
[יחזקאל כ,ב] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כ,ג] בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר א_ני י_וה הלדרש אתי אתם באים חי אני אם אדרש לכם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל כ,ד] התשפט אתם התשפוט בן אדם את תועבת אבותם הודיעם. [יחזקאל כ,ה] ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני י_וה אל_יכם. [יחזקאל כ,ו] ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. [יחזקאל כ,ז] ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני י_וה אל_יכם. [יחזקאל כ,ח] וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. [יחזקאל כ,ט] ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים. [יחזקאל כ,י] ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל המדבר. [יחזקאל כ,יא] ואתן להם את חקותי ואת משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. [יחזקאל כ,יב] וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני י_וה מקדשם. [יחזקאל כ,יג] וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם. [יחזקאל כ,יד] ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם. [יחזקאל כ,טו] וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. [יחזקאל כ,טז] יען במשפטי מאסו ואת חקותי לא הלכו בהם ואת שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך. [יחזקאל כ,יז] ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר. [יחזקאל כ,יח] ואמר אל בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ובגלוליהם אל תטמאו. [יחזקאל כ,יט] אני י_וה אל_יכם בחקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשו אותם. [יחזקאל כ,כ] ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני י_וה אל_יכם. [יחזקאל כ,כא] וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר. [יחזקאל כ,כב] והשבתי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתי אותם לעיניהם. [יחזקאל כ,כג] גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות. [יחזקאל כ,כד] יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם. [יחזקאל כ,כה] וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. [יחזקאל כ,כו] ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני י_וה. {ס}
[יחזקאל כ,כז] לכן דבר אל בית ישראל בן אדם ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה עוד זאת גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל. [יחזקאל כ,כח] ואביאם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה להם ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבת ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את נסכיהם. [יחזקאל כ,כט] ואמר אלהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה. {ס}
[יחזקאל כ,ל] לכן אמר אל בית ישראל כה אמר א_ני י_וה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים. [יחזקאל כ,לא] ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל גלוליכם עד היום {ס}
ואני אדרש לכם בית ישראל חי אני נאם א_ני י_וה אם אדרש לכם. [יחזקאל כ,לב] והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. [יחזקאל כ,לג] חי אני נאם א_ני י_וה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. [יחזקאל כ,לד] והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. [יחזקאל כ,לה] והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. [יחזקאל כ,לו] כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל כ,לז] והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית. [יחזקאל כ,לח] וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל כ,לט] ואתם בית ישראל כה אמר א_ני י_וה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שמעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם. [יחזקאל כ,מ] כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א_ני י_וה שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם. [יחזקאל כ,מא] בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים. [יחזקאל כ,מב] וידעתם כי אני י_וה בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם. [יחזקאל כ,מג] וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם. [יחזקאל כ,מד] וידעתם כי אני י_וה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כא,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כא,ב] בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב. [יחזקאל כא,ג] ואמרת ליער הנגב שמע דבר י_וה כה אמר א_ני י_וה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה. [יחזקאל כא,ד] וראו כל בשר כי אני י_וה בערתיה לא תכבה. [יחזקאל כא,ה] ואמר אהה א_ני י_וה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא. {פ}

[יחזקאל כא,ו] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כא,ז] בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל. [יחזקאל כא,ח] ואמרת לאדמת ישראל כה אמר י_וה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע. [יחזקאל כא,ט] יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צפון. [יחזקאל כא,י] וידעו כל בשר כי אני י_וה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד. {ס}
[יחזקאל כא,יא] ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם. [יחזקאל כא,יב] והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כא,יג] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כא,יד] בן אדם הנבא ואמרת כה אמר א_ני אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה. [יחזקאל כא,טו] למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ. [יחזקאל כא,טז] ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג. [יחזקאל כא,יז] זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך. [יחזקאל כא,יח] כי בחן ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כא,יט] ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם. [יחזקאל כא,כ] למען למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח. [יחזקאל כא,כא] התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות. [יחזקאל כא,כב] וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי אני י_וה דברתי. {פ}

[יחזקאל כא,כג] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כא,כד] ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך עיר ברא. [יחזקאל כא,כה] דרך תשים לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה. [יחזקאל כא,כו] כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד. [יחזקאל כא,כז] בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק. [יחזקאל כא,כח] והיה להם כקסום שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש. {ס}
[יחזקאל כא,כט] לכן כה אמר א_ני י_וה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו. {פ}

[יחזקאל כא,ל] ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ. {ס}
[יחזקאל כא,לא] כה אמר א_ני י_וה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפיל. [יחזקאל כא,לב] עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו. {פ}

[יחזקאל כא,לג] ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר א_ני י_וה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק. [יחזקאל כא,לד] בחזות לך שוא בקסם לך כזב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ. [יחזקאל כא,לה] השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך. [יחזקאל כא,לו] ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית. [יחזקאל כא,לז] לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני י_וה דברתי. {פ}

[יחזקאל כב,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כב,ב] ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה. [יחזקאל כב,ג] ואמרת כה אמר א_ני י_וה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה. [יחזקאל כב,ד] בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות. [יחזקאל כב,ה] הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה. [יחזקאל כב,ו] הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך דם. [יחזקאל כב,ז] אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך. [יחזקאל כב,ח] קדשי בזית ואת שבתתי חללת. [יחזקאל כב,ט] אנשי רכיל היו בך למען שפך דם ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך. [יחזקאל כב,י] ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך. [יחזקאל כב,יא] ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ואיש את אחתו בת אביו ענה בך. [יחזקאל כב,יב] שחד לקחו בך למען שפך דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם א_ני י_וה. [יחזקאל כב,יג] והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. [יחזקאל כב,יד] היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני י_וה דברתי ועשיתי. [יחזקאל כב,טו] והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך. [יחזקאל כב,טז] ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כב,יז] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כב,יח] בן אדם היו לי בית ישראל לסוג כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו. {ס}
[יחזקאל כב,יט] לכן כה אמר א_ני י_וה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם. [יחזקאל כב,כ] קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם. [יחזקאל כב,כא] וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה. [יחזקאל כב,כב] כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי אני י_וה שפכתי חמתי עליכם. {פ}

[יחזקאל כב,כג] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כב,כד] בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם. [יחזקאל כב,כה] קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה. [יחזקאל כב,כו] כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. [יחזקאל כב,כז] שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך דם לאבד נפשות למען בצע בצע. [יחזקאל כב,כח] ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר א_ני י_וה וי_וה לא דבר. [יחזקאל כב,כט] עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משפט. [יחזקאל כב,ל] ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי. [יחזקאל כב,לא] ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כג,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כג,ב] בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו. [יחזקאל כג,ג] ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן. [יחזקאל כג,ד] ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה. [יחזקאל כג,ה] ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים. [יחזקאל כג,ו] לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים. [יחזקאל כג,ז] ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה. [יחזקאל כג,ח] ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה. [יחזקאל כג,ט] לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם. [יחזקאל כג,י] המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה. {ס}
[יחזקאל כג,יא] ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה מזנוני אחותה. [יחזקאל כג,יב] אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם. [יחזקאל כג,יג] וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן. [יחזקאל כג,יד] ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר. [יחזקאל כג,טו] חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם. [יחזקאל כג,טז] ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה. [יחזקאל כג,יז] ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם. [יחזקאל כג,יח] ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה. [יחזקאל כג,יט] ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים. [יחזקאל כג,כ] ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. [יחזקאל כג,כא] ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען ש_י נעוריך. {ס}
[יחזקאל כג,כב] לכן אהליבה כה אמר א_ני י_וה הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב. [יחזקאל כג,כג] בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם. [יחזקאל כג,כד] ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם. [יחזקאל כג,כה] ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש. [יחזקאל כג,כו] והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך. [יחזקאל כג,כז] והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד. {פ}

[יחזקאל כג,כח] כי כה אמר א_ני י_וה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נפשך מהם. [יחזקאל כג,כט] ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך. [יחזקאל כג,ל] עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם. [יחזקאל כג,לא] בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך. {ס}
[יחזקאל כג,לב] כה אמר א_ני י_וה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל. [יחזקאל כג,לג] שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון. [יחזקאל כג,לד] ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל כג,לה] לכן כה אמר א_ני י_וה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך. {ס}
[יחזקאל כג,לו] ויאמר י_וה אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן. [יחזקאל כג,לז] כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה. [יחזקאל כג,לח] עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו. [יחזקאל כג,לט] ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי. [יחזקאל כג,מ] ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי. [יחזקאל כג,מא] וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה. [יחזקאל כג,מב] וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן. [יחזקאל כג,מג] ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא. [יחזקאל כג,מד] ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה. [יחזקאל כג,מה] ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן. {ס}
[יחזקאל כג,מו] כי כה אמר א_ני י_וה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז. [יחזקאל כג,מז] ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו. [יחזקאל כג,מח] והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה. [יחזקאל כג,מט] ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כד,א] ויהי דבר י_וה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. [יחזקאל כד,ב] בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה. [יחזקאל כד,ג] ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים. [יחזקאל כד,ד] אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא. [יחזקאל כד,ה] מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה. {ס}
[יחזקאל כד,ו] לכן כה אמר א_ני י_וה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל. [יחזקאל כד,ז] כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר. [יחזקאל כד,ח] להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. {פ}

[יחזקאל כד,ט] לכן כה אמר א_ני י_וה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה. [יחזקאל כד,י] הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו. [יחזקאל כד,יא] והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה. [יחזקאל כד,יב] תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה. [יחזקאל כד,יג] בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך. [יחזקאל כד,יד] אני י_וה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כד,טו] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כד,טז] בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך. [יחזקאל כד,יז] האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל. [יחזקאל כד,יח] ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי. [יחזקאל כד,יט] ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה. [יחזקאל כד,כ] ואמר אליהם דבר י_וה היה אלי לאמר. [יחזקאל כד,כא] אמר לבית ישראל כה אמר א_ני י_וה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו. [יחזקאל כד,כב] ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו. [יחזקאל כד,כג] ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו. [יחזקאל כד,כד] והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל כד,כה] ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם. [יחזקאל כד,כו] ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים. [יחזקאל כד,כז] ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כה,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כה,ב] בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם. [יחזקאל כה,ג] ואמרת לבני עמון שמעו דבר א_ני י_וה כה אמר א_ני י_וה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה. [יחזקאל כה,ד] לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך. [יחזקאל כה,ה] ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כה,ו] כי כה אמר א_ני י_וה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל. [יחזקאל כה,ז] לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כה,ח] כה אמר א_ני י_וה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה. [יחזקאל כה,ט] לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה. [יחזקאל כה,י] לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים. [יחזקאל כה,יא] ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כה,יב] כה אמר א_ני י_וה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם. [יחזקאל כה,יג] לכן כה אמר א_ני י_וה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו. [יחזקאל כה,יד] ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל כה,טו] כה אמר א_ני י_וה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם. [יחזקאל כה,טז] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים. [יחזקאל כה,יז] ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני י_וה בתתי את נקמתי בם. {פ}

[יחזקאל כו,א] ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כו,ב] בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה. [יחזקאל כו,ג] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. [יחזקאל כו,ד] ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע. [יחזקאל כו,ה] משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם א_ני י_וה והיתה לבז לגוים. [יחזקאל כו,ו] ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל כו,ז] כי כה אמר א_ני י_וה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב. [יחזקאל כו,ח] בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה. [יחזקאל כו,ט] ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו. [יחזקאל כו,י] משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה. [יחזקאל כו,יא] בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד. [יחזקאל כו,יב] ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו. [יחזקאל כו,יג] והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד. [יחזקאל כו,יד] ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני י_וה דברתי נאם א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל כו,טו] כה אמר א_ני י_וה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים. [יחזקאל כו,טז] וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך. [יחזקאל כו,יז] ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה. [יחזקאל כו,יח] עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך. {ס}
[יחזקאל כו,יט] כי כה אמר א_ני י_וה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים. [יחזקאל כו,כ] והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים. [יחזקאל כו,כא] בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כז,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כז,ב] ואתה בן אדם שא על צר קינה. [יחזקאל כז,ג] ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים {ס}
כה אמר א_ני י_וה צור את אמרת אני כלילת יפי. [יחזקאל כז,ד] בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך. [יחזקאל כז,ה] ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך. [יחזקאל כז,ו] אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן בת אשרים מאיי כתים. [יחזקאל כז,ז] שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך. [יחזקאל כז,ח] ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך. [יחזקאל כז,ט] זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך. [יחזקאל כז,י] פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו בך המה נתנו הדרך. [יחזקאל כז,יא] בני ארוד וחילך על חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על חומותיך סביב המה כללו יפיך. [יחזקאל כז,יב] תרשיש סחרתך מרב כל הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך. [יחזקאל כז,יג] יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך. [יחזקאל כז,יד] מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך. [יחזקאל כז,טו] בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אשכרך. [יחזקאל כז,טז] ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך. [יחזקאל כז,יז] יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך. [יחזקאל כז,יח] דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל הון ביין חלבון וצמר צחר. [יחזקאל כז,יט] ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה. [יחזקאל כז,כ] דדן רכלתך בבגדי חפש לרכבה. [יחזקאל כז,כא] ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילם ועתודים בם סחריך. [יחזקאל כז,כב] רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל בשם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך. [יחזקאל כז,כג] חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך. [יחזקאל כז,כד] המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך. [יחזקאל כז,כה] אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים. [יחזקאל כז,כו] במים רבים הבאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים. [יחזקאל כז,כז] הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. [יחזקאל כז,כח] לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות. [יחזקאל כז,כט] וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו. [יחזקאל כז,ל] והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו. [יחזקאל כז,לא] והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר נפש מספד מר. [יחזקאל כז,לב] ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים. [יחזקאל כז,לג] בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ. [יחזקאל כז,לד] עת נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו. [יחזקאל כז,לה] כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים. [יחזקאל כז,לו] סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד עולם. {פ}

[יחזקאל כח,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כח,ב] בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר א_ני י_וה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אל_ים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אל_ים. [יחזקאל כח,ג] הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך. [יחזקאל כח,ד] בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך. [יחזקאל כח,ה] ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך. {ס}
[יחזקאל כח,ו] לכן כה אמר א_ני י_וה יען תתך את לבבך כלב אל_ים. [יחזקאל כח,ז] לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך. [יחזקאל כח,ח] לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים. [יחזקאל כח,ט] האמר תאמר אל_ים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך. [יחזקאל כח,י] מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כח,יא] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כח,יב] בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר א_ני י_וה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי. [יחזקאל כח,יג] בעדן גן אל_ים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו. [יחזקאל כח,יד] את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אל_ים היית בתוך אבני אש התהלכת. [יחזקאל כח,טו] תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך. [יחזקאל כח,טז] ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אל_ים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש. [יחזקאל כח,יז] גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך. [יחזקאל כח,יח] מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך. [יחזקאל כח,יט] כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם. {פ}

[יחזקאל כח,כ] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כח,כא] בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה. [יחזקאל כח,כב] ואמרת כה אמר א_ני י_וה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני י_וה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה. [יחזקאל כח,כג] ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני י_וה. [יחזקאל כח,כד] ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כח,כה] כה אמר א_ני י_וה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. [יחזקאל כח,כו] וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני י_וה אל_יהם. {פ}

[יחזקאל כט,א] בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כט,ב] בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה. [יחזקאל כט,ג] דבר ואמרת כה אמר א_ני י_וה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני. [יחזקאל כט,ד] ונתתי חחיים בלחייך והדבקתי דגת יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תדבק. [יחזקאל כט,ה] ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה. [יחזקאל כט,ו] וידעו כל ישבי מצרים כי אני י_וה יען היותם משענת קנה לבית ישראל. [יחזקאל כט,ז] בתפשם בך בכפך תרוץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים. {ס}
[יחזקאל כט,ח] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה. [יחזקאל כט,ט] והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני י_וה יען אמר יאר לי ואני עשיתי. [יחזקאל כט,י] לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש. [יחזקאל כט,יא] לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה. [יחזקאל כט,יב] ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את מצרים בגוים וזריתים בארצות. {ס}
[יחזקאל כט,יג] כי כה אמר א_ני י_וה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה. [יחזקאל כט,יד] ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה. [יחזקאל כט,טו] מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים. [יחזקאל כט,טז] ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל כט,יז] ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל כט,יח] בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה. {ס}
[יחזקאל כט,יט] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו. [יחזקאל כט,כ] פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל כט,כא] ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל ל,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל ל,ב] בן אדם הנבא ואמרת כה אמר א_ני י_וה הילילו הה ליום. [יחזקאל ל,ג] כי קרוב יום וקרוב יום לי_וה יום ענן עת גוים יהיה. [יחזקאל ל,ד] ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה. [יחזקאל ל,ה] כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו. {פ}

[יחזקאל ל,ו] כה אמר י_וה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה נאם א_ני י_וה. [יחזקאל ל,ז] ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה. [יחזקאל ל,ח] וידעו כי אני י_וה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה. [יחזקאל ל,ט] ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה. {ס}
[יחזקאל ל,י] כה אמר א_ני י_וה והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל. [יחזקאל ל,יא] הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל. [יחזקאל ל,יב] ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים אני י_וה דברתי. {ס}
[יחזקאל ל,יג] כה אמר א_ני י_וה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים. [יחזקאל ל,יד] והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא. [יחזקאל ל,טו] ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא. [יחזקאל ל,טז] ונתתי אש במצרים חול תחיל סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם. [יחזקאל ל,יז] בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה. [יחזקאל ל,יח] ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה. [יחזקאל ל,יט] ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל ל,כ] ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל ל,כא] בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב. {ס}
[יחזקאל ל,כב] לכן כה אמר א_ני י_וה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו. [יחזקאל ל,כג] והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות. [יחזקאל ל,כד] וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו. [יחזקאל ל,כה] והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני י_וה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים. [יחזקאל ל,כו] והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל לא,א] ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לא,ב] בן אדם אמר אל פרעה מלך מצרים ואל המונו אל מי דמית בגדלך. [יחזקאל לא,ג] הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו. [יחזקאל לא,ד] מים גדלוהו תהום רממתהו את נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת תעלתיה שלחה אל כל עצי השדה. [יחזקאל לא,ה] על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו ממים רבים בשלחו. [יחזקאל לא,ו] בסעפתיו קננו כל עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים. [יחזקאל לא,ז] וייף בגדלו בארך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים. [יחזקאל לא,ח] ארזים לא עממהו בגן אל_ים ברושים לא דמו אל סעפתיו וערמנים לא היו כפראתיו כל עץ בגן אל_ים לא דמה אליו ביפיו. [יחזקאל לא,ט] יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האל_ים. {פ}

[יחזקאל לא,י] לכן כה אמר א_ני י_וה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגבהו. [יחזקאל לא,יא] ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו. [יחזקאל לא,יב] ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פראתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל עמי הארץ ויטשהו. [יחזקאל לא,יג] על מפלתו ישכנו כל עוף השמים ואל פראתיו היו כל חית השדה. [יחזקאל לא,יד] למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כלם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור. {פ}

[יחזקאל לא,טו] כה אמר א_ני י_וה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עלפה. [יחזקאל לא,טז] מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן מבחר וטוב לבנון כל שתי מים. [יחזקאל לא,יז] גם הם אתו ירדו שאולה אל חללי חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים. [יחזקאל לא,יח] אל מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את חללי חרב הוא פרעה וכל המונה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל לב,א] ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר חדש באחד לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לב,ב] בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח מים ברגליך ותרפס נהרותם. {ס}
[יחזקאל לב,ג] כה אמר א_ני י_וה ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי. [יחזקאל לב,ד] ונטשתיך בארץ על פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל עוף השמים והשבעתי ממך חית כל הארץ. [יחזקאל לב,ה] ונתתי את בשרך על ההרים ומלאתי הגאיות רמותך. [יחזקאל לב,ו] והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים ואפקים ימלאון ממך. [יחזקאל לב,ז] וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו. [יחזקאל לב,ח] כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לב,ט] והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם. [יחזקאל לב,י] והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך. {פ}

[יחזקאל לב,יא] כי כה אמר א_ני י_וה חרב מלך בבל תבואך. [יחזקאל לב,יב] בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה. [יחזקאל לב,יג] והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם. [יחזקאל לב,יד] אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לב,טו] בתתי את ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את כל יושבי בה וידעו כי אני י_וה. [יחזקאל לב,טז] קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל לב,יז] ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לב,יח] בן אדם נהה על המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל ארץ תחתיות את יורדי בור. [יחזקאל לב,יט] ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים. [יחזקאל לב,כ] בתוך חללי חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל המוניה. [יחזקאל לב,כא] ידברו לו אלי גבורים מתוך שאול את עזריו ירדו שכבו הערלים חללי חרב. [יחזקאל לב,כב] שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב. [יחזקאל לב,כג] אשר נתנו קברתיה בירכתי בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר נתנו חתית בארץ חיים. [יחזקאל לב,כד] שם עילם וכל המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את יורדי בור. [יחזקאל לב,כה] בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי חרב כי נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את יורדי בור בתוך חללים נתן. [יחזקאל לב,כו] שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי נתנו חתיתם בארץ חיים. [יחזקאל לב,כז] ולא ישכבו את גבורים נפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על עצמותם כי חתית גבורים בארץ חיים. [יחזקאל לב,כח] ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את חללי חרב. [יחזקאל לב,כט] שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נתנו בגבורתם את חללי חרב המה את ערלים ישכבו ואת ירדי בור. [יחזקאל לב,ל] שמה נסיכי צפון כלם וכל צדני אשר ירדו את חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב וישאו כלמתם את יורדי בור. [יחזקאל לב,לא] אותם יראה פרעה ונחם על כל המונה חללי חרב פרעה וכל חילו נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לב,לב] כי נתתי את חתיתו בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את חללי חרב פרעה וכל המונה נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל לג,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לג,ב] בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה. [יחזקאל לג,ג] וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם. [יחזקאל לג,ד] ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה. [יחזקאל לג,ה] את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. [יחזקאל לג,ו] והצפה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצפה אדרש. {פ}

[יחזקאל לג,ז] ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני. [יחזקאל לג,ח] באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. [יחזקאל לג,ט] ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת. {פ}

[יחזקאל לג,י] ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. [יחזקאל לג,יא] אמר אליהם חי אני נאם א_ני י_וה אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. {פ}

[יחזקאל לג,יב] ואתה בן אדם אמר אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. [יחזקאל לג,יג] באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות. [יחזקאל לג,יד] ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. [יחזקאל לג,טו] חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות. [יחזקאל לג,טז] כל חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה. [יחזקאל לג,יז] ואמרו בני עמך לא יתכן דרך א_ני והמה דרכם לא יתכן. [יחזקאל לג,יח] בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם. [יחזקאל לג,יט] ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. [יחזקאל לג,כ] ואמרתם לא יתכן דרך א_ני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. {פ}

[יחזקאל לג,כא] ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר. [יחזקאל לג,כב] ויד י_וה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד. {פ}

[יחזקאל לג,כג] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לג,כד] בן אדם ישבי החרבות האלה על אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה. {ס}
[יחזקאל לג,כה] לכן אמר אלהם כה אמר א_ני י_וה על הדם תאכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו. [יחזקאל לג,כו] עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו. {ס}
[יחזקאל לג,כז] כה תאמר אלהם כה אמר א_ני י_וה חי אני אם לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו. [יחזקאל לג,כח] ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר. [יחזקאל לג,כט] וידעו כי אני י_וה בתתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבתם אשר עשו. {פ}

[יחזקאל לג,ל] ואתה בן אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר חד את אחד איש את אחיו לאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת י_וה. [יחזקאל לג,לא] ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך. [יחזקאל לג,לב] והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את דבריך ועשים אינם אותם. [יחזקאל לג,לג] ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם. {פ}

[יחזקאל לד,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לד,ב] בן אדם הנבא על רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר א_ני י_וה הוי רעי ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים. [יחזקאל לד,ג] את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו. [יחזקאל לד,ד] את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השבתם ואת האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך. [יחזקאל לד,ה] ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה ותפוצינה. [יחזקאל לד,ו] ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש. [יחזקאל לד,ז] לכן רעים שמעו את דבר י_וה. [יחזקאל לד,ח] חי אני נאם א_ני י_וה אם לא יען היות צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מאין רעה ולא דרשו רעי את צאני וירעו הרעים אותם ואת צאני לא רעו. [יחזקאל לד,ט] לכן הרעים שמעו דבר י_וה. [יחזקאל לד,י] כה אמר א_ני י_וה הנני אל הרעים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה. {ס}
[יחזקאל לד,יא] כי כה אמר א_ני י_וה הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים. [יחזקאל לד,יב] כבקרת רעה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל. [יחזקאל לד,יג] והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ. [יחזקאל לד,יד] במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל. [יחזקאל לד,טו] אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לד,טז] את האבדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת החולה אחזק ואת השמנה ואת החזקה אשמיד ארענה במשפט. [יחזקאל לד,יז] ואתנה צאני כה אמר א_ני י_וה הנני שפט בין שה לשה לאילים ולעתודים. [יחזקאל לד,יח] המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון. [יחזקאל לד,יט] וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה. {פ}

[יחזקאל לד,כ] לכן כה אמר א_ני י_וה אליהם הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה. [יחזקאל לד,כא] יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל החוצה. [יחזקאל לד,כב] והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה. [יחזקאל לד,כג] והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא יהיה להן לרעה. [יחזקאל לד,כד] ואני י_וה אהיה להם לאל_ים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני י_וה דברתי. [יחזקאל לד,כה] וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. [יחזקאל לד,כו] ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו. [יחזקאל לד,כז] ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח וידעו כי אני י_וה בשברי את מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם. [יחזקאל לד,כח] ולא יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד. [יחזקאל לד,כט] והקמתי להם מטע לשם ולא יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא ישאו עוד כלמת הגוים. [יחזקאל לד,ל] וידעו כי אני י_וה אל_יהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לד,לא] ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אל_יכם נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל לה,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לה,ב] בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו. [יחזקאל לה,ג] ואמרת לו כה אמר א_ני י_וה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה. [יחזקאל לה,ד] עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני י_וה. [יחזקאל לה,ה] יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ. [יחזקאל לה,ו] לכן חי אני נאם א_ני י_וה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך. [יחזקאל לה,ז] ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב. [יחזקאל לה,ח] ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם. [יחזקאל לה,ט] שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל לה,י] יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וי_וה שם היה. {ס}
[יחזקאל לה,יא] לכן חי אני נאם א_ני י_וה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך. [יחזקאל לה,יב] וידעת כי אני י_וה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה. [יחזקאל לה,יג] ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי. {ס}
[יחזקאל לה,יד] כה אמר א_ני י_וה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך. [יחזקאל לה,טו] כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל לו,א] ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר י_וה. [יחזקאל לו,ב] כה אמר א_ני י_וה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו. [יחזקאל לו,ג] לכן הנבא ואמרת כה אמר א_ני י_וה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על שפת לשון ודבת עם. [יחזקאל לו,ד] לכן הרי ישראל שמעו דבר א_ני י_וה כה אמר א_ני י_וה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב. [יחזקאל לו,ה] לכן כה אמר א_ני י_וה אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז. [יחזקאל לו,ו] לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה אמר א_ני י_וה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם. [יחזקאל לו,ז] לכן כה אמר א_ני י_וה אני נשאתי את ידי אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו. [יחזקאל לו,ח] ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. [יחזקאל לו,ט] כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם. [יחזקאל לו,י] והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה. [יחזקאל לו,יא] והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והיטבתי מראשתיכם וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל לו,יב] והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם. {ס}
[יחזקאל לו,יג] כה אמר א_ני י_וה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית. [יחזקאל לו,יד] לכן אדם לא תאכלי עוד וגויך לא תכשלי עוד נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לו,טו] ולא אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגויך לא תכשלי עוד נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל לו,טז] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לו,יז] בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני. [יחזקאל לו,יח] ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה. [יחזקאל לו,יט] ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים. [יחזקאל לו,כ] ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם י_וה אלה ומארצו יצאו. [יחזקאל לו,כא] ואחמל על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. {פ}

[יחזקאל לו,כב] לכן אמר לבית ישראל כה אמר א_ני י_וה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. [יחזקאל לו,כג] וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני י_וה נאם א_ני י_וה בהקדשי בכם לעיניהם. [יחזקאל לו,כד] ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. [יחזקאל לו,כה] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. [יחזקאל לו,כו] ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. [יחזקאל לו,כז] ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. [יחזקאל לו,כח] וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאל_ים. [יחזקאל לו,כט] והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב. [יחזקאל לו,ל] והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים. [יחזקאל לו,לא] וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם. [יחזקאל לו,לב] לא למענכם אני עשה נאם א_ני י_וה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל. {ס}
[יחזקאל לו,לג] כה אמר א_ני י_וה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות. [יחזקאל לו,לד] והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר. [יחזקאל לו,לה] ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו. [יחזקאל לו,לו] וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני י_וה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני י_וה דברתי ועשיתי. {ס}
[יחזקאל לו,לז] כה אמר א_ני י_וה עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם. [יחזקאל לו,לח] כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני י_וה. {פ}

[יחזקאל לז,א] היתה עלי יד י_וה ויוצאני ברוח י_וה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. [יחזקאל לז,ב] והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד. [יחזקאל לז,ג] ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר א_ני י_וה אתה ידעת. [יחזקאל לז,ד] ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר י_וה. [יחזקאל לז,ה] כה אמר א_ני י_וה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. [יחזקאל לז,ו] ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני י_וה. [יחזקאל לז,ז] ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. [יחזקאל לז,ח] וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם. [יחזקאל לז,ט] ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח {ס}
כה אמר א_ני י_וה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. [יחזקאל לז,י] והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד. [יחזקאל לז,יא] ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. [יחזקאל לז,יב] לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר א_ני י_וה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. [יחזקאל לז,יג] וידעתם כי אני י_וה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. [יחזקאל לז,יד] ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני י_וה דברתי ועשיתי נאם י_וה. {פ}

[יחזקאל לז,טו] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לז,טז] ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו. [יחזקאל לז,יז] וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך. [יחזקאל לז,יח] וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך. [יחזקאל לז,יט] דבר אלהם כה אמר א_ני י_וה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי. [יחזקאל לז,כ] והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם. [יחזקאל לז,כא] ודבר אליהם כה אמר א_ני י_וה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. [יחזקאל לז,כב] ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. [יחזקאל לז,כג] ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאל_ים. [יחזקאל לז,כד] ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקותי ישמרו ועשו אותם. [יחזקאל לז,כה] וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם. [יחזקאל לז,כו] וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם. [יחזקאל לז,כז] והיה משכני עליהם והייתי להם לאל_ים והמה יהיו לי לעם. [יחזקאל לז,כח] וידעו הגוים כי אני י_וה מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם. {פ}

[יחזקאל לח,א] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [יחזקאל לח,ב] בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו. [יחזקאל לח,ג] ואמרת כה אמר א_ני י_וה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל. [יחזקאל לח,ד] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם. [יחזקאל לח,ה] פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע. [יחזקאל לח,ו] גמר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך. [יחזקאל לח,ז] הכן והכן לך אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר. [יחזקאל לח,ח] מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם. [יחזקאל לח,ט] ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך. {ס}
[יחזקאל לח,י] כה אמר א_ני י_וה והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה. [יחזקאל לח,יא] ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם. [יחזקאל לח,יב] לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ. [יחזקאל לח,יג] שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול. {ס}
[יחזקאל לח,יד] לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר א_ני י_וה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע. [יחזקאל לח,טו] ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב. [יחזקאל לח,טז] ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג. {ס}
[יחזקאל לח,יז] כה אמר א_ני י_וה האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם. {ס}
[יחזקאל לח,יח] והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם א_ני י_וה תעלה חמתי באפי. [יחזקאל לח,יט] ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל. [יחזקאל לח,כ] ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול. [יחזקאל לח,כא] וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם א_ני י_וה חרב איש באחיו תהיה. [יחזקאל לח,כב] ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו. [יחזקאל לח,כג] והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני י_וה. {ס}
[יחזקאל לט,א] ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כה אמר א_ני י_וה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל. [יחזקאל לט,ב] ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על הרי ישראל. [יחזקאל לט,ג] והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל. [יחזקאל לט,ד] על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה. [יחזקאל לט,ה] על פני השדה תפול כי אני דברתי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לט,ו] ושלחתי אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי אני י_וה. [יחזקאל לט,ז] ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד וידעו הגוים כי אני י_וה קדוש בישראל. [יחזקאל לט,ח] הנה באה ונהיתה נאם א_ני י_וה הוא היום אשר דברתי. [יחזקאל לט,ט] ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים. [יחזקאל לט,י] ולא ישאו עצים מן השדה ולא יחטבו מן היערים כי בנשק יבערו אש ושללו את שלליהם ובזזו את בזזיהם נאם א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל לט,יא] והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. [יחזקאל לט,יב] וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים. [יחזקאל לט,יג] וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לט,יד] ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה מקצה שבעה חדשים יחקרו. [יחזקאל לט,טו] ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל גיא המון גוג. [יחזקאל לט,טז] וגם שם עיר המונה וטהרו הארץ. {פ}

[יחזקאל לט,יז] ואתה בן אדם כה אמר א_ני י_וה אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם. [יחזקאל לט,יח] בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם. [יחזקאל לט,יט] ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר זבחתי לכם. [יחזקאל לט,כ] ושבעתם על שלחני סוס ורכב גבור וכל איש מלחמה נאם א_ני י_וה. [יחזקאל לט,כא] ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם. [יחזקאל לט,כב] וידעו בית ישראל כי אני י_וה אל_יהם מן היום ההוא והלאה. [יחזקאל לט,כג] וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם. [יחזקאל לט,כד] כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם. {ס}
[יחזקאל לט,כה] לכן כה אמר א_ני י_וה עתה אשיב את שבית יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי. [יחזקאל לט,כו] ונשו את כלמתם ואת כל מעלם אשר מעלו בי בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד. [יחזקאל לט,כז] בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים. [יחזקאל לט,כח] וידעו כי אני י_וה אל_יהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם. [יחזקאל לט,כט] ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל מ,א] בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד י_וה ויבא אתי שמה. [יחזקאל מ,ב] במראות אל_ים הביאני אל ארץ ישראל ויניחני אל הר גבה מאד ועליו כמבנה עיר מנגב. [יחזקאל מ,ג] ויביא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער. [יחזקאל מ,ד] וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את כל אשר אתה ראה לבית ישראל. [יחזקאל מ,ה] והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וטפח וימד את רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד. [יחזקאל מ,ו] ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותו וימד את סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב. [יחזקאל מ,ז] והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אלם השער מהבית קנה אחד. [יחזקאל מ,ח] וימד את אלם השער מהבית קנה אחד. [יחזקאל מ,ט] וימד את אלם השער שמנה אמות ואילו שתים אמות ואלם השער מהבית. [יחזקאל מ,י] ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו. [יחזקאל מ,יא] וימד את רחב פתח השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות. [יחזקאל מ,יב] וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה אחת גבול מפה והתא שש אמות מפו ושש אמות מפו. [יחזקאל מ,יג] וימד את השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח. [יחזקאל מ,יד] ויעש את אילים ששים אמה ואל איל החצר השער סביב סביב. [יחזקאל מ,טו] ועל פני השער היאתון על לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה. [יחזקאל מ,טז] וחלונות אטמות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל איל תמרים. [יחזקאל מ,יז] ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל הרצפה. [יחזקאל מ,יח] והרצפה אל כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה. [יחזקאל מ,יט] וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון. [יחזקאל מ,כ] והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו. [יחזקאל מ,כא] ותאו שלושה מפו ושלשה מפו ואילו ואלמו היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה. [יחזקאל מ,כב] וחלונו ואילמו ותימרו כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו בו ואילמו לפניהם. [יחזקאל מ,כג] ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל שער מאה אמה. [יחזקאל מ,כד] ויולכני דרך הדרום והנה שער דרך הדרום ומדד אילו ואילמו כמדות האלה. [יחזקאל מ,כה] וחלונים לו ולאילמו סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה. [יחזקאל מ,כו] ומעלות שבעה עלותו ואלמו לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל אילו. [יחזקאל מ,כז] ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל השער דרך הדרום מאה אמות. [יחזקאל מ,כח] ויביאני אל חצר הפנימי בשער הדרום וימד את השער הדרום כמדות האלה. [יחזקאל מ,כט] ותאו ואילו ואלמו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות. [יחזקאל מ,ל] ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות. [יחזקאל מ,לא] ואלמו אל חצר החצונה ותמרים אל אילו ומעלות שמונה מעלו. [יחזקאל מ,לב] ויביאני אל החצר הפנימי דרך הקדים וימד את השער כמדות האלה. [יחזקאל מ,לג] ותאו ואלו ואלמו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה. [יחזקאל מ,לד] ואלמו לחצר החיצונה ותמרים אל אלו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו. [יחזקאל מ,לה] ויביאני אל שער הצפון ומדד כמדות האלה. [יחזקאל מ,לו] תאו אלו ואלמו וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה. [יחזקאל מ,לז] ואילו לחצר החיצונה ותמרים אל אילו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו. [יחזקאל מ,לח] ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את העלה. [יחזקאל מ,לט] ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם. [יחזקאל מ,מ] ואל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות. [יחזקאל מ,מא] ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו. [יחזקאל מ,מב] וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח. [יחזקאל מ,מג] והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל השלחנות בשר הקרבן. [יחזקאל מ,מד] ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הצפן. [יחזקאל מ,מה] וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית. [יחזקאל מ,מו] והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל י_וה לשרתו. [יחזקאל מ,מז] וימד את החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית. [יחזקאל מ,מח] ויבאני אל אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו. [יחזקאל מ,מט] ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל האילים אחד מפה ואחד מפה. [יחזקאל מא,א] ויביאני אל ההיכל וימד את האילים שש אמות רחב מפו ושש אמות רחב מפו רחב האהל. [יחזקאל מא,ב] ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה. [יחזקאל מא,ג] ובא לפנימה וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות. [יחזקאל מא,ד] וימד את ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים. [יחזקאל מא,ה] וימד קיר הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב. [יחזקאל מא,ו] והצלעות צלע אל צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. [יחזקאל מא,ז] ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה. [יחזקאל מא,ח] וראיתי לבית גבה סביב סביב מיסדות הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה. [יחזקאל מא,ט] רחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית. [יחזקאל מא,י] ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב. [יחזקאל מא,יא] ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב. [יחזקאל מא,יב] והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה. [יחזקאל מא,יג] ומדד את הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה. [יחזקאל מא,יד] ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה. [יחזקאל מא,טו] ומדד ארך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתוקיהא מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר. [יחזקאל מא,טז] הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד החלונות והחלנות מכסות. [יחזקאל מא,יז] על מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות. [יחזקאל מא,יח] ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב. [יחזקאל מא,יט] ופני אדם אל התמרה מפו ופני כפיר אל התמרה מפו עשוי אל כל הבית סביב סביב. [יחזקאל מא,כ] מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל. [יחזקאל מא,כא] ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה. [יחזקאל מא,כב] המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני י_וה. [יחזקאל מא,כג] ושתים דלתות להיכל ולקדש. [יחזקאל מא,כד] ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת. [יחזקאל מא,כה] ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל פני האולם מהחוץ. [יחזקאל מא,כו] וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית והעבים. [יחזקאל מב,א] ויוצאני אל החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבנין אל הצפון. [יחזקאל מב,ב] אל פני ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות. [יחזקאל מב,ג] נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל פני אתיק בשלשים. [יחזקאל מב,ד] ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון. [יחזקאל מב,ה] והלשכות העליונת קצרות כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכונות בנין. [יחזקאל מב,ו] כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ. [יחזקאל מב,ז] וגדר אשר לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל פני הלשכות ארכו חמשים אמה. [יחזקאל מב,ח] כי ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על פני ההיכל מאה אמה. [יחזקאל מב,ט] ומתחתה לשכות האלה המבוא מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה. [יחזקאל מב,י] ברחב גדר החצר דרך הקדים אל פני הגזרה ואל פני הבנין לשכות. [יחזקאל מב,יא] ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן. [יחזקאל מב,יב] וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן. [יחזקאל מב,יג] ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לי_וה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש. [יחזקאל מב,יד] בבאם הכהנים ולא יצאו מהקדש אל החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר ישרתו בהן כי קדש הנה ילבשו בגדים אחרים וקרבו אל אשר לעם. [יחזקאל מב,טו] וכלה את מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב. [יחזקאל מב,טז] מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש אמות קנים בקנה המדה סביב. [יחזקאל מב,יז] מדד רוח הצפון חמש מאות קנים בקנה המדה סביב. [יחזקאל מב,יח] את רוח הדרום מדד חמש מאות קנים בקנה המדה. [יחזקאל מב,יט] סבב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המדה. [יחזקאל מב,כ] לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל. [יחזקאל מג,א] ויולכני אל השער שער אשר פנה דרך הקדים. [יחזקאל מג,ב] והנה כבוד אל_י ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו. [יחזקאל מג,ג] וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר ואפל אל פני. [יחזקאל מג,ד] וכבוד י_וה בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים. [יחזקאל מג,ה] ותשאני רוח ותבאני אל החצר הפנימי והנה מלא כבוד י_וה הבית. [יחזקאל מג,ו] ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי. [יחזקאל מג,ז] ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם. [יחזקאל מג,ח] בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי. [יחזקאל מג,ט] עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם. {ס}
[יחזקאל מג,י] אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית. [יחזקאל מג,יא] ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חקתיו וכל צורתו וכל תורתו הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם. [יחזקאל מג,יב] זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית. [יחזקאל מג,יג] ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח. [יחזקאל מג,יד] ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה. [יחזקאל מג,טו] וההראל ארבע אמות ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע. [יחזקאל מג,טז] והאראיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו. [יחזקאל מג,יז] והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים. [יחזקאל מג,יח] ויאמר אלי בן אדם כה אמר א_ני י_וה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם. [יחזקאל מג,יט] ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם א_ני י_וה לשרתני פר בן בקר לחטאת. [יחזקאל מג,כ] ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנתיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו. [יחזקאל מג,כא] ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש. [יחזקאל מג,כב] וביום השני תקריב שעיר עזים תמים לחטאת וחטאו את המזבח כאשר חטאו בפר. [יחזקאל מג,כג] בכלותך מחטא תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים. [יחזקאל מג,כד] והקרבתם לפני י_וה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה לי_וה. [יחזקאל מג,כה] שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו. [יחזקאל מג,כו] שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו. [יחזקאל מג,כז] ויכלו את הימים {ס}
והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נאם א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל מד,א] וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור. [יחזקאל מד,ב] ויאמר אלי י_וה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי י_וה אל_י ישראל בא בו והיה סגור. [יחזקאל מד,ג] את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני י_וה מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא. [יחזקאל מד,ד] ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד י_וה את בית י_וה ואפל אל פני. [יחזקאל מד,ה] ויאמר אלי י_וה בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אתך לכל חקות בית י_וה ולכל תורתו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש. [יחזקאל מד,ו] ואמרת אל מרי אל בית ישראל כה אמר א_ני י_וה רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל. [יחזקאל מד,ז] בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם. [יחזקאל מד,ח] ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם. {ס}
[יחזקאל מד,ט] כה אמר א_ני י_וה כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל. [יחזקאל מד,י] כי אם הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם. [יחזקאל מד,יא] והיו במקדשי משרתים פקדות אל שערי הבית ומשרתים את הבית המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם. [יחזקאל מד,יב] יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאם א_ני י_וה ונשאו עונם. [יחזקאל מד,יג] ולא יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אל קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו. [יחזקאל מד,יד] ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו. {פ}

[יחזקאל מד,טו] והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם א_ני י_וה. [יחזקאל מד,טז] המה יבאו אל מקדשי והמה יקרבו אל שלחני לשרתני ושמרו את משמרתי. [יחזקאל מד,יז] והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה. [יחזקאל מד,יח] פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע. [יחזקאל מד,יט] ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם. [יחזקאל מד,כ] וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם. [יחזקאל מד,כא] ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית. [יחזקאל מד,כב] ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו. [יחזקאל מד,כג] ואת עמי יורו בין קדש לחל ובין טמא לטהור יודעם. [יחזקאל מד,כד] ועל ריב המה יעמדו לשפט במשפטי ושפטהו ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. [יחזקאל מד,כה] ואל מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו. [יחזקאל מד,כו] ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו. [יחזקאל מד,כז] וביום באו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם א_ני י_וה. [יחזקאל מד,כח] והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא תתנו להם בישראל אני אחזתם. [יחזקאל מד,כט] המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל חרם בישראל להם יהיה. [יחזקאל מד,ל] וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. [יחזקאל מד,לא] כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. {פ}

[יחזקאל מה,א] ובהפילכם את הארץ בנחלה תרימו תרומה לי_וה קדש מן הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש הוא בכל גבולה סביב. [יחזקאל מה,ב] יהיה מזה אל הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב. [יחזקאל מה,ג] ומן המדה הזאת תמוד ארך חמש ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו יהיה המקדש קדש קדשים. [יחזקאל מה,ד] קדש מן הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את י_וה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש. [יחזקאל מה,ה] וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב יהיה ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת. [יחזקאל מה,ו] ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל בית ישראל יהיה. [יחזקאל מה,ז] ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחזת העיר מפאת ים ימה ומפאת קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל גבול קדימה. [יחזקאל מה,ח] לארץ יהיה לו לאחזה בישראל ולא יונו עוד נשיאי את עמי והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם. {פ}

[יחזקאל מה,ט] כה אמר א_ני י_וה רב לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם א_ני י_וה. [יחזקאל מה,י] מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם. [יחזקאל מה,יא] האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל החמר יהיה מתכנתו. [יחזקאל מה,יב] והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם. [יחזקאל מה,יג] זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים. [יחזקאל מה,יד] וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן הכר עשרת הבתים חמר כי עשרת הבתים חמר. [יחזקאל מה,טו] ושה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל מה,טז] כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. [יחזקאל מה,יז] ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל. {ס}
[יחזקאל מה,יח] כה אמר א_ני י_וה בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש. [יחזקאל מה,יט] ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית. [יחזקאל מה,כ] וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את הבית. [יחזקאל מה,כא] בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל. [יחזקאל מה,כב] ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת. [יחזקאל מה,כג] ושבעת ימי החג יעשה עולה לי_וה שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום. [יחזקאל מה,כד] ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה. [יחזקאל מה,כה] בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן. {ס}
[יחזקאל מו,א] כה אמר א_ני י_וה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. [יחזקאל מו,ב] ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב. [יחזקאל מו,ג] והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני י_וה. [יחזקאל מו,ד] והעלה אשר יקרב הנשיא לי_וה ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים. [יחזקאל מו,ה] ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה. {ס}
[יחזקאל מו,ו] וביום החדש פר בן בקר תמימם וששת כבשים ואיל תמימם יהיו. [יחזקאל מו,ז] ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה. [יחזקאל מו,ח] ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא. [יחזקאל מו,ט] ובבוא עם הארץ לפני י_וה במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצאו. [יחזקאל מו,י] והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו. [יחזקאל מו,יא] ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה. {פ}

[יחזקאל מו,יב] וכי יעשה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה לי_וה ופתח לו את השער הפנה קדים ועשה את עלתו ואת שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את השער אחרי צאתו. [יחזקאל מו,יג] וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לי_וה בבקר בבקר תעשה אתו. [יחזקאל מו,יד] ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את הסלת מנחה לי_וה חקות עולם תמיד. [יחזקאל מו,טו] ועשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבקר בבקר עולת תמיד. {ס}
[יחזקאל מו,טז] כה אמר א_ני י_וה כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה. {ס}
[יחזקאל מו,יז] וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה. [יחזקאל מו,יח] ולא יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את בניו למען אשר לא יפצו עמי איש מאחזתו. [יחזקאל מו,יט] ויביאני במבוא אשר על כתף השער אל הלשכות הקדש אל הכהנים הפנות צפונה והנה שם מקום בירכתם ימה. [יחזקאל מו,כ] ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם. [יחזקאל מו,כא] ויוציאני אל החצר החיצונה ויעברני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר. [יחזקאל מו,כב] בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות. [יחזקאל מו,כג] וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב. [יחזקאל מו,כד] ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם. [יחזקאל מז,א] וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח. [יחזקאל מז,ב] ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית. [יחזקאל מז,ג] בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים. [יחזקאל מז,ד] וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים. [יחזקאל מז,ה] וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר. [יחזקאל מז,ו] ויאמר אלי הראית בן אדם ויולכני וישבני שפת הנחל. [יחזקאל מז,ז] בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה. [יחזקאל מז,ח] ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים. [יחזקאל מז,ט] והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. [יחזקאל מז,י] והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד. [יחזקאל מז,יא] בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו. [יחזקאל מז,יב] ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה. {פ}

[יחזקאל מז,יג] כה אמר א_ני י_וה גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים. [יחזקאל מז,יד] ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה. [יחזקאל מז,טו] וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה. [יחזקאל מז,טז] חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן. [יחזקאל מז,יז] והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון. [יחזקאל מז,יח] ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה. [יחזקאל מז,יט] ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה. [יחזקאל מז,כ] ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת זאת פאת ים. [יחזקאל מז,כא] וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל. [יחזקאל מז,כב] והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל. [יחזקאל מז,כג] והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם א_ני י_וה. {פ}

[יחזקאל מח,א] ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל יד דרך חתלן לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד חמת והיו לו פאת קדים הים דן אחד. [יחזקאל מח,ב] ועל גבול דן מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד. [יחזקאל מח,ג] ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד פאת ימה נפתלי אחד. [יחזקאל מח,ד] ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד פאת ימה מנשה אחד. [יחזקאל מח,ה] ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד פאת ימה אפרים אחד. [יחזקאל מח,ו] ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד. [יחזקאל מח,ז] ועל גבול ראובן מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד. [יחזקאל מח,ח] ועל גבול יהודה מפאת קדים עד פאת ימה תהיה התרומה אשר תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד פאת ימה והיה המקדש בתוכו. [יחזקאל מח,ט] התרומה אשר תרימו לי_וה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים. [יחזקאל מח,י] ולאלה תהיה תרומת הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש י_וה בתוכו. [יחזקאל מח,יא] לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים. [יחזקאל מח,יב] והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל גבול הלוים. [יחזקאל מח,יג] והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים. [יחזקאל מח,יד] ולא ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעבור ראשית הארץ כי קדש לי_וה. [יחזקאל מח,טו] וחמשת אלפים הנותר ברחב על פני חמשה ועשרים אלף חל הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה. [יחזקאל מח,טז] ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת נגב חמש חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים. [יחזקאל מח,יז] והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים. [יחזקאל מח,יח] והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה תבואתה ללחם לעבדי העיר. [יחזקאל מח,יט] והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. [יחזקאל מח,כ] כל התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את תרומת הקדש אל אחזת העיר. [יחזקאל מח,כא] והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה וימה על פני חמשה ועשרים אלף על גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכה. [יחזקאל מח,כב] ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה. [יחזקאל מח,כג] ויתר השבטים מפאת קדימה עד פאת ימה בנימן אחד. [יחזקאל מח,כד] ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד פאת ימה שמעון אחד. [יחזקאל מח,כה] ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד פאת ימה יששכר אחד. [יחזקאל מח,כו] ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד פאת ימה זבולן אחד. [יחזקאל מח,כז] ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד פאת ימה גד אחד. [יחזקאל מח,כח] ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על הים הגדול. [יחזקאל מח,כט] זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם א_ני י_וה. {ס}
[יחזקאל מח,ל] ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה. [יחזקאל מח,לא] ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד. [יחזקאל מח,לב] ואל פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד. [יחזקאל מח,לג] ופאת נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד. [יחזקאל מח,לד] פאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד. [יחזקאל מח,לה] סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום י_וה שמה. {ש}

ת ר י ע ש ר

נ"ך

הושע
עמוס
עובדיה
יואל
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
יונה
חגי
זכריה
מלאכי

ה ו ש ע

[הושע א,א] דבר י_וה אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. [הושע א,ב] תחלת דבר י_וה בהושע {פ} ויאמר י_וה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי י_וה. [הושע א,ג] וילך ויקח את גמר בת דבלים ותהר ותלד לו בן. [הושע א,ד] ויאמר י_וה אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל. [הושע א,ה] והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל. [הושע א,ו] ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם. [הושע א,ז] ואת בית יהודה ארחם והושעתים בי_וה אל_יהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים. [הושע א,ח] ותגמל את לא רחמה ותהר ותלד בן. [הושע א,ט] ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. {פ}
[הושע ב,א] והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. [הושע ב,ב] ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל. [הושע ב,ג] אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה. [הושע ב,ד] ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה. [הושע ב,ה] פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא. [הושע ב,ו] ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה. [הושע ב,ז] כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי. [הושע ב,ח] לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא. [הושע ב,ט] ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. [הושע ב,י] והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. [הושע ב,יא] לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה. [הושע ב,יב] ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. [הושע ב,יג] והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. [הושע ב,יד] והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה. [הושע ב,טו] ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם י_וה. {ס}
[הושע ב,טז] לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה. [הושע ב,יז] ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. [הושע ב,יח] והיה ביום ההוא נאם י_וה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. [הושע ב,יט] והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם. [הושע ב,כ] וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח. [הושע ב,כא] וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. [הושע ב,כב] וארשתיך לי באמונה וידעת את י_וה. {פ}

[הושע ב,כג] והיה ביום ההוא אענה נאם י_וה אענה את השמים והם יענו את הארץ. [הושע ב,כד] והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. [הושע ב,כה] וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אל_י. {פ}

[הושע ג,א] ויאמר י_וה אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת י_וה את בני ישראל והם פנים אל אל_ים אחרים ואהבי אשישי ענבים. [הושע ג,ב] ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים. [הושע ג,ג] ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך. [הושע ג,ד] כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים. [הושע ג,ה] אחר ישבו בני ישראל ובקשו את י_וה אל_יהם ואת דויד מלכם ופחדו אל י_וה ואל טובו באחרית הימים. {פ}

[הושע ד,א] שמעו דבר י_וה בני ישראל כי ריב לי_וה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אל_ים בארץ. [הושע ד,ב] אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו. [הושע ד,ג] על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו. [הושע ד,ד] אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן. [הושע ד,ה] וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך. [הושע ד,ו] נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אל_יך אשכח בניך גם אני. [הושע ד,ז] כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר. [הושע ד,ח] חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו. [הושע ד,ט] והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו. [הושע ד,י] ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את י_וה עזבו לשמר. [הושע ד,יא] זנות ויין ותירוש יקח לב. [הושע ד,יב] עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אל_יהם. [הושע ד,יג] על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה. [הושע ד,יד] לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט. [הושע ד,טו] אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי י_וה. [הושע ד,טז] כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם י_וה ככבש במרחב. [הושע ד,יז] חבור עצבים אפרים הנח לו. [הושע ד,יח] סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה. [הושע ד,יט] צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם. {פ}

[הושע ה,א] שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור. [הושע ה,ב] ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם. [הושע ה,ג] אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל. [הושע ה,ד] לא יתנו מעלליהם לשוב אל אל_יהם כי רוח זנונים בקרבם ואת י_וה לא ידעו. [הושע ה,ה] וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם. [הושע ה,ו] בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את י_וה ולא ימצאו חלץ מהם. [הושע ה,ז] בי_וה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם. {ס}
[הושע ה,ח] תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין. [הושע ה,ט] אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. [הושע ה,י] היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי. [הושע ה,יא] עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו. [הושע ה,יב] ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה. [הושע ה,יג] וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור. [הושע ה,יד] כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל. [הושע ה,טו] אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני.
[הושע ו,א] לכו ונשובה אל י_וה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. [הושע ו,ב] יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו. [הושע ו,ג] ונדעה נרדפה לדעת את י_וה כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. [הושע ו,ד] מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך. [הושע ו,ה] על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא. [הושע ו,ו] כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אל_ים מעלות. [הושע ו,ז] והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי. [הושע ו,ח] גלעד קרית פעלי און עקבה מדם. [הושע ו,ט] וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו. [הושע ו,י] בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל. [הושע ו,יא] גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי. {פ}

[הושע ז,א] כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ. [הושע ז,ב] ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו. [הושע ז,ג] ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים. [הושע ז,ד] כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו. [הושע ז,ה] יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים. [הושע ז,ו] כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה. [הושע ז,ז] כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי. [הושע ז,ח] אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה. [הושע ז,ט] אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. [הושע ז,י] וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל י_וה אל_יהם ולא בקשהו בכל זאת. [הושע ז,יא] ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו. [הושע ז,יב] כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם. {ס}
[הושע ז,יג] אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים. [הושע ז,יד] ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי. [הושע ז,טו] ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע. [הושע ז,טז] ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים.
[הושע ח,א] אל חכך שפר כנשר על בית י_וה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו. [הושע ח,ב] לי יזעקו אל_י ידענוך ישראל. [הושע ח,ג] זנח ישראל טוב אויב ירדפו. [הושע ח,ד] הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. [הושע ח,ה] זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין. [הושע ח,ו] כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אל_ים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון. [הושע ח,ז] כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו. [הושע ח,ח] נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו. [הושע ח,ט] כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים. [הושע ח,י] גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים. [הושע ח,יא] כי הרבה אפרים מזבחות לחטא היו לו מזבחות לחטא. [הושע ח,יב] אכתוב לו רבו תורתי כמו זר נחשבו. [הושע ח,יג] זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו י_וה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו. [הושע ח,יד] וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה. {פ}

[הושע ט,א] אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אל_יך אהבת אתנן על כל גרנות דגן. [הושע ט,ב] גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה. [הושע ט,ג] לא ישבו בארץ י_וה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו. [הושע ט,ד] לא יסכו לי_וה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית י_וה. [הושע ט,ה] מה תעשו ליום מועד וליום חג י_וה. [הושע ט,ו] כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם. [הושע ט,ז] באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה. [הושע ט,ח] צפה אפרים עם אל_י נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אל_יו. [הושע ט,ט] העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם. {ס}
[הושע ט,י] כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם. [הושע ט,יא] אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון. [הושע ט,יב] כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם. [הושע ט,יג] אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הרג בניו. [הושע ט,יד] תן להם י_וה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים. [הושע ט,טו] כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים. [הושע ט,טז] הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם. [הושע ט,יז] ימאסם אל_י כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים. {ס}

[הושע י,א] גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות. [הושע י,ב] חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם. [הושע י,ג] כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את י_וה והמלך מה יעשה לנו. [הושע י,ד] דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי. [הושע י,ה] לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו. [הושע י,ו] גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו. [הושע י,ז] נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים. [הושע י,ח] ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו. {פ}

[הושע י,ט] מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה. [הושע י,י] באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם. [הושע י,יא] ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב. [הושע י,יב] זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את י_וה עד יבוא וירה צדק לכם. [הושע י,יג] חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך. [הושע י,יד] וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה. [הושע י,טו] ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל.
[הושע יא,א] כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני. [הושע יא,ב] קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון. [הושע יא,ג] ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים. [הושע יא,ד] בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל. [הושע יא,ה] לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב. [הושע יא,ו] וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם. [הושע יא,ז] ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם. [הושע יא,ח] איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי. [הושע יא,ט] לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. [הושע יא,י] אחרי י_וה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים. [הושע יא,יא] יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם י_וה. {ס}

[הושע יב,א] סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן. [הושע יב,ב] אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל. [הושע יב,ג] וריב לי_וה עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. [הושע יב,ד] בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אל_ים. [הושע יב,ה] וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. [הושע יב,ו] וי_וה אל_י הצבאות י_וה זכרו. [הושע יב,ז] ואתה באל_יך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל אל_יך תמיד. [הושע יב,ח] כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב. [הושע יב,ט] ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא. [הושע יב,י] ואנכי י_וה אל_יך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד. [הושע יב,יא] ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. [הושע יב,יב] אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. [הושע יב,יג] ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר. [הושע יב,יד] ובנביא העלה י_וה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. [הושע יב,טו] הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו א_ניו.
[הושע יג,א] כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת. [הושע יג,ב] ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון. [הושע יג,ג] לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה. [הושע יג,ד] ואנכי י_וה אל_יך מארץ מצרים ואל_ים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי. [הושע יג,ה] אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות. [הושע יג,ו] כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. [הושע יג,ז] ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור. [הושע יג,ח] אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם. [הושע יג,ט] שחתך ישראל כי בי בעזרך. [הושע יג,י] אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל עריך ושפטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים. [הושע יג,יא] אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי. {פ}

[הושע יג,יב] צרור עון אפרים צפונה חטאתו. [הושע יג,יג] חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים. [הושע יג,יד] מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני. [הושע יג,טו] כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח י_וה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה.
[הושע יד,א] תאשם שמרון כי מרתה באל_יה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו. {פ}

[הושע יד,ב] שובה ישראל עד י_וה אל_יך כי כשלת בעונך. [הושע יד,ג] קחו עמכם דברים ושובו אל י_וה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. [הושע יד,ד] אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אל_ינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום. [הושע יד,ה] ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו. [הושע יד,ו] אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון. [הושע יד,ז] ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון. [הושע יד,ח] ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון. [הושע יד,ט] אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא. [הושע יד,י] מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי י_וה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. {ש}

י ו א ל

[יואל א,א] דבר י_וה אשר היה אל יואל בן פתואל. [יואל א,ב] שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם. [יואל א,ג] עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר. [יואל א,ד] יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל. [יואל א,ה] הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם. [יואל א,ו] כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו. [יואל א,ז] שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה. [יואל א,ח] אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה. [יואל א,ט] הכרת מנחה ונסך מבית י_וה אבלו הכהנים משרתי י_וה. [יואל א,י] שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר. [יואל א,יא] הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה. [יואל א,יב] הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם. {ס}
[יואל א,יג] חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אל_י כי נמנע מבית אל_יכם מנחה ונסך. [יואל א,יד] קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית י_וה אל_יכם וזעקו אל י_וה. [יואל א,טו] אהה ליום כי קרוב יום י_וה וכשד משדי יבוא. [יואל א,טז] הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אל_ינו שמחה וגיל. [יואל א,יז] עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן. [יואל א,יח] מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו. [יואל א,יט] אליך י_וה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה. [יואל א,כ] גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר. {ס}

[יואל ב,א] תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי בא יום י_וה כי קרוב. [יואל ב,ב] יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור. [יואל ב,ג] לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא היתה לו. [יואל ב,ד] כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון. [יואל ב,ה] כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה. [יואל ב,ו] מפניו יחילו עמים כל פנים קבצו פארור. [יואל ב,ז] כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם. [יואל ב,ח] ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו. [יואל ב,ט] בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב. [יואל ב,י] לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. [יואל ב,יא] וי_וה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי גדול יום י_וה ונורא מאד ומי יכילנו. [יואל ב,יב] וגם עתה נאם י_וה שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. [יואל ב,יג] וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל י_וה אל_יכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. [יואל ב,יד] מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לי_וה אל_יכם. {פ}

[יואל ב,טו] תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה. [יואל ב,טז] אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה. [יואל ב,יז] בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי י_וה ויאמרו חוסה י_וה על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אל_יהם. [יואל ב,יח] ויקנא י_וה לארצו ויחמל על עמו. [יואל ב,יט] ויען י_וה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים. [יואל ב,כ] ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות. [יואל ב,כא] אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל י_וה לעשות. [יואל ב,כב] אל תיראו בהמות ש_י כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. [יואל ב,כג] ובני ציון גילו ושמחו בי_וה אל_יכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. [יואל ב,כד] ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר. [יואל ב,כה] ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם. [יואל ב,כו] ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם י_וה אל_יכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבשו עמי לעולם. [יואל ב,כז] וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני י_וה אל_יכם ואין עוד ולא יבשו עמי לעולם. {פ}

[יואל ג,א] והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו. [יואל ג,ב] וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. [יואל ג,ג] ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. [יואל ג,ד] השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום י_וה הגדול והנורא. [יואל ג,ה] והיה כל אשר יקרא בשם י_וה ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר י_וה ובשרידים אשר י_וה קרא.
[יואל ד,א] כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלם. [יואל ד,ב] וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו. [יואל ד,ג] ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו. [יואל ד,ד] וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם. [יואל ד,ה] אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם. [יואל ד,ו] ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם. [יואל ד,ז] הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם. [יואל ד,ח] ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי י_וה דבר. {פ}

[יואל ד,ט] קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. [יואל ד,י] כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. [יואל ד,יא] עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת י_וה גבוריך. [יואל ד,יב] יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב. [יואל ד,יג] שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם. [יואל ד,יד] המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום י_וה בעמק החרוץ. [יואל ד,טו] שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. [יואל ד,טז] וי_וה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ וי_וה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. [יואל ד,יז] וידעתם כי אני י_וה אל_יכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד. {ס}
[יואל ד,יח] והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית י_וה יצא והשקה את נחל השטים. [יואל ד,יט] מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם. [יואל ד,כ] ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור. [יואל ד,כא] ונקיתי דמם לא נקיתי וי_וה שכן בציון. {ש}

ע מ ו ס

[עמוס א,א] דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש. [עמוס א,ב] ויאמר י_וה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל. {פ}

[עמוס א,ג] כה אמר י_וה על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על דושם בחרצות הברזל את הגלעד. [עמוס א,ד] ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן הדד. [עמוס א,ה] ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם ארם קירה אמר י_וה. {פ}

[עמוס א,ו] כה אמר י_וה על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום. [עמוס א,ז] ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה. [עמוס א,ח] והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר א_ני י_וה. {פ}

[עמוס א,ט] כה אמר י_וה על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים. [עמוס א,י] ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנותיה. {פ}

[עמוס א,יא] כה אמר י_וה על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח. [עמוס א,יב] ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה. {פ}

[עמוס א,יג] כה אמר י_וה על שלשה פשעי בני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם. [עמוס א,יד] והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה. [עמוס א,טו] והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר י_וה. {פ}

[עמוס ב,א] כה אמר י_וה על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לשיד. [עמוס ב,ב] ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר. [עמוס ב,ג] והכרתי שופט מקרבה וכל שריה אהרוג עמו אמר י_וה. {פ}

[עמוס ב,ד] כה אמר י_וה על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת י_וה וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם. [עמוס ב,ה] ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם. {פ}

[עמוס ב,ו] כה אמר י_וה על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. [עמוס ב,ז] השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי. [עמוס ב,ח] ועל בגדים חבלים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אל_יהם. [עמוס ב,ט] ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. [עמוס ב,י] ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ האמרי. [עמוס ב,יא] ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזרים האף אין זאת בני ישראל נאם י_וה. [עמוס ב,יב] ותשקו את הנזרים יין ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו. [עמוס ב,יג] הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר. [עמוס ב,יד] ואבד מנוס מקל וחזק לא יאמץ כחו וגבור לא ימלט נפשו. [עמוס ב,טו] ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו. [עמוס ב,טז] ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום ההוא נאם י_וה. {פ}

[עמוס ג,א] שמעו את הדבר הזה אשר דבר י_וה עליכם בני ישראל על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר. [עמוס ג,ב] רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם. [עמוס ג,ג] הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. [עמוס ג,ד] הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד. [עמוס ג,ה] התפל צפור על פח הארץ ומוקש אין לה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד. [עמוס ג,ו] אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר וי_וה לא עשה. [עמוס ג,ז] כי לא יעשה א_ני י_וה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. [עמוס ג,ח] אריה שאג מי לא יירא א_ני י_וה דבר מי לא ינבא. [עמוס ג,ט] השמיעו על ארמנות באשדוד ועל ארמנות בארץ מצרים ואמרו האספו על הרי שמרון וראו מהומת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה. [עמוס ג,י] ולא ידעו עשות נכחה נאם י_וה האוצרים חמס ושד בארמנותיהם. {פ}

[עמוס ג,יא] לכן כה אמר א_ני י_וה צר וסביב הארץ והוריד ממך עזך ונבזו ארמנותיך. [עמוס ג,יב] כה אמר י_וה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש. [עמוס ג,יג] שמעו והעידו בבית יעקב נאם א_ני י_וה אל_י הצבאות. [עמוס ג,יד] כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ. [עמוס ג,טו] והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם י_וה. {ס}

[עמוס ד,א] שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לא_ניהם הביאה ונשתה. [עמוס ד,ב] נשבע א_ני י_וה בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה. [עמוס ד,ג] ופרצים תצאנה אשה נגדה והשלכתנה ההרמונה נאם י_וה. [עמוס ד,ד] באו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם. [עמוס ד,ה] וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם א_ני י_וה. [עמוס ד,ו] וגם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם ולא שבתם עדי נאם י_וה. [עמוס ד,ז] וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. [עמוס ד,ח] ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו ולא שבתם עדי נאם י_וה. [עמוס ד,ט] הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא שבתם עדי נאם י_וה. {ס}
[עמוס ד,י] שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא שבתם עדי נאם י_וה. [עמוס ד,יא] הפכתי בכם כמהפכת אל_ים את סדם ואת עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא שבתם עדי נאם י_וה. [עמוס ד,יב] לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אל_יך ישראל. [עמוס ד,יג] כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ י_וה אל_י צבאות שמו. {פ}

[עמוס ה,א] שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל. [עמוס ה,ב] נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה. [עמוס ה,ג] כי כה אמר א_ני י_וה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל. [עמוס ה,ד] כי כה אמר י_וה לבית ישראל דרשוני וחיו. [עמוס ה,ה] ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון. [עמוס ה,ו] דרשו את י_וה וחיו פן יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין מכבה לבית אל. [עמוס ה,ז] ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו. [עמוס ה,ח] עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ י_וה שמו. [עמוס ה,ט] המבליג שד על עז ושד על מבצר יבוא. [עמוס ה,י] שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו. [עמוס ה,יא] לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם. [עמוס ה,יב] כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו. [עמוס ה,יג] לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא. [עמוס ה,יד] דרשו טוב ואל רע למען תחיו ויהי כן י_וה אל_י צבאות אתכם כאשר אמרתם. [עמוס ה,טו] שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן י_וה אל_י צבאות שארית יוסף. {ס}
[עמוס ה,טז] לכן כה אמר י_וה אל_י צבאות א_ני בכל רחבות מספד ובכל חוצות יאמרו הו הו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי. [עמוס ה,יז] ובכל כרמים מספד כי אעבר בקרבך אמר י_וה. {פ}

[עמוס ה,יח] הוי המתאוים את יום י_וה למה זה לכם יום י_וה הוא חשך ולא אור. [עמוס ה,יט] כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש. [עמוס ה,כ] הלא חשך יום י_וה ולא אור ואפל ולא נגה לו. [עמוס ה,כא] שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם. [עמוס ה,כב] כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט. [עמוס ה,כג] הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע. [עמוס ה,כד] ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן. [עמוס ה,כה] הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. [עמוס ה,כו] ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אל_יכם אשר עשיתם לכם. [עמוס ה,כז] והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר י_וה אל_י צבאות שמו. {פ}

[עמוס ו,א] הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל. [עמוס ו,ב] עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם. [עמוס ו,ג] המנדים ליום רע ותגשון שבת חמס. [עמוס ו,ד] השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. [עמוס ו,ה] הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר. [עמוס ו,ו] השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף. [עמוס ו,ז] לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים. [עמוס ו,ח] נשבע א_ני י_וה בנפשו נאם י_וה אל_י צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה. [עמוס ו,ט] והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו. [עמוס ו,י] ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם י_וה. {ס}
[עמוס ו,יא] כי הנה י_וה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים. [עמוס ו,יב] הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה. [עמוס ו,יג] השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים. [עמוס ו,יד] כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם י_וה אל_י הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה. {פ}

[עמוס ז,א] כה הראני א_ני י_וה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך. [עמוס ז,ב] והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואמר א_ני י_וה סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. [עמוס ז,ג] נחם י_וה על זאת לא תהיה אמר י_וה. [עמוס ז,ד] כה הראני א_ני י_וה והנה קרא לרב באש א_ני י_וה ותאכל את תהום רבה ואכלה את החלק. [עמוס ז,ה] ואמר א_ני י_וה חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. [עמוס ז,ו] נחם י_וה על זאת גם היא לא תהיה אמר א_ני י_וה. {פ}

[עמוס ז,ז] כה הראני והנה א_ני נצב על חומת אנך ובידו אנך. [עמוס ז,ח] ויאמר י_וה אלי מה אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר א_ני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו. [עמוס ז,ט] ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על בית ירבעם בחרב. {ס}
[עמוס ז,י] וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. [עמוס ז,יא] כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. {ס}
[עמוס ז,יב] ויאמר אמציה אל עמוס חזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא. [עמוס ז,יג] ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא. [עמוס ז,יד] ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים. [עמוס ז,טו] ויקחני י_וה מאחרי הצאן ויאמר אלי י_וה לך הנבא אל עמי ישראל. [עמוס ז,טז] ועתה שמע דבר י_וה אתה אמר לא תנבא על ישראל ולא תטיף על בית ישחק. [עמוס ז,יז] לכן כה אמר י_וה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. {פ}

[עמוס ח,א] כה הראני א_ני י_וה והנה כלוב קיץ. [עמוס ח,ב] ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר י_וה אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו. [עמוס ח,ג] והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם א_ני י_וה רב הפגר בכל מקום השליך הס. {פ}

[עמוס ח,ד] שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי ארץ. [עמוס ח,ה] לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה. [עמוס ח,ו] לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר. [עמוס ח,ז] נשבע י_וה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. [עמוס ח,ח] העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים. {פ}

[עמוס ח,ט] והיה ביום ההוא נאם א_ני י_וה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור. [עמוס ח,י] והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר. {פ}

[עמוס ח,יא] הנה ימים באים נאם א_ני י_וה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי י_וה. [עמוס ח,יב] ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר י_וה ולא ימצאו. [עמוס ח,יג] ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא. [עמוס ח,יד] הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אל_יך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד. {ס}

[עמוס ט,א] ראיתי את א_ני נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג לא ינוס להם נס ולא ימלט להם פליט. [עמוס ט,ב] אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם יעלו השמים משם אורידם. [עמוס ט,ג] ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם. [עמוס ט,ד] ואם ילכו בשבי לפני איביהם משם אצוה את החרב והרגתם ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה. [עמוס ט,ה] וא_ני י_וה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים. [עמוס ט,ו] הבונה בשמים מעלותו ואגדתו על ארץ יסדה הקרא למי הים וישפכם על פני הארץ י_וה שמו. [עמוס ט,ז] הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם י_וה הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר. [עמוס ט,ח] הנה עיני א_ני י_וה בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאם י_וה. [עמוס ט,ט] כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ. [עמוס ט,י] בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה. [עמוס ט,יא] ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם. [עמוס ט,יב] למען יירשו את שארית אדום וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם נאם י_וה עשה זאת. {פ}

[עמוס ט,יג] הנה ימים באים נאם י_וה ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. [עמוס ט,יד] ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. [עמוס ט,טו] ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר י_וה אל_יך. {ש}

ע ו ב ד י ה

י ו נ ה

[יונה א,א] ויהי דבר י_וה אל יונה בן אמתי לאמר. [יונה א,ב] קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. [יונה א,ג] ויקם יונה לברח תרשישה מלפני י_וה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני י_וה. [יונה א,ד] וי_וה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר. [יונה א,ה] וייראו המלחים ויזעקו איש אל אל_יו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם. [יונה א,ו] ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אל_יך אולי יתעשת האל_ים לנו ולא נאבד. [יונה א,ז] ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה. [יונה א,ח] ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי מזה עם אתה. [יונה א,ט] ויאמר אליהם עברי אנכי ואת י_וה אל_י השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. [יונה א,י] וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני י_וה הוא ברח כי הגיד להם. [יונה א,יא] ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער. [יונה א,יב] ויאמר אליהם שאוני והטילני אל הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם. [יונה א,יג] ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם. [יונה א,יד] ויקראו אל י_וה ויאמרו אנה י_וה אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תתן עלינו דם נקיא כי אתה י_וה כאשר חפצת עשית. [יונה א,טו] וישאו את יונה ויטלהו אל הים ויעמד הים מזעפו. [יונה א,טז] וייראו האנשים יראה גדולה את י_וה ויזבחו זבח לי_וה וידרו נדרים.
[יונה ב,א] וימן י_וה דג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות. [יונה ב,ב] ויתפלל יונה אל י_וה אל_יו ממעי הדגה. [יונה ב,ג] ויאמר קראתי מצרה לי אל י_וה ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי. [יונה ב,ד] ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עברו. [יונה ב,ה] ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. [יונה ב,ו] אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי. [יונה ב,ז] לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי י_וה אל_י. [יונה ב,ח] בהתעטף עלי נפשי את י_וה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך. [יונה ב,ט] משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו. [יונה ב,י] ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה לי_וה. {ס}
[יונה ב,יא] ויאמר י_וה לדג ויקא את יונה אל היבשה. {פ}

[יונה ג,א] ויהי דבר י_וה אל יונה שנית לאמר. [יונה ג,ב] קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך. [יונה ג,ג] ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר י_וה ונינוה היתה עיר גדולה לאל_ים מהלך שלשת ימים. [יונה ג,ד] ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. [יונה ג,ה] ויאמינו אנשי נינוה באל_ים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. [יונה ג,ו] ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. [יונה ג,ז] ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. [יונה ג,ח] ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אל_ים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. [יונה ג,ט] מי יודע ישוב ונחם האל_ים ושב מחרון אפו ולא נאבד. [יונה ג,י] וירא האל_ים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האל_ים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.
[יונה ד,א] וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו. [יונה ד,ב] ויתפלל אל י_וה ויאמר אנה י_וה הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. [יונה ד,ג] ועתה י_וה קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי. {ס}
[יונה ד,ד] ויאמר י_וה ההיטב חרה לך. [יונה ד,ה] ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר. [יונה ד,ו] וימן י_וה אל_ים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה. [יונה ד,ז] וימן האל_ים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש. [יונה ד,ח] ויהי כזרח השמש וימן אל_ים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי. [יונה ד,ט] ויאמר אל_ים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון ויאמר היטב חרה לי עד מות. [יונה ד,י] ויאמר י_וה אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד. [יונה ד,יא] ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. {ש}

מ י כ ה

[מיכה א,א] דבר י_וה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חזה על שמרון וירושלם. [מיכה א,ב] שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי א_ני י_וה בכם לעד א_ני מהיכל קדשו. [מיכה א,ג] כי הנה י_וה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ. [מיכה א,ד] ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד. [מיכה א,ה] בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם. [מיכה א,ו] ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה. [מיכה א,ז] וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו. [מיכה א,ח] על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה. [מיכה א,ט] כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם. [מיכה א,י] בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי. [מיכה א,יא] עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו. [מיכה א,יב] כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת י_וה לשער ירושלם. [מיכה א,יג] רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל. [מיכה א,יד] לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל. [מיכה א,טו] עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל. [מיכה א,טז] קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך. {ס}

[מיכה ב,א] הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. [מיכה ב,ב] וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו. {פ}

[מיכה ב,ג] לכן כה אמר י_וה הנני חשב על המשפחה הזאת רעה אשר לא תמישו משם צוארתיכם ולא תלכו רומה כי עת רעה היא. [מיכה ב,ד] ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק. [מיכה ב,ה] לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל י_וה. [מיכה ב,ו] אל תטפו יטיפון לא יטפו לאלה לא יסג כלמות. [מיכה ב,ז] האמור בית יעקב הקצר רוח י_וה אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הלך. [מיכה ב,ח] ואתמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה. [מיכה ב,ט] נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם. [מיכה ב,י] קומו ולכו כי לא זאת המנוחה בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ. [מיכה ב,יא] לו איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה. [מיכה ב,יב] אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם. [מיכה ב,יג] עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם וי_וה בראשם. {פ}

[מיכה ג,א] ואמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את המשפט. [מיכה ג,ב] שנאי טוב ואהבי רעה גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם. [מיכה ג,ג] ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת. [מיכה ג,ד] אז יזעקו אל י_וה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם. {פ}

[מיכה ג,ה] כה אמר י_וה על הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה. [מיכה ג,ו] לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסם ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום. [מיכה ג,ז] ובשו החזים וחפרו הקסמים ועטו על שפם כלם כי אין מענה אל_ים. [מיכה ג,ח] ואולם אנכי מלאתי כח את רוח י_וה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו. {ס}
[מיכה ג,ט] שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. [מיכה ג,י] בנה ציון בדמים וירושלם בעולה. [מיכה ג,יא] ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל י_וה ישענו לאמר הלוא י_וה בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. [מיכה ג,יב] לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער. {פ}

[מיכה ד,א] והיה באחרית הימים יהיה הר בית י_וה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים. [מיכה ד,ב] והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר י_וה ואל בית אל_י יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר י_וה מירושלם. [מיכה ד,ג] ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. [מיכה ד,ד] וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי י_וה צבאות דבר. [מיכה ד,ה] כי כל העמים ילכו איש בשם אל_יו ואנחנו נלך בשם י_וה אל_ינו לעולם ועד. {פ}

[מיכה ד,ו] ביום ההוא נאם י_וה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי. [מיכה ד,ז] ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך י_וה עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם. {פ}

[מיכה ד,ח] ואתה מגדל עדר עפל בת ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת ירושלם. [מיכה ד,ט] עתה למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה. [מיכה ד,י] חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך י_וה מכף איביך. [מיכה ד,יא] ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו. [מיכה ד,יב] והמה לא ידעו מחשבות י_וה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה. [מיכה ד,יג] קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי לי_וה בצעם וחילם לאדון כל הארץ. [מיכה ד,יד] עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל. {ס}

[מיכה ה,א] ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם. [מיכה ה,ב] לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. [מיכה ה,ג] ועמד ורעה בעז י_וה בגאון שם י_וה אל_יו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ. [מיכה ה,ד] והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם. [מיכה ה,ה] ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרד בפתחיה והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו. {פ}

[מיכה ה,ו] והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת י_וה כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. {פ}

[מיכה ה,ז] והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. [מיכה ה,ח] תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו. [מיכה ה,ט] והיה ביום ההוא נאם י_וה והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך. [מיכה ה,י] והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך. [מיכה ה,יא] והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו לך. [מיכה ה,יב] והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. [מיכה ה,יג] ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך. [מיכה ה,יד] ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו. {פ}

[מיכה ו,א] שמעו נא את אשר י_וה אמר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך. [מיכה ו,ב] שמעו הרים את ריב י_וה והאתנים מוסדי ארץ כי ריב לי_וה עם עמו ועם ישראל יתוכח. [מיכה ו,ג] עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי. [מיכה ו,ד] כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. [מיכה ו,ה] עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות י_וה. [מיכה ו,ו] במה אקדם י_וה אכף לאל_י מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. [מיכה ו,ז] הירצה י_וה באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. [מיכה ו,ח] הגיד לך אדם מה טוב ומה י_וה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אל_יך. {ס}
[מיכה ו,ט] קול י_וה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שמעו מטה ומי יעדה. [מיכה ו,י] עוד האש בית רשע אצרות רשע ואיפת רזון זעומה. [מיכה ו,יא] האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה. [מיכה ו,יב] אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם. [מיכה ו,יג] וגם אני החליתי הכותך השמם על חטאתך. [מיכה ו,יד] אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן. [מיכה ו,טו] אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרך זית ולא תסוך שמן ותירוש ולא תשתה יין. [מיכה ו,טז] וישתמר חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב ותלכו במעצותם למען תתי אתך לשמה וישביה לשרקה וחרפת עמי תשאו. {פ}

[מיכה ז,א] אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעללת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. [מיכה ז,ב] אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם. [מיכה ז,ג] על הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה. [מיכה ז,ד] טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם. [מיכה ז,ה] אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי פיך. [מיכה ז,ו] כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו. [מיכה ז,ז] ואני בי_וה אצפה אוחילה לאל_י ישעי ישמעני אל_י. [מיכה ז,ח] אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך י_וה אור לי. {פ}

[מיכה ז,ט] זעף י_וה אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו. [מיכה ז,י] ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו י_וה אל_יך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות. [מיכה ז,יא] יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חק. [מיכה ז,יב] יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד נהר וים מים והר ההר. [מיכה ז,יג] והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם. {פ}

[מיכה ז,יד] רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם. [מיכה ז,טו] כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. [מיכה ז,טז] יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה. [מיכה ז,יז] ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרתיהם אל י_וה אל_ינו יפחדו ויראו ממך. [מיכה ז,יח] מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. [מיכה ז,יט] ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאותם. [מיכה ז,כ] תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם. {ש}

נ ח ו ם

[נחום א,א] משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי. [נחום א,ב] אל קנוא ונקם י_וה נקם י_וה ובעל חמה נקם י_וה לצריו ונוטר הוא לאיביו. [נחום א,ג] י_וה ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה י_וה בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. [נחום א,ד] גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל. [נחום א,ה] הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל יושבי בה. [נחום א,ו] לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו. [נחום א,ז] טוב י_וה למעוז ביום צרה וידע חסי בו. [נחום א,ח] ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך. [נחום א,ט] מה תחשבון אל י_וה כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה. [נחום א,י] כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא. [נחום א,יא] ממך יצא חשב על י_וה רעה יעץ בליעל. {ס}
[נחום א,יב] כה אמר י_וה אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וענתך לא אענך עוד. [נחום א,יג] ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק. [נחום א,יד] וצוה עליך י_וה לא יזרע משמך עוד מבית אל_יך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות. {פ}

[נחום ב,א] הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת. [נחום ב,ב] עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד. [נחום ב,ג] כי שב י_וה את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו. [נחום ב,ד] מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדת הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו. [נחום ב,ה] בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. [נחום ב,ו] יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם ימהרו חומתה והכן הסכך. [נחום ב,ז] שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג. [נחום ב,ח] והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על לבבהן. [נחום ב,ט] ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה. [נחום ב,י] בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה. [נחום ב,יא] בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור. [נחום ב,יב] איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד. [נחום ב,יג] אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה. [נחום ב,יד] הנני אליך נאם י_וה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה. {פ}

[נחום ג,א] הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף. [נחום ג,ב] קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה. [נחום ג,ג] פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה יכשלו בגויתם. [נחום ג,ד] מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה. [נחום ג,ה] הנני אליך נאם י_וה צבאות וגליתי שוליך על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך. [נחום ג,ו] והשלכתי עליך שקצים ונבלתיך ושמתיך כראי. [נחום ג,ז] והיה כל ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך. [נחום ג,ח] התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה. [נחום ג,ט] כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך. [נחום ג,י] גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים. [נחום ג,יא] גם את תשכרי תהי נעלמה גם את תבקשי מעוז מאויב. [נחום ג,יב] כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל. [נחום ג,יג] הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך. [נחום ג,יד] מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן. [נחום ג,טו] שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה. [נחום ג,טז] הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף. [נחום ג,יז] מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים. [נחום ג,יח] נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על ההרים ואין מקבץ. [נחום ג,יט] אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עברה רעתך תמיד. {ש}

ח ב ק ו ק

[חבקוק א,א] המשא אשר חזה חבקוק הנביא. [חבקוק א,ב] עד אנה י_וה שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע. [חבקוק א,ג] למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא. [חבקוק א,ד] על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל. [חבקוק א,ה] ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר. [חבקוק א,ו] כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו. [חבקוק א,ז] אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא. [חבקוק א,ח] וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול. [חבקוק א,ט] כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי. [חבקוק א,י] והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה. [חבקוק א,יא] אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו. [חבקוק א,יב] הלוא אתה מקדם י_וה אל_י קדשי לא נמות י_וה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו. [חבקוק א,יג] טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. [חבקוק א,יד] ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא משל בו. [חבקוק א,טו] כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל. [חבקוק א,טז] על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה. [חבקוק א,יז] העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול. {ס}

[חבקוק ב,א] על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. [חבקוק ב,ב] ויענני י_וה ויאמר כתב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו. [חבקוק ב,ג] כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. [חבקוק ב,ד] הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה. {ס}
[חבקוק ב,ה] ואף כי היין בגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל הגוים ויקבץ אליו כל העמים. [חבקוק ב,ו] הלוא אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט. [חבקוק ב,ז] הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו. [חבקוק ב,ח] כי אתה שלות גוים רבים ישלוך כל יתר עמים מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל ישבי בה. {פ}

[חבקוק ב,ט] הוי בצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו להנצל מכף רע. [חבקוק ב,י] יעצת בשת לביתך קצות עמים רבים וחוטא נפשך. [חבקוק ב,יא] כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. {פ}

[חבקוק ב,יב] הוי בנה עיר בדמים וכונן קריה בעולה. [חבקוק ב,יג] הלוא הנה מאת י_וה צבאות וייגעו עמים בדי אש ולאמים בדי ריק יעפו. [חבקוק ב,יד] כי תמלא הארץ לדעת את כבוד י_וה כמים יכסו על ים. {פ}

[חבקוק ב,טו] הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם. [חבקוק ב,טז] שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל תסוב עליך כוס ימין י_וה וקיקלון על כבודך. [חבקוק ב,יז] כי חמס לבנון יכסך ושד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל ישבי בה. [חבקוק ב,יח] מה הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר כי בטח יצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים. {ס}
[חבקוק ב,יט] הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו. [חבקוק ב,כ] וי_וה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. {ס}

[חבקוק ג,א] תפלה לחבקוק הנביא על שגינות. [חבקוק ג,ב] י_וה שמעתי שמעך יראתי י_וה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור. [חבקוק ג,ג] אלו_ מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. [חבקוק ג,ד] ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה. [חבקוק ג,ה] לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו. [חבקוק ג,ו] עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. [חבקוק ג,ז] תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין. [חבקוק ג,ח] הבנהרים חרה י_וה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה. [חבקוק ג,ט] עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ. [חבקוק ג,י] ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא. [חבקוק ג,יא] שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך. [חבקוק ג,יב] בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים. [חבקוק ג,יג] יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה. {פ}

[חבקוק ג,יד] נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר. [חבקוק ג,טו] דרכת בים סוסיך חמר מים רבים. [חבקוק ג,טז] שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו. [חבקוק ג,יז] כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים. [חבקוק ג,יח] ואני בי_וה אעלוזה אגילה באל_י ישעי. [חבקוק ג,יט] י_וה א_ני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי. {ש}

צ פ נ י ה

[צפניה א,א] דבר י_וה אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה. [צפניה א,ב] אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם י_וה. [צפניה א,ג] אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם י_וה. [צפניה א,ד] ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים עם הכהנים. [צפניה א,ה] ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים ואת המשתחוים הנשבעים לי_וה והנשבעים במלכם. [צפניה א,ו] ואת הנסוגים מאחרי י_וה ואשר לא בקשו את י_וה ולא דרשהו. [צפניה א,ז] הס מפני א_ני י_וה כי קרוב יום י_וה כי הכין י_וה זבח הקדיש קראיו. [צפניה א,ח] והיה ביום זבח י_וה ופקדתי על השרים ועל בני המלך ועל כל הלבשים מלבוש נכרי. [צפניה א,ט] ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא הממלאים בית א_ניהם חמס ומרמה. [צפניה א,י] והיה ביום ההוא נאם י_וה קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות. [צפניה א,יא] הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל עם כנען נכרתו כל נטילי כסף. {ס}
[צפניה א,יב] והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות ופקדתי על האנשים הקפאים על שמריהם האמרים בלבבם לא ייטיב י_וה ולא ירע. [צפניה א,יג] והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם. [צפניה א,יד] קרוב יום י_וה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום י_וה מר צרח שם גבור. [צפניה א,טו] יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל. [צפניה א,טז] יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות. [צפניה א,יז] והצרתי לאדם והלכו כעורים כי לי_וה חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים. [צפניה א,יח] גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת י_וה ובאש קנאתו תאכל כל הארץ כי כלה אך נבהלה יעשה את כל ישבי הארץ. {ס}

[צפניה ב,א] התקוששו וקושו הגוי לא נכסף. [צפניה ב,ב] בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף י_וה בטרם לא יבוא עליכם יום אף י_וה. [צפניה ב,ג] בקשו את י_וה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף י_וה. [צפניה ב,ד] כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר. {ס}
[צפניה ב,ה] הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר י_וה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב. [צפניה ב,ו] והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן. [צפניה ב,ז] והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם י_וה אל_יהם ושב שבותם. [צפניה ב,ח] שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם. [צפניה ב,ט] לכן חי אני נאם י_וה צבאות אל_י ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום. [צפניה ב,י] זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם י_וה צבאות. [צפניה ב,יא] נורא י_וה עליהם כי רזה את כל אל_י הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים. [צפניה ב,יב] גם אתם כושים חללי חרבי המה. [צפניה ב,יג] ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר. [צפניה ב,יד] ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. [צפניה ב,טו] זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו. {פ}

[צפניה ג,א] הוי מראה ונגאלה העיר היונה. [צפניה ג,ב] לא שמעה בקול לא לקחה מוסר בי_וה לא בטחה אל אל_יה לא קרבה. [צפניה ג,ג] שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר. [צפניה ג,ד] נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה. [צפניה ג,ה] י_וה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת. [צפניה ג,ו] הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב. [צפניה ג,ז] אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם. [צפניה ג,ח] לכן חכו לי נאם י_וה ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ. [צפניה ג,ט] כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י_וה לעבדו שכם אחד. [צפניה ג,י] מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון מנחתי. [צפניה ג,יא] ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי. [צפניה ג,יב] והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם י_וה. [צפניה ג,יג] שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד. {פ}

[צפניה ג,יד] רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם. [צפניה ג,טו] הסיר י_וה משפטיך פנה איבך מלך ישראל י_וה בקרבך לא תיראי רע עוד. {פ}

[צפניה ג,טז] ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ציון אל ירפו ידיך. [צפניה ג,יז] י_וה אל_יך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה. [צפניה ג,יח] נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה. [צפניה ג,יט] הנני עשה את כל מעניך בעת ההיא והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם. [צפניה ג,כ] בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר י_וה. {ש}

ח ג י

[חגי א,א] בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר י_וה ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר. [חגי א,ב] כה אמר י_וה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית י_וה להבנות. {פ}

[חגי א,ג] ויהי דבר י_וה ביד חגי הנביא לאמר. [חגי א,ד] העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב. [חגי א,ה] ועתה כה אמר י_וה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם. [חגי א,ו] זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב. {פ}

[חגי א,ז] כה אמר י_וה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם. [חגי א,ח] עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר י_וה. [חגי א,ט] פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם י_וה צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו. [חגי א,י] על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה. [חגי א,יא] ואקרא חרב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל האדם ועל הבהמה ועל כל יגיע כפים. {ס}
[חגי א,יב] וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול י_וה אל_יהם ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו י_וה אל_יהם וייראו העם מפני י_וה. [חגי א,יג] ויאמר חגי מלאך י_וה במלאכות י_וה לעם לאמר אני אתכם נאם י_וה. [חגי א,יד] ויער י_וה את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית י_וה צבאות אל_יהם. {פ}

[חגי א,טו] ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך.
[חגי ב,א] בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר י_וה ביד חגי הנביא לאמר. [חגי ב,ב] אמר נא אל זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואל שארית העם לאמר. [חגי ב,ג] מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם. [חגי ב,ד] ועתה חזק זרבבל נאם י_וה וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל עם הארץ נאם י_וה ועשו כי אני אתכם נאם י_וה צבאות. [חגי ב,ה] את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם אל תיראו. {ס}
[חגי ב,ו] כי כה אמר י_וה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. [חגי ב,ז] והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר י_וה צבאות. [חגי ב,ח] לי הכסף ולי הזהב נאם י_וה צבאות. [חגי ב,ט] גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר י_וה צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם י_וה צבאות. {פ}

[חגי ב,י] בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר י_וה אל חגי הנביא לאמר. [חגי ב,יא] כה אמר י_וה צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר. [חגי ב,יב] הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא. [חגי ב,יג] ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. [חגי ב,יד] ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם י_וה וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא. [חגי ב,טו] ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל י_וה. [חגי ב,טז] מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים. [חגי ב,יז] הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל מעשה ידיכם ואין אתכם אלי נאם י_וה. [חגי ב,יח] שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל י_וה שימו לבבכם. [חגי ב,יט] העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך. {ס}
[חגי ב,כ] ויהי דבר י_וה שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר. [חגי ב,כא] אמר אל זרבבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ. [חגי ב,כב] והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם איש בחרב אחיו. [חגי ב,כג] ביום ההוא נאם י_וה צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם י_וה ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם י_וה צבאות. {ש}

ז כ ר י ה

[זכריה א,א] בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר י_וה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר. [זכריה א,ב] קצף י_וה על אבותיכם קצף. [זכריה א,ג] ואמרת אלהם כה אמר י_וה צבאות שובו אלי נאם י_וה צבאות ואשוב אליכם אמר י_וה צבאות. [זכריה א,ד] אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר י_וה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו אלי נאם י_וה. [זכריה א,ה] אבותיכם איה הם והנבאים הלעולם יחיו. [זכריה א,ו] אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם י_וה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו. {ס}
[זכריה א,ז] ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר י_וה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר. [זכריה א,ח] ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים. [זכריה א,ט] ואמר מה אלה א_ני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה. [זכריה א,י] ויען האיש העמד בין ההדסים ויאמר אלה אשר שלח י_וה להתהלך בארץ. [זכריה א,יא] ויענו את מלאך י_וה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת. [זכריה א,יב] ויען מלאך י_וה ויאמר י_וה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה. [זכריה א,יג] ויען י_וה את המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים. [זכריה א,יד] ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר י_וה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה. [זכריה א,טו] וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. [זכריה א,טז] לכן כה אמר י_וה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם י_וה צבאות וקוה ינטה על ירושלם. [זכריה א,יז] עוד קרא לאמר כה אמר י_וה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם י_וה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם. {ס}

[זכריה ב,א] ואשא את עיני וארא והנה ארבע קרנות. [זכריה ב,ב] ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם. {ס}
[זכריה ב,ג] ויראני י_וה ארבעה חרשים. [זכריה ב,ד] ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את קרנות הגוים הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה. {ס}
[זכריה ב,ה] ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה. [זכריה ב,ו] ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה. [זכריה ב,ז] והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו. [זכריה ב,ח] ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה. [זכריה ב,ט] ואני אהיה לה נאם י_וה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. {פ}

[זכריה ב,י] הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם י_וה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם י_וה. [זכריה ב,יא] הוי ציון המלטי יושבת בת בבל. {ס}
[זכריה ב,יב] כי כה אמר י_וה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו. [זכריה ב,יג] כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי י_וה צבאות שלחני. {ס}
[זכריה ב,יד] רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם י_וה. [זכריה ב,טו] ונלוו גוים רבים אל י_וה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי י_וה צבאות שלחני אליך. [זכריה ב,טז] ונחל י_וה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם. [זכריה ב,יז] הס כל בשר מפני י_וה כי נעור ממעון קדשו. {ס}

[זכריה ג,א] ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך י_וה והשטן עמד על ימינו לשטנו. [זכריה ג,ב] ויאמר י_וה אל השטן יגער י_וה בך השטן ויגער י_וה בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש. [זכריה ג,ג] ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך. [זכריה ג,ד] ויען ויאמר אל העמדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצאים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות. [זכריה ג,ה] ואמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך י_וה עמד. [זכריה ג,ו] ויעד מלאך י_וה ביהושע לאמר. [זכריה ג,ז] כה אמר י_וה צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמר את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה. [זכריה ג,ח] שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח. [זכריה ג,ט] כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם י_וה צבאות ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד. [זכריה ג,י] ביום ההוא נאם י_וה צבאות תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה.
[זכריה ד,א] וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו. [זכריה ד,ב] ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. [זכריה ד,ג] ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. [זכריה ד,ד] ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני. [זכריה ד,ה] ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני. [זכריה ד,ו] ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר י_וה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י_וה צבאות. [זכריה ד,ז] מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה. {פ}

[זכריה ד,ח] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [זכריה ד,ט] ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי י_וה צבאות שלחני אליכם. [זכריה ד,י] כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני י_וה המה משוטטים בכל הארץ. [זכריה ד,יא] ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה. [זכריה ד,יב] ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב. [זכריה ד,יג] ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני. [זכריה ד,יד] ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ.
[זכריה ה,א] ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה. [זכריה ה,ב] ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה. [זכריה ה,ג] ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ כי כל הגנב מזה כמוה נקה וכל הנשבע מזה כמוה נקה. [זכריה ה,ד] הוצאתיה נאם י_וה צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. [זכריה ה,ה] ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת. [זכריה ה,ו] ואמר מה היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל הארץ. [זכריה ה,ז] והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה. [זכריה ה,ח] ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה. {ס}
[זכריה ה,ט] ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים. [זכריה ה,י] ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה. [זכריה ה,יא] ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על מכנתה. {ס}

[זכריה ו,א] ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת. [זכריה ו,ב] במרכבה הראשנה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שחרים. [זכריה ו,ג] ובמרכבה השלשית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים. [זכריה ו,ד] ואען ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה אדני. [זכריה ו,ה] ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ. [זכריה ו,ו] אשר בה הסוסים השחרים יצאים אל ארץ צפון והלבנים יצאו אל אחריהם והברדים יצאו אל ארץ התימן. [זכריה ו,ז] והאמצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ. [זכריה ו,ח] ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון. {ס}
[זכריה ו,ט] ויהי דבר י_וה אלי לאמר. [זכריה ו,י] לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן צפניה אשר באו מבבל. [זכריה ו,יא] ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. [זכריה ו,יב] ואמרת אליו לאמר כה אמר י_וה צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל י_וה. [זכריה ו,יג] והוא יבנה את היכל י_וה והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם. [זכריה ו,יד] והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל י_וה. [זכריה ו,טו] ורחוקים יבאו ובנו בהיכל י_וה וידעתם כי י_וה צבאות שלחני אליכם והיה אם שמוע תשמעון בקול י_וה אל_יכם. {ס}

[זכריה ז,א] ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר י_וה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו. [זכריה ז,ב] וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני י_וה. [זכריה ז,ג] לאמר אל הכהנים אשר לבית י_וה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}

[זכריה ז,ד] ויהי דבר י_וה צבאות אלי לאמר. [זכריה ז,ה] אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני. [זכריה ז,ו] וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים. [זכריה ז,ז] הלוא את הדברים אשר קרא י_וה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב. {פ}

[זכריה ז,ח] ויהי דבר י_וה אל זכריה לאמר. [זכריה ז,ט] כה אמר י_וה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. [זכריה ז,י] ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. [זכריה ז,יא] וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע. [זכריה ז,יב] ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח י_וה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת י_וה צבאות. [זכריה ז,יג] ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר י_וה צבאות. [זכריה ז,יד] ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה. {פ}

[זכריה ח,א] ויהי דבר י_וה צבאות לאמר. [זכריה ח,ב] כה אמר י_וה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה. [זכריה ח,ג] כה אמר י_וה שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת והר י_וה צבאות הר הקדש. {ס}
[זכריה ח,ד] כה אמר י_וה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים. [זכריה ח,ה] ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה. {ס}
[זכריה ח,ו] כה אמר י_וה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם י_וה צבאות. {פ}

[זכריה ח,ז] כה אמר י_וה צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. [זכריה ח,ח] והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאל_ים באמת ובצדקה. {ס}
[זכריה ח,ט] כה אמר י_וה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית י_וה צבאות ההיכל להבנות. [זכריה ח,י] כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר ואשלח את כל האדם איש ברעהו. [זכריה ח,יא] ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם י_וה צבאות. [זכריה ח,יב] כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. [זכריה ח,יג] והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו תחזקנה ידיכם. {ס}
[זכריה ח,יד] כי כה אמר י_וה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר י_וה צבאות ולא נחמתי. [זכריה ח,טו] כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו. [זכריה ח,טז] אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. [זכריה ח,יז] ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם י_וה. {ס}
[זכריה ח,יח] ויהי דבר י_וה צבאות אלי לאמר. [זכריה ח,יט] כה אמר י_וה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו. {פ}

[זכריה ח,כ] כה אמר י_וה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות. [זכריה ח,כא] והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את פני י_וה ולבקש את י_וה צבאות אלכה גם אני. [זכריה ח,כב] ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את י_וה צבאות בירושלם ולחלות את פני י_וה. {ס}
[זכריה ח,כג] כה אמר י_וה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אל_ים עמכם. {ס}

[זכריה ט,א] משא דבר י_וה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי לי_וה עין אדם וכל שבטי ישראל. [זכריה ט,ב] וגם חמת תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד. [זכריה ט,ג] ותבן צר מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות. [זכריה ט,ד] הנה א_ני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל. [זכריה ט,ה] תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב. [זכריה ט,ו] וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים. [זכריה ט,ז] והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאל_ינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי. [זכריה ט,ח] וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני. {ס}
[זכריה ט,ט] גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. [זכריה ט,י] והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. [זכריה ט,יא] גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. [זכריה ט,יב] שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך. [זכריה ט,יג] כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור. [זכריה ט,יד] וי_וה עליהם יראה ויצא כברק חצו וא_ני י_וה בשופר יתקע והלך בסערות תימן. [זכריה ט,טו] י_וה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק כזוית מזבח. [זכריה ט,טז] והושיעם י_וה אל_יהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. [זכריה ט,יז] כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות. [זכריה י,א] שאלו מי_וה מטר בעת מלקוש י_וה עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה. [זכריה י,ב] כי התרפים דברו און והקוסמים חזו שקר וחלמות השוא ידברו הבל ינחמון על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רעה. {פ}

[זכריה י,ג] על הרעים חרה אפי ועל העתודים אפקוד כי פקד י_וה צבאות את עדרו את בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה. [זכריה י,ד] ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו. [זכריה י,ה] והיו כגברים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי י_וה עמם והבישו רכבי סוסים. [זכריה י,ו] וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים והיו כאשר לא זנחתים כי אני י_וה אל_יהם ואענם. [זכריה י,ז] והיו כגבור אפרים ושמח לבם כמו יין ובניהם יראו ושמחו יגל לבם בי_וה. [זכריה י,ח] אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו. [זכריה י,ט] ואזרעם בעמים ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם ושבו. [זכריה י,י] והשבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם. [זכריה י,יא] ועבר בים צרה והכה בים גלים והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור. [זכריה י,יב] וגברתים בי_וה ובשמו יתהלכו נאם י_וה. {פ}

[זכריה יא,א] פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. [זכריה יא,ב] הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור. [זכריה יא,ג] קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן. {פ}

[זכריה יא,טו] ויאמר י_וה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי. [זכריה יא,טז] כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק. [זכריה יא,יז] הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. {פ [זכריה יב,א] משא דבר י_וה על ישראל נאם י_וה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו. [זכריה יב,ב] הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם. [זכריה יב,ג] והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ. [זכריה יב,ד] ביום ההוא נאם י_וה אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון. [זכריה יב,ה] ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם בי_וה צבאות אל_יהם. [זכריה יב,ו] ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם. [זכריה יב,ז] והושע י_וה את אהלי יהודה בראשנה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם על יהודה. [זכריה יב,ח] ביום ההוא יגן י_וה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאל_ים כמלאך י_וה לפניהם. [זכריה יב,ט] והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם. [זכריה יב,י] ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור. [זכריה יב,יא] ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון. [זכריה יב,יב] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. [זכריה יב,יג] משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד. [זכריה יב,יד] כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד.
[זכריה יג,א] ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה. [זכריה יג,ב] והיה ביום ההוא נאם י_וה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ. [זכריה יג,ג] והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם י_וה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו. [זכריה יג,ד] והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש. [זכריה יג,ה] ואמר לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי. [זכריה יג,ו] ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי. {פ}

[זכריה יג,ז] חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם י_וה צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על הצערים. [זכריה יג,ח] והיה בכל הארץ נאם י_וה פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה. [זכריה יג,ט] והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר י_וה אל_י. {פ}

מ ל א כ י

[מלאכי ב,י] הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו. [מלאכי ב,יא] בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש י_וה אשר אהב ובעל בת אל נכר. [מלאכי ב,יב] יכרת י_וה לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לי_וה צבאות. {פ}

[מלאכי ב,יג] וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח י_וה בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. [מלאכי ב,יד] ואמרתם על מה על כי י_וה העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. [מלאכי ב,טו] ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אל_ים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד. [מלאכי ב,טז] כי שנא שלח אמר י_וה אל_י ישראל וכסה חמס על לבושו אמר י_וה צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו. {פ}

[מלאכי ב,יז] הוגעתם י_וה בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עשה רע טוב בעיני י_וה ובהם הוא חפץ או איה אל_י המשפט.
[מלאכי ג,א] הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר י_וה צבאות. [מלאכי ג,ב] ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים. [מלאכי ג,ג] וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לי_וה מגישי מנחה בצדקה. [מלאכי ג,ד] וערבה לי_וה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמנית. [מלאכי ג,ה] וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר י_וה צבאות. [מלאכי ג,ו] כי אני י_וה לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. [מלאכי ג,ז] למימי אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר י_וה צבאות ואמרתם במה נשוב. [מלאכי ג,ח] היקבע אדם אל_ים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה. [מלאכי ג,ט] במארה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו. [מלאכי ג,י] הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר י_וה צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די. [מלאכי ג,יא] וגערתי לכם באכל ולא ישחת לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר י_וה צבאות. [מלאכי ג,יב] ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר י_וה צבאות. {פ}

[מלאכי ג,יג] חזקו עלי דבריכם אמר י_וה ואמרתם מה נדברנו עליך. [מלאכי ג,יד] אמרתם שוא עבד אל_ים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני י_וה צבאות. [מלאכי ג,טו] ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אל_ים וימלטו. [מלאכי ג,טז] אז נדברו יראי י_וה איש אל רעהו ויקשב י_וה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י_וה ולחשבי שמו. [מלאכי ג,יז] והיו לי אמר י_וה צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו. [מלאכי ג,יח] ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אל_ים לאשר לא עבדו. {פ}

[מלאכי ג,יט] כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר י_וה צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף. [מלאכי ג,כ] וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. [מלאכי ג,כא] ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עשה אמר י_וה צבאות. {פ}

[מלאכי ג,כב] זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים. [מלאכי ג,כג] הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום י_וה הגדול והנורא. [מלאכי ג,כד] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. {ש}

ד נ י א ל

נ"ך

[דניאל א,א] בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה. [דניאל א,ב] ויתן א_ני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האל_ים ויביאם ארץ שנער בית אל_יו ואת הכלים הביא בית אוצר אל_יו. [דניאל א,ג] ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים. [דניאל א,ד] ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים. [דניאל א,ה] וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך. [דניאל א,ו] ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה. [דניאל א,ז] וישם להם שר הסריסים שמות וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו. [דניאל א,ח] וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל. [דניאל א,ט] ויתן האל_ים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים. [דניאל א,י] ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מאכלכם ואת משתיכם אשר למה יראה את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם וחיבתם את ראשי למלך. [דניאל א,יא] ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה. [דניאל א,יב] נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה. [דניאל א,יג] ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך. [דניאל א,יד] וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה. [דניאל א,טו] ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האכלים את פת בג המלך. [דניאל א,טז] ויהי המלצר נשא את פת בגם ויין משתיהם ונתן להם זרענים. [דניאל א,יז] והילדים האלה ארבעתם נתן להם האל_ים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלמות. [דניאל א,יח] ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר. [דניאל א,יט] וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך. [דניאל א,כ] וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו. [דניאל א,כא] ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך. {פ}

[דניאל ב,א] ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו. [דניאל ב,ב] ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך. [דניאל ב,ג] ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום. [דניאל ב,ד] וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא. [דניאל ב,ה] ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתה מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון. [דניאל ב,ו] והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני. [דניאל ב,ז] ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה. [דניאל ב,ח] ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא. [דניאל ב,ט] די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני. [דניאל ב,י] ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי. [דניאל ב,יא] ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אל_ין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. [דניאל ב,יב] כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל. [דניאל ב,יג] ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. {פ}

[דניאל ב,יד] באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל. [דניאל ב,טו] ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. [דניאל ב,טז] ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא. {פ}

[דניאל ב,יז] אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע. [דניאל ב,יח] ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל. [דניאל ב,יט] אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא. [דניאל ב,כ] ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא. [דניאל ב,כא] והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. [דניאל ב,כב] הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא. [דניאל ב,כג] לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא. [דניאל ב,כד] כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא. {ס}
[דניאל ב,כה] אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע. [דניאל ב,כו] ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשרה. [דניאל ב,כז] ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא. [דניאל ב,כח] ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא. {פ}

[דניאל ב,כט] אנתה מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא. [דניאל ב,ל] ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע. [דניאל ב,לא] אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל. [דניאל ב,לב] הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש. [דניאל ב,לג] שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף. [דניאל ב,לד] חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון. [דניאל ב,לה] באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא. [דניאל ב,לו] דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא. [דניאל ב,לז] אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך. [דניאל ב,לח] ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא. [דניאל ב,לט] ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא. [דניאל ב,מ] ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלן תדק ותרע. [דניאל ב,מא] ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא. [דניאל ב,מב] ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוא תבירה. [דניאל ב,מג] די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא. [דניאל ב,מד] וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא. [דניאל ב,מה] כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה. {פ}

[דניאל ב,מו] באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה. [דניאל ב,מז] ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אל_ין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזא דנה. [דניאל ב,מח] אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל. [דניאל ב,מט] ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא. {פ}

[דניאל ג,א] נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל. [דניאל ג,ב] ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא. [דניאל ג,ג] באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא וקאמין לקבל צלמא די הקים נבכדנצר. [דניאל ג,ד] וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא. [דניאל ג,ה] בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנתרין סומפניא וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא. [דניאל ג,ו] ומן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא. [דניאל ג,ז] כל קבל דנה בה זמנא כדי שמעין כל עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא. [דניאל ג,ח] כל קבל דנה בה זמנא קרבו גברין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא. [דניאל ג,ט] ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי. [דניאל ג,י] אנתה מלכא שמת טעם די כל אנש די ישמע קל קרנא משרקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסיפניה וכל זני זמרא יפל ויסגד לצלם דהבא. [דניאל ג,יא] ומן די לא יפל ויסגד יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא. [דניאל ג,יב] איתי גברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא שמו עליך מלכא טעם לאל_יך לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין. {ס}
[דניאל ג,יג] באדין נבוכדנצר ברגז וחמא אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גבריא אלך היתיו קדם מלכא. [דניאל ג,יד] ענה נבוכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאל_י לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין. [דניאל ג,טו] כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא תסגדון בה שעתא תתרמון לגוא אתון נורא יקדתא ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי. [דניאל ג,טז] ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך. [דניאל ג,יז] הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישיזב. [דניאל ג,יח] והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאל_יך לא איתינא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. {ס}
[דניאל ג,יט] באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתנו על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה. [דניאל ג,כ] ולגברין גברי חיל די בחילה אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא. [דניאל ג,כא] באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא. [דניאל ג,כב] כל קבל דנה מן די מלת מלכא מחצפה ואתונא אזה יתירה גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא. [דניאל ג,כג] וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין. {פ}

[דניאל ג,כד] אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתה רמינא לגוא נורא מכפתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא. [דניאל ג,כה] ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אל_ין. {ס}
[דניאל ג,כו] באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עליא פקו ואתו באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא. [דניאל ג,כז] ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון. [דניאל ג,כח] ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו גשמיהון די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלההון. [דניאל ג,כט] ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן די יאמר שלה על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה. [דניאל ג,ל] באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל. {פ}

[דניאל ג,לא] נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא. [דניאל ג,לב] אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עליא שפר קדמי להחויה. [דניאל ג,לג] אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר. [דניאל ד,א] אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי. [דניאל ד,ב] חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני. [דניאל ד,ג] ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די פשר חלמא יהודענני. [דניאל ד,ד] באדין עללין חרטמיא אשפיא כשדיא וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי. [דניאל ד,ה] ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אל_י ודי רוח אל_ין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת. [דניאל ד,ו] בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אל_ין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר. [דניאל ד,ז] וחזוי ראשי על משכבי חזה הוית ואלו אילן בגו ארעא ורומה שגיא. [דניאל ד,ח] רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא. [דניאל ד,ט] עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון צפרי שמיא ומנה יתזין כל בשרא. [דניאל ד,י] חזה הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת. [דניאל ד,יא] קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי. [דניאל ד,יב] ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא. [דניאל ד,יג] לבבה מן אנושא ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי. [דניאל ד,יד] בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה. [דניאל ד,טו] דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעותני ואנתה כהל די רוח אל_ין קדישין בך. [דניאל ד,טז] אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך. [דניאל ד,יז] אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל ארעא. [דניאל ד,יח] ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא. [דניאל ד,יט] אנתה הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא. [דניאל ד,כ] ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי. [דניאל ד,כא] דנה פשרא מלכא וגזרת עליא היא די מטת על מראי מלכא. [דניאל ד,כב] ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה. [דניאל ד,כג] ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימא מן די תנדע די שלטן שמיא. [דניאל ד,כד] להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוה ארכה לשלותך. [דניאל ד,כה] כלא מטא על נבוכדנצר מלכא. {פ}

[דניאל ד,כו] לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה. [דניאל ד,כז] ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי. [דניאל ד,כח] עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך. [דניאל ד,כט] ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה. [דניאל ד,ל] בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין. [דניאל ד,לא] ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר. [דניאל ד,לב] וכל דארי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת. [דניאל ד,לג] בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי. [דניאל ד,לד] כען אנה נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה. {פ}

[דניאל ה,א] בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה. [דניאל ה,ב] בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה. [דניאל ה,ג] באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה. [דניאל ה,ד] אשתיו חמרא ושבחו לאל_י דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא. [דניאל ה,ה] בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידא די כתבה. [דניאל ה,ו] אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן. [דניאל ה,ז] קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל אנש די יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמנוכא די דהבא על צוארה ותלתי במלכותא ישלט. {ס}
[דניאל ה,ח] אדין עללין כל חכימי מלכא ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא. [דניאל ה,ט] אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין. [דניאל ה,י] מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיויך אל ישתנו. [דניאל ה,יא] איתי גבר במלכותך די רוח אל_ין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אל_ין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא. [דניאל ה,יב] כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה. {פ}

[דניאל ה,יג] באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד. [דניאל ה,יד] ושמעת עליך די רוח אל_ין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך. [דניאל ה,טו] וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא כהלין פשר מלתא להחויה. [דניאל ה,טז] ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן תוכל כתבא למקרא ופשרה להודעותני ארגונא תלבש והמונכא די דהבא על צוארך ותלתא במלכותא תשלט. {פ}

[דניאל ה,יז] באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה. [דניאל ה,יח] אנתה מלכא אלהא עליא מלכותא ורבותא ויקרא והדרא יהב לנבכדנצר אבוך. [דניאל ה,יט] ומן רבותא די יהב לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין ודחלין מן קדמוהי די הוא צבא הוה קטל ודי הוה צבא הוה מחא ודי הוה צבא הוה מרים ודי הוא צבא הוא משפל. [דניאל ה,כ] וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה. [דניאל ה,כא] ומן בני אנשא טריד ולבבה עם חיותא שוי ועם ערדיא מדרה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט אלהא עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יהקים עליה. [דניאל ה,כב] ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת. [דניאל ה,כג] ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאל_י כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת. [דניאל ה,כד] באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים. [דניאל ה,כה] ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין. [דניאל ה,כו] דנה פשר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה. [דניאל ה,כז] תקל תקילת במאזניא והשתכחת חסיר. [דניאל ה,כח] פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס. [דניאל ה,כט] באדין אמר בלשאצר והלבשו לדניאל ארגונא והמנוכא די דהבא על צוארה והכרזו עלוהי די להוא שליט תלתא במלכותא. [דניאל ה,ל] בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא. {פ}

[דניאל ו,א] ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין. [דניאל ו,ב] שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא. [דניאל ו,ג] ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק. [דניאל ו,ד] אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא. [דניאל ו,ה] אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי. [דניאל ו,ו] אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנא עלוהי בדת אלהה. {ס}
[דניאל ו,ז] אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי. [דניאל ו,ח] אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא. [דניאל ו,ט] כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא. [דניאל ו,י] כל קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא. [דניאל ו,יא] ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. {ס}
[דניאל ו,יב] אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעה ומתחנן קדם אלהה. [דניאל ו,יג] באדין קרבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעא מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא. [דניאל ו,יד] באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה. [דניאל ו,טו] אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה. [דניאל ו,טז] באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה. [דניאל ו,יז] באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך. [דניאל ו,יח] והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל. [דניאל ו,יט] אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי. [דניאל ו,כ] באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל. [דניאל ו,כא] וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא. [דניאל ו,כב] אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי. [דניאל ו,כג] אל_י שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת. [דניאל ו,כד] באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה. [דניאל ו,כה] ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו. [דניאל ו,כו] באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא. [דניאל ו,כז] מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא. [דניאל ו,כח] משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזב לדניאל מן יד אריותא. [דניאל ו,כט] ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא. {פ}

[דניאל ז,א] בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר. [דניאל ז,ב] ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. [דניאל ז,ג] וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא. [דניאל ז,ד] קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה. [דניאל ז,ה] וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא. [דניאל ז,ו] באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה. [דניאל ז,ז] באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעיה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה. [דניאל ז,ח] משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו מן קדמיה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן. [דניאל ז,ט] חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שבבין די נור גלגלוהי נור דלק. [דניאל ז,י] נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשונה ורבו רבון קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו. [דניאל ז,יא] חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא. [דניאל ז,יב] ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן. [דניאל ז,יג] חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. [דניאל ז,יד] ולה יהב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל. {פ}

[דניאל ז,טו] אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלנני. [דניאל ז,טז] קרבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני. [דניאל ז,יז] אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן ארעא. [דניאל ז,יח] ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא. [דניאל ז,יט] אדין צבית ליצבא על חיותא רביעיתא די הות שניה מן כלהון דחילה יתירה שניה די פרזל וטפריה די נחש אכלה מדקה ושארא ברגליה רפסה. [דניאל ז,כ] ועל קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת ונפלו מן קדמיה תלת וקרנא דכן ועינין לה ופם ממלל רברבן וחזוה רב מן חברתה. [דניאל ז,כא] חזה הוית וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להן. [דניאל ז,כב] עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין וזמנא מטה ומלכותא החסנו קדישין. [דניאל ז,כג] כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה. [דניאל ז,כד] וקרניא עשר מנה מלכותא עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהן והוא ישנא מן קדמיא ותלתה מלכין יהשפל. [דניאל ז,כה] ומלין לצד עליא ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן. [דניאל ז,כו] ודינא יתב ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד סופא. [דניאל ז,כז] ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון. [דניאל ז,כח] עד כה סופא די מלתא אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי ומלתא בלבי נטרת. {פ}

[דניאל ח,א] בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה. [דניאל ח,ב] ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי. [דניאל ח,ג] ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה. [דניאל ח,ד] ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל. [דניאל ח,ה] ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו. [דניאל ח,ו] ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו. [דניאל ח,ז] וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו. [דניאל ח,ח] וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים. [דניאל ח,ט] ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי. [דניאל ח,י] ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם. [דניאל ח,יא] ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים התמיד והשלך מכון מקדשו. [דניאל ח,יב] וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה. [דניאל ח,יג] ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס. [דניאל ח,יד] ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. [דניאל ח,טו] ויהי בראתי אני דניאל את החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר. [דניאל ח,טז] ואשמע קול אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה. [דניאל ח,יז] ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון. [דניאל ח,יח] ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי ויעמידני על עמדי. [דניאל ח,יט] ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ. [דניאל ח,כ] האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. [דניאל ח,כא] והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון. [דניאל ח,כב] והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו. [דניאל ח,כג] ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז פנים ומבין חידות. [דניאל ח,כד] ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדשים. [דניאל ח,כה] ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר. [דניאל ח,כו] ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים. [דניאל ח,כז] ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין. {פ}

[דניאל ט,א] בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים. [דניאל ט,ב] בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר י_וה אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה. [דניאל ט,ג] ואתנה את פני אל א_ני האל_ים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר. [דניאל ט,ד] ואתפללה לי_וה אל_י ואתודה ואמרה אנא א_ני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. [דניאל ט,ה] חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך. [דניאל ט,ו] ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל עם הארץ. [דניאל ט,ז] לך א_ני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה ולישבי ירושלם ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך. [דניאל ט,ח] י_וה לנו בשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך. [דניאל ט,ט] לא_ני אל_ינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו. [דניאל ט,י] ולא שמענו בקול י_וה אל_ינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים. [דניאל ט,יא] וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד האל_ים כי חטאנו לו. [דניאל ט,יב] ויקם את דבריו אשר דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלם. [דניאל ט,יג] כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חלינו את פני י_וה אל_ינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך. [דניאל ט,יד] וישקד י_וה על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק י_וה אל_ינו על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו. [דניאל ט,טו] ועתה א_ני אל_ינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש לך שם כיום הזה חטאנו רשענו. [דניאל ט,טז] א_ני ככל צדקתך ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סביבתינו. [דניאל ט,יז] ועתה שמע אל_ינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען א_ני. [דניאל ט,יח] הטה אל_י אזנך ושמע פקחה עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. [דניאל ט,יט] א_ני שמעה א_ני סלחה א_ני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אל_י כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. [דניאל ט,כ] ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני י_וה אל_י על הר קדש אל_י. [דניאל ט,כא] ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת ערב. [דניאל ט,כב] ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה. [דניאל ט,כג] בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה. [דניאל ט,כד] שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים. [דניאל ט,כה] ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים. [דניאל ט,כו] ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות. [דניאל ט,כז] והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם. {פ}

[דניאל י,א] בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטאשצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה. [דניאל י,ב] בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים. [דניאל י,ג] לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים. {פ}

[דניאל י,ד] וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. [דניאל י,ה] ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז. [דניאל י,ו] וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון. [דניאל י,ז] וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. [דניאל י,ח] ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח. [דניאל י,ט] ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. [דניאל י,י] והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי. [דניאל י,יא] ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד. [דניאל י,יב] ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אל_יך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך. [דניאל י,יג] ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס. [דניאל י,יד] ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים. [דניאל י,טו] ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי. [דניאל י,טז] והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי א_ני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח. [דניאל י,יז] והיך יוכל עבד א_ני זה לדבר עם א_ני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי. [דניאל י,יח] ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני. [דניאל י,יט] ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר א_ני כי חזקתני. [דניאל י,כ] ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא. [דניאל י,כא] אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם. {פ}

[דניאל יא,א] ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו. [דניאל יא,ב] ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון. [דניאל יא,ג] ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו. [דניאל יא,ד] וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה. [דניאל יא,ה] ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו. [דניאל יא,ו] ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים. [דניאל יא,ז] ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק. [דניאל יא,ח] וגם אל_יהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון. [דניאל יא,ט] ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו. [דניאל יא,י] ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב ויתגרו עד מעזה. [דניאל יא,יא] ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו. [דניאל יא,יב] ונשא ההמון ירום לבבו והפיל רבאות ולא יעוז. [דניאל יא,יג] ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב. [דניאל יא,יד] ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. [דניאל יא,טו] ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד. [דניאל יא,טז] ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו. [דניאל יא,יז] וישם פניו לבוא בתקף כל מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן לו להשחיתה ולא תעמד ולא לו תהיה. [דניאל יא,יח] וישב פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו. [דניאל יא,יט] וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא. [דניאל יא,כ] ועמד על כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה. [דניאל יא,כא] ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות. [דניאל יא,כב] וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית. [דניאל יא,כג] ומן התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט גוי. [דניאל יא,כד] בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת. [דניאל יא,כה] ויער כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד כי יחשבו עליו מחשבות. [דניאל יא,כו] ואכלי פת בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים. [דניאל יא,כז] ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קץ למועד. [דניאל יא,כח] וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קדש ועשה ושב לארצו. [דניאל יא,כט] למועד ישוב ובא בנגב ולא תהיה כראשנה וכאחרונה. [דניאל יא,ל] ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קדש. [דניאל יא,לא] וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משמם. [דניאל יא,לב] ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אל_יו יחזקו ועשו. [דניאל יא,לג] ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים. [דניאל יא,לד] ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות. [דניאל יא,לה] ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. [דניאל יא,לו] ועשה כרצנו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה. [דניאל יא,לז] ועל אל_י אבתיו לא יבין ועל חמדת נשים ועל כל אלו_ לא יבין כי על כל יתגדל. [דניאל יא,לח] ולאלה מעזים על כנו יכבד ולאלו_ אשר לא ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות. [דניאל יא,לט] ועשה למבצרי מעזים עם אלו_ נכר אשר הכיר ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק במחיר. [דניאל יא,מ] ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר. [דניאל יא,מא] ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון. [דניאל יא,מב] וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה. [דניאל יא,מג] ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו. [דניאל יא,מד] ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים. [דניאל יא,מה] ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו. [דניאל יב,א] ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. [דניאל יב,ב] ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. {ס}
[דניאל יב,ג] והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. {פ}

[דניאל יב,ד] ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת. [דניאל יב,ה] וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר. [דניאל יב,ו] ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד מתי קץ הפלאות. [דניאל יב,ז] ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה. [דניאל יב,ח] ואני שמעתי ולא אבין ואמרה א_ני מה אחרית אלה. {פ}

[דניאל יב,ט] ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ. [דניאל יב,י] יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו. [דניאל יב,יא] ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים. [דניאל יב,יב] אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. [דניאל יב,יג] ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין. {ש}

ע ז ר א - נ ח מ י ה

[עזרא א,א] ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר י_וה מפי ירמיה העיר י_וה את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. [עזרא א,ב] כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי י_וה אל_י השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה. [עזרא א,ג] מי בכם מכל עמו יהי אל_יו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה ויבן את בית י_וה אל_י ישראל הוא האל_ים אשר בירושלם. [עזרא א,ד] וכל הנשאר מכל המקמות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האל_ים אשר בירושלם. [עזרא א,ה] ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האל_ים את רוחו לעלות לבנות את בית י_וה אשר בירושלם. [עזרא א,ו] וכל סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על כל התנדב. {ס}
[עזרא א,ז] והמלך כורש הוציא את כלי בית י_וה אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם ויתנם בבית אל_יו. [עזרא א,ח] ויוציאם כורש מלך פרס על יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה. [עזרא א,ט] ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף אלף מחלפים תשעה ועשרים. {ס}
[עזרא א,י] כפורי זהב שלשים {ס}
כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף. {ס}
[עזרא א,יא] כל כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות הכל העלה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם. {פ}

[עזרא ב,מב] בני השערים בני שלום בני אטר בני טלמן בני עקוב בני חטיטא בני שבי הכל מאה שלשים ותשעה. {פ}

[עזרא ב,סח] ומראשי האבות בבואם לבית י_וה אשר בירושלם התנדבו לבית האל_ים להעמידו על מכונו. [עזרא ב,סט] ככחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש רבאות ואלף {ס}
וכסף מנים חמשת אלפים וכתנת כהנים מאה. {ס}
עזרא בע וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם. {ס}
[עזרא ג,א] ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים {ס}
ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלם. {ס}
[עזרא ג,ב] ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אל_י ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האל_ים. [עזרא ג,ג] ויכינו המזבח על מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות ויעל עליו עלות לי_וה עלות לבקר ולערב. [עזרא ג,ד] ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. [עזרא ג,ה] ואחרי כן עלת תמיד ולחדשים ולכל מועדי י_וה המקדשים ולכל מתנדב נדבה לי_וה. [עזרא ג,ו] מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות לי_וה והיכל י_וה לא יסד. [עזרא ג,ז] ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם. {פ}

[עזרא ג,ח] ובשנה השנית לבואם אל בית האל_ים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים וכל הבאים מהשבי ירושלם ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית י_וה. {פ}

[עזרא ג,ט] ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עשה המלאכה בבית האל_ים {ס}
בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים. [עזרא ג,י] ויסדו הבנים את היכל י_וה ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את י_וה על ידי דויד מלך ישראל. [עזרא ג,יא] ויענו בהלל ובהודת לי_וה כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לי_וה על הוסד בית י_וה. {ס}
[עזרא ג,יב] ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. [עזרא ג,יג] ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק. {פ}

[עזרא ד,א] וישמעו צרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים היכל לי_וה אל_י ישראל. [עזרא ד,ב] ויגשו אל זרבבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאל_יכם ולא אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה. [עזרא ד,ג] ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא לכם ולנו לבנות בית לאל_ינו כי אנחנו יחד נבנה לי_וה אל_י ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך פרס. [עזרא ד,ד] ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבלהים אותם לבנות. [עזרא ד,ה] וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. [עזרא ד,ו] ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם. {ס}
[עזרא ד,ז] ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו על ארתחששתא מלך פרס וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית. {פ}

[עזרא ד,ח] רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה חדה על ירושלם לארתחששתא מלכא כנמא. [עזרא ד,ט] אדין רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא. [עזרא ד,י] ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין ושאר עבר נהרה וכענת. [עזרא ד,יא] דנה פרשגן אגרתא די שלחו עלוהי על ארתחששתא מלכא עבדיך אנש עבר נהרה וכענת. {פ}

[עזרא ד,יב] ידיע להוא למלכא די יהודיא די סלקו מן לותך עלינא אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושורי אשכללו ואשיא יחיטו. [עזרא ד,יג] כען ידיע להוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא ינתנון ואפתם מלכים תהנזק. [עזרא ד,יד] כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא אריך לנא למחזא על דנה שלחנא והודענא למלכא. [עזרא ד,טו] די יבקר בספר דכרניא די אבהתך ותהשכח בספר דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה מן יומת עלמא על דנה קריתא דך החרבת. [עזרא ד,טז] מהודעין אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון לקבל דנה חלק בעבר נהרא לא איתי לך. {פ}

[עזרא ד,יז] פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין ושאר עבר נהרה שלם וכעת. {ס}
[עזרא ד,יח] נשתונא די שלחתון עלינא מפרש קרי קדמי. [עזרא ד,יט] ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן יומת עלמא על מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד בה. [עזרא ד,כ] ומלכין תקיפין הוו על ירושלם ושליטין בכל עבר נהרה ומדה בלו והלך מתיהב להון. [עזרא ד,כא] כען שימו טעם לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם. [עזרא ד,כב] וזהירין הוו שלו למעבד על דנה למה ישגא חבלא להנזקת מלכין. {ס}
[עזרא ד,כג] אדין מן די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא קרי קדם רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלם על יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל. {ס}
[עזרא ד,כד] באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס. {פ}

[עזרא ה,א] והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון. {ס}
[עזרא ה,ב] באדין קמו זרבבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון נביאיא די אלהא מסעדין להון. {פ}

[עזרא ה,ג] בה זמנא אתה עליהון תתני פחת עבר נהרה ושתר בוזני וכנותהון וכן אמרין להם מן שם לכם טעם ביתא דנה לבנא ואשרנא דנה לשכללה. {ס}
[עזרא ה,ד] אדין כנמא אמרנא להם מן אנון שמהת גבריא די דנה בנינא בנין. [עזרא ה,ה] ועין אלההם הות על שבי יהודיא ולא בטלו המו עד טעמא לדריוש יהך ואדין יתיבון נשתונא על דנה. {פ}

[עזרא ה,ו] פרשגן אגרתא די שלח תתני פחת עבר נהרה ושתר בוזני וכנותה אפרסכיא די בעבר נהרה על דריוש מלכא. [עזרא ה,ז] פתגמא שלחו עלוהי וכדנה כתיב בגוה לדריוש מלכא שלמא כלא. {ס}
[עזרא ה,ח] ידיע להוא למלכא די אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא והוא מתבנא אבן גלל ואע מתשם בכתליא ועבידתא דך אספרנא מתעבדא ומצלח בידהם. {ס}
[עזרא ה,ט] אדין שאלנא לשביא אלך כנמא אמרנא להם מן שם לכם טעם ביתא דנה למבניה ואשרנא דנה לשכללה. [עזרא ה,י] ואף שמהתהם שאלנא להם להודעותך די נכתב שם גבריא די בראשיהם. {ס}
[עזרא ה,יא] וכנמא פתגמא התיבונא לממר אנחנא המו עבדוהי די אלה שמיא וארעא ובנין ביתא די הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן ומלך לישראל רב בנהי ושכללה. [עזרא ה,יב] להן מן די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא יהב המו ביד נבוכדנצר מלך בבל כסדיא וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל. {ס}
[עזרא ה,יג] ברם בשנת חדה לכורש מלכא די בבל כורש מלכא שם טעם בית אלהא דנה לבנא. [עזרא ה,יד] ואף מאניא די בית אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן היכלא די בירושלם והיבל המו להיכלא די בבל הנפק המו כורש מלכא מן היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה די פחה שמה. [עזרא ה,טו] ואמר לה אלה מאניא שא אזל אחת המו בהיכלא די בירושלם ובית אלהא יתבנא על אתרה. {ס}
[עזרא ה,טז] אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די בית אלהא די בירושלם ומן אדין ועד כען מתבנא ולא שלם. [עזרא ה,יז] וכען הן על מלכא טב יתבקר בבית גנזיא די מלכא תמה די בבבל הן איתי די מן כורש מלכא שים טעם למבנא בית אלהא דך בירושלם ורעות מלכא על דנה ישלח עלינא. {ס}
[עזרא ו,א] באדין דריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית ספריא די גנזיא מהחתין תמה בבבל. [עזרא ו,ב] והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתא מגלה חדה וכן כתיב בגוה דכרונה. {פ}

[עזרא ו,ג] בשנת חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית אלהא בירושלם ביתא יתבנא אתר די דבחין דבחין ואשוהי מסובלין רומה אמין שתין פתיה אמין שתין. [עזרא ו,ד] נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב. [עזרא ו,ה] ואף מאני בית אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן היכלא די בירושלם והיבל לבבל יהתיבון ויהך להיכלא די בירושלם לאתרה ותחת בבית אלהא. {ס}
[עזרא ו,ו] כען תתני פחת עבר נהרה שתר בוזני וכנותהון אפרסכיא די בעבר נהרה רחיקין הוו מן תמה. [עזרא ו,ז] שבקו לעבידת בית אלהא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית אלהא דך יבנון על אתרה. [עזרא ו,ח] ומני שים טעם למא די תעבדון עם שבי יהודיא אלך למבנא בית אלהא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך די לא לבטלא. [עזרא ו,ט] ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום די לא שלו. [עזרא ו,י] די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. [עזרא ו,יא] ומני שים טעם די כל אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלהי וביתה נולו יתעבד על דנה. [עזרא ו,יב] ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית אלהא דך די בירושלם אנה דריוש שמת טעם אספרנא יתעבד. {פ}

[עזרא ו,יג] אדין תתני פחת עבר נהרה שתר בוזני וכנותהון לקבל די שלח דריוש מלכא כנמא אספרנא עבדו. [עזרא ו,יד] ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. [עזרא ו,טו] ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא. {פ}

[עזרא ו,טז] ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה. [עזרא ו,יז] והקרבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל. [עזרא ו,יח] והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה. {פ}

[עזרא ו,יט] ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון. [עזרא ו,כ] כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה ולאחיהם הכהנים ולהם. [עזרא ו,כא] ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גוי הארץ אלהם לדרש לי_וה אל_י ישראל. [עזרא ו,כב] ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם י_וה והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האל_ים אל_י ישראל. {פ}

[עזרא ז,א] ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה בן עזריה בן חלקיה. [עזרא ז,ב] בן שלום בן צדוק בן אחיטוב. [עזרא ז,ג] בן אמריה בן עזריה בן מריות. [עזרא ז,ד] בן זרחיה בן עזי בן בקי. [עזרא ז,ה] בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש. [עזרא ז,ו] הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן י_וה אל_י ישראל ויתן לו המלך כיד י_וה אל_יו עליו כל בקשתו. {פ}

[עזרא ז,ז] ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשררים והשערים והנתינים אל ירושלם בשנת שבע לארתחשסתא המלך. [עזרא ז,ח] ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך. [עזרא ז,ט] כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלם כיד אל_יו הטובה עליו. [עזרא ז,י] כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת י_וה ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט. {ס}
[עזרא ז,יא] וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות י_וה וחקיו על ישראל. {פ}

[עזרא ז,יב] ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר וכענת. [עזרא ז,יג] מני שים טעם די כל מתנדב במלכותי מן עמא ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך יהך. [עזרא ז,יד] כל קבל די מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרה על יהוד ולירושלם בדת אלהך די בידך. [עזרא ז,טו] ולהיבלה כסף ודהב די מלכא ויעטוהי התנדבו לאלה ישראל די בירושלם משכנה. [עזרא ז,טז] וכל כסף ודהב די תהשכח בכל מדינת בבל עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין לבית אלההם די בירושלם. [עזרא ז,יז] כל קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה תורין דכרין אמרין ומנחתהון ונסכיהון ותקרב המו על מדבחה די בית אלהכם די בירושלם. [עזרא ז,יח] ומה די עליך ועל אחיך ייטב בשאר כספא ודהבה למעבד כרעות אלהכם תעבדון. [עזרא ז,יט] ומאניא די מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם. [עזרא ז,כ] ושאר חשחות בית אלהך די יפל לך למנתן תנתן מן בית גנזי מלכא. [עזרא ז,כא] ומני אנה ארתחשסתא מלכא שים טעם לכל גזבריא די בעבר נהרה די כל די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא אספרנא יתעבד. [עזרא ז,כב] עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כורין מאה ועד חמר בתין מאה ועד בתין משח מאה ומלח די לא כתב. [עזרא ז,כג] כל די מן טעם אלה שמיא יתעבד אדרזדא לבית אלה שמיא די למה להוא קצף על מלכות מלכא ובנוהי. [עזרא ז,כד] ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. [עזרא ז,כה] ואנת עזרא כחכמת אלהך די בידך מני שפטין ודינין די להון דאנין לכל עמא די בעבר נהרה לכל ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון. [עזרא ז,כו] וכל די לא להוא עבד דתא די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן לשרשו הן לענש נכסין ולאסורין. {פ}

[עזרא ז,כז] ברוך י_וה אל_י אבתינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את בית י_וה אשר בירושלם. [עזרא ז,כח] ועלי הטה חסד לפני המלך ויועציו ולכל שרי המלך הגברים ואני התחזקתי כיד י_וה אל_י עלי ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי. {פ}

[עזרא ח,טו] ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. [עזרא ח,טז] ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמשלם ראשים וליויריב ולאלנתן מבינים. [עזרא ח,יז] ואוצאה אותם על אדו הראש בכספיא המקום ואשימה בפיהם דברים לדבר אל אדו אחיו הנתונים בכספיא המקום להביא לנו משרתים לבית אל_ינו. [עזרא ח,יח] ויביאו לנו כיד אל_ינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן לוי בן ישראל ושרביה ובניו ואחיו שמנה עשר. [עזרא ח,יט] ואת חשביה ואתו ישעיה מבני מררי אחיו ובניהם עשרים. {ס}
[עזרא ח,כ] ומן הנתינים שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים נתינים מאתים ועשרים כלם נקבו בשמות. [עזרא ח,כא] ואקרא שם צום על הנהר אהוא להתענות לפני אל_ינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל רכושנו. [עזרא ח,כב] כי בשתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך כי אמרנו למלך לאמר יד אל_ינו על כל מבקשיו לטובה ועזו ואפו על כל עזביו. [עזרא ח,כג] ונצומה ונבקשה מאל_ינו על זאת ויעתר לנו. [עזרא ח,כד] ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר לשרביה חשביה ועמהם מאחיהם עשרה. [עזרא ח,כה] ואשקולה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תרומת בית אל_ינו ההרימו המלך ויעציו ושריו וכל ישראל הנמצאים. [עזרא ח,כו] ואשקלה על ידם כסף ככרים שש מאות וחמשים וכלי כסף מאה לככרים זהב מאה ככר. [עזרא ח,כז] וכפרי זהב עשרים לאדרכנים אלף וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודת כזהב. [עזרא ח,כח] ואמרה אלהם אתם קדש לי_וה והכלים קדש והכסף והזהב נדבה לי_וה אל_י אבתיכם. [עזרא ח,כט] שקדו ושמרו עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל בירושלם הלשכות בית י_וה. [עזרא ח,ל] וקבלו הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלם לבית אל_ינו. {פ}

[עזרא ח,לא] ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד אל_ינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על הדרך. [עזרא ח,לב] ונבוא ירושלם ונשב שם ימים שלשה. [עזרא ח,לג] וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אל_ינו על יד מרמות בן אוריה הכהן ועמו אלעזר בן פינחס ועמהם יוזבד בן ישוע ונועדיה בן בנוי הלוים. [עזרא ח,לד] במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל בעת ההיא. {פ}

[עזרא ח,לה] הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאל_י ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לי_וה. {פ}

[עזרא ח,לו] ויתנו את דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עבר הנהר ונשאו את העם ואת בית האל_ים. {ס}
[עזרא ט,א] וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי. [עזרא ט,ב] כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה. {ס}
[עזרא ט,ג] וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם. [עזרא ט,ד] ואלי יאספו כל חרד בדברי אל_י ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב. [עזרא ט,ה] ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל י_וה אל_י. [עזרא ט,ו] ואמרה אל_י בשתי ונכלמתי להרים אל_י פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. [עזרא ט,ז] מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה. [עזרא ט,ח] ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י_וה אל_ינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אל_ינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. [עזרא ט,ט] כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אל_ינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אל_ינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם. {ס}
[עזרא ט,י] ועתה מה נאמר אל_ינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך. [עזרא ט,יא] אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם. [עזרא ט,יב] ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם. [עזרא ט,יג] ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אל_ינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת. [עזרא ט,יד] הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה. {פ}

[עזרא ט,טו] י_וה אל_י ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת. {פ}

[עזרא י,א] וכהתפלל עזרא וכהתודתו בכה ומתנפל לפני בית האל_ים נקבצו אליו מישראל קהל רב מאד אנשים ונשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה. {ס}
[עזרא י,ב] ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באל_ינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת. [עזרא י,ג] ועתה נכרת ברית לאל_ינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת א_ני והחרדים במצות אל_ינו וכתורה יעשה. [עזרא י,ד] קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה. {פ}

[עזרא י,ה] ויקם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו. [עזרא י,ו] ויקם עזרא מלפני בית האל_ים וילך אל לשכת יהוחנן בן אלישיב וילך שם לחם לא אכל ומים לא שתה כי מתאבל על מעל הגולה. {ס}
[עזרא י,ז] ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם. [עזרא י,ח] וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. {ס}
[עזרא י,ט] ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל העם ברחוב בית האל_ים מרעידים על הדבר ומהגשמים. {פ}

[עזרא י,י] ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל. [עזרא י,יא] ועתה תנו תודה לי_וה אל_י אבתיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות. [עזרא י,יב] ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול כן כדבריך עלינו לעשות. [עזרא י,יג] אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים כי הרבינו לפשע בדבר הזה. [עזרא י,יד] יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף אל_ינו ממנו עד לדבר הזה. {פ}

[עזרא י,טו] אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת ומשלם ושבתי הלוי עזרם. [עזרא י,טז] ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר. [עזרא י,יז] ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון. {פ}

[נחמיה א,א] דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה. [נחמיה א,ב] ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלם. [נחמיה א,ג] ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש. [נחמיה א,ד] ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אל_י השמים. [נחמיה א,ה] ואמר אנא י_וה אל_י השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. [נחמיה א,ו] תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על בני ישראל עבדיך ומתודה על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית אבי חטאנו. [נחמיה א,ז] חבל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החקים ואת המשפטים אשר צוית את משה עבדך. [נחמיה א,ח] זכר נא את הדבר אשר צוית את משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים. [נחמיה א,ט] ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והבואתים אל המקום אשר בחרתי לשכן את שמי שם. [נחמיה א,י] והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה. [נחמיה א,יא] אנא א_ני תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך החפצים ליראה את שמך והצליחה נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך. {פ}

[נחמיה ב,א] ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו. [נחמיה ב,ב] ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד. [נחמיה ב,ג] ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש. {ס}
[נחמיה ב,ד] ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל _ל אל_י השמים. [נחמיה ב,ה] ואמר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי ואבננה. [נחמיה ב,ו] ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן. [נחמיה ב,ז] ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה. [נחמיה ב,ח] ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אל_י הטובה עלי. [נחמיה ב,ט] ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים. {פ}

[נחמיה ב,י] וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל. [נחמיה ב,יא] ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה. [נחמיה ב,יב] ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אל_י נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה. [נחמיה ב,יג] ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר המפרוצים ושעריה אכלו באש. [נחמיה ב,יד] ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי. [נחמיה ב,טו] ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב. [נחמיה ב,טז] והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד כן לא הגדתי. [נחמיה ב,יז] ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה. [נחמיה ב,יח] ואגיד להם את יד אל_י אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה. {פ}

[נחמיה ג,לג] ויהי כאשר שמע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על היהודים. [נחמיה ג,לד] ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות. [נחמיה ג,לה] וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר הם בונים אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם. {פ}

[נחמיה ג,לו] שמע אל_ינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה. [נחמיה ג,לז] ואל תכס על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים. [נחמיה ג,לח] ונבנה את החומה ותקשר כל החומה עד חציה ויהי לב לעם לעשות. {פ}

[נחמיה ד,א] ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד. [נחמיה ד,ב] ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה. [נחמיה ד,ג] ונתפלל אל אל_ינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם. [נחמיה ד,ד] ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. [נחמיה ד,ה] ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה. [נחמיה ד,ו] ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו. [נחמיה ד,ז] ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם. [נחמיה ד,ח] וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם את א_ני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם. {פ}

[נחמיה ד,ט] ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האל_ים את עצתם ונשוב כלנו אל החומה איש אל מלאכתו. [נחמיה ד,י] ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל בית יהודה. [נחמיה ד,יא] הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח. [נחמיה ד,יב] והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי. [נחמיה ד,יג] ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו. [נחמיה ד,יד] במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אל_ינו ילחם לנו. [נחמיה ד,טו] ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. [נחמיה ד,טז] גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. [נחמיה ד,יז] ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים. {ס}
[נחמיה ה,א] ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים. [נחמיה ה,ב] ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה. [נחמיה ה,ג] ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב. [נחמיה ה,ד] ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו. [נחמיה ה,ה] ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים. [נחמיה ה,ו] ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה. [נחמיה ה,ז] וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה. [נחמיה ה,ח] ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר. {ס}
[נחמיה ה,ט] ויאמר לא טוב הדבר אשר אתם עשים הלוא ביראת אל_ינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו. [נחמיה ה,י] וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה נא את המשא הזה. [נחמיה ה,יא] השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם. [נחמיה ה,יב] ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה. [נחמיה ה,יג] גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האל_ים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את י_וה ויעש העם כדבר הזה. [נחמיה ה,יד] גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי. [נחמיה ה,טו] והפחות הראשנים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אל_ים. [נחמיה ה,טז] וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי קבוצים שם על המלאכה. [נחמיה ה,יז] והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבתינו על שלחני. [נחמיה ה,יח] ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי ובין עשרת ימים בכל יין להרבה ועם זה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבדה על העם הזה. [נחמיה ה,יט] זכרה לי אל_י לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה. {פ}

[נחמיה ו,א] ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את החומה ולא נותר בה פרץ גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים. [נחמיה ו,ב] וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה. [נחמיה ו,ג] ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם. [נחמיה ו,ד] וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה. {ס}
[נחמיה ו,ה] וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את נערו ואגרת פתוחה בידו. [נחמיה ו,ו] כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה. [נחמיה ו,ז] וגם נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו. {ס}
[נחמיה ו,ח] ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם. [נחמיה ו,ט] כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את ידי. [נחמיה ו,י] ואני באתי בית שמעיה בן דליה בן מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל בית האל_ים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך. [נחמיה ו,יא] ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי לא אבוא. [נחמיה ו,יב] ואכירה והנה לא אל_ים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו. [נחמיה ו,יג] למען שכור הוא למען אירא ואעשה כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני. {פ}

[נחמיה ו,יד] זכרה אל_י לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי. [נחמיה ו,טו] ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום. {פ}

[נחמיה ו,טז] ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אל_ינו נעשתה המלאכה הזאת. [נחמיה ו,יז] גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על טוביה ואשר לטוביה באות אליהם. [נחמיה ו,יח] כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה. [נחמיה ו,יט] גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני. [נחמיה ז,א] ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות ויפקדו השוערים והמשררים והלוים. [נחמיה ז,ב] ואצוה את חנני אחי ואת חנניה שר הבירה על ירושלם כי הוא כאיש אמת וירא את האל_ים מרבים. [נחמיה ז,ג] ויאמר להם לא יפתחו שערי ירושלם עד חם השמש ועד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו והעמיד משמרות ישבי ירושלם איש במשמרו ואיש נגד ביתו. [נחמיה ז,ד] והעיר רחבת ידים וגדלה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים. [נחמיה ז,ה] ויתן אל_י אל לבי ואקבצה את החרים ואת הסגנים ואת העם להתיחש ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו. {פ}

[נחמיה ז,לט] הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה. {ס}
[נחמיה ז,מ] בני אמר אלף חמשים ושנים. {ס}
[נחמיה ז,מא] בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה. {ס}
[נחמיה ז,מב] בני חרם אלף שבעה עשר. {פ}

[נחמיה ז,סא] ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבתם וזרעם אם מישראל הם. [נחמיה ז,סב] בני דליה בני טוביה בני נקודא שש מאות וארבעים ושנים. {ס}
[נחמיה ז,סג] ומן הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על שמם. [נחמיה ז,סד] אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצא ויגאלו מן הכהנה. [נחמיה ז,סה] ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד הכהן לאורים ותמים. [נחמיה ז,סו] כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים. [נחמיה ז,סז] מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים וארבעים וחמשה. {ס}
[נחמיה ז,סח] גמלים ארבע מאות שלשים וחמשה {ס}
חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים. [נחמיה ז,סט] ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה התרשתא נתן לאוצר זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים כתנות כהנים שלשים וחמש מאות. נחמיה זע ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שתי רבות וכסף מנים אלפים ומאתים. נחמיה זעא ואשר נתנו שארית העם זהב דרכמנים שתי רבוא וכסף מנים אלפים וכתנת כהנים ששים ושבעה. {פ}

נחמיה זעב וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל בעריהם ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם. [נחמיה ח,א] ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה י_וה את ישראל. [נחמיה ח,ב] ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי. [נחמיה ח,ג] ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה. [נחמיה ח,ד] ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם. {פ}

[נחמיה ח,ה] ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם. [נחמיה ח,ו] ויברך עזרא את י_וה האל_ים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחוו לי_וה אפים ארצה. [נחמיה ח,ז] וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם. [נחמיה ח,ח] ויקראו בספר בתורת האל_ים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. {ס}
[נחמיה ח,ט] ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדש הוא לי_וה אל_יכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. [נחמיה ח,י] ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לא_נינו ואל תעצבו כי חדות י_וה היא מעזכם. [נחמיה ח,יא] והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדש ואל תעצבו. [נחמיה ח,יב] וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. {ס}
[נחמיה ח,יג] וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה. [נחמיה ח,יד] וימצאו כתוב בתורה אשר צוה י_וה ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי. [נחמיה ח,טו] ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב. {פ}

[נחמיה ח,טז] ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האל_ים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. [נחמיה ח,יז] ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד. [נחמיה ח,יח] ויקרא בספר תורת האל_ים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט. {פ}

[נחמיה ט,א] וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. [נחמיה ט,ב] ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם. [נחמיה ט,ג] ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת י_וה אל_יהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים לי_וה אל_יהם. {פ}

[נחמיה יא,ג] ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה. [נחמיה יא,ד] ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מהללאל מבני פרץ. [נחמיה יא,ה] ומעשיה בן ברוך בן כל חזה בן חזיה בן עדיה בן יויריב בן זכריה בן השלני. [נחמיה יא,ו] כל בני פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי חיל. {ס}
[נחמיה יא,ז] ואלה בני בנימן סלא בן משלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מעשיה בן איתיאל בן ישעיה. [נחמיה יא,ח] ואחריו גבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה. [נחמיה יא,ט] ויואל בן זכרי פקיד עליהם ויהודה בן הסנואה על העיר משנה. {פ}

[נחמיה יא,י] מן הכהנים ידעיה בן יויריב יכין. [נחמיה יא,יא] שריה בן חלקיה בן משלם בן צדוק בן מריות בן אחיטוב נגד בית האל_ים. [נחמיה יא,יב] ואחיהם עשה המלאכה לבית שמנה מאות עשרים ושנים ועדיה בן ירחם בן פלליה בן אמצי בן זכריה בן פשחור בן מלכיה. [נחמיה יא,יג] ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים ועמשסי בן עזראל בן אחזי בן משלמות בן אמר. [נחמיה יא,יד] ואחיהם גברי חיל מאה עשרים ושמנה ופקיד עליהם זבדיאל בן הגדולים. {ס}
[נחמיה יא,טו] ומן הלוים שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן חשביה בן בוני. [נחמיה יא,טז] ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצנה לבית האל_ים מראשי הלוים. [נחמיה יא,יז] ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התחלה יהודה לתפלה ובקבקיה משנה מאחיו ועבדא בן שמוע בן גלל בן ידיתון. [נחמיה יא,יח] כל הלוים בעיר הקדש מאתים שמנים וארבעה. {פ}

[נחמיה יא,יט] והשוערים עקוב טלמון ואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים. [נחמיה יא,כ] ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל ערי יהודה איש בנחלתו. [נחמיה יא,כא] והנתינים ישבים בעפל וציחא וגשפא על הנתינים. {פ}

[נחמיה יא,כב] ופקיד הלוים בירושלם עזי בן בני בן חשביה בן מתניה בן מיכא מבני אסף המשררים לנגד מלאכת בית האל_ים. [נחמיה יא,כג] כי מצות המלך עליהם ואמנה על המשררים דבר יום ביומו. [נחמיה יא,כד] ופתחיה בן משיזבאל מבני זרח בן יהודה ליד המלך לכל דבר לעם. [נחמיה יא,כה] ואל החצרים בשדתם מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנתיה ובדיבן ובנתיה וביקבצאל וחצריה. [נחמיה יא,כו] ובישוע ובמלדה ובבית פלט. [נחמיה יא,כז] ובחצר שועל ובבאר שבע ובנתיה. [נחמיה יא,כח] ובצקלג ובמכנה ובבנתיה. [נחמיה יא,כט] ובעין רמון ובצרעה ובירמות. [נחמיה יא,ל] זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה עזקה ובנתיה ויחנו מבאר שבע עד גיא הנם. [נחמיה יא,לא] ובני בנימן מגבע מכמש ועיה ובית אל ובנתיה. [נחמיה יא,לב] ענתות נב ענניה. [נחמיה יא,לג] חצור רמה גתים. [נחמיה יא,לד] חדיד צבעים נבלט. [נחמיה יא,לה] לד ואונו גי החרשים. [נחמיה יא,לו] ומן הלוים מחלקות יהודה לבנימין. {פ}

[נחמיה יב,א] ואלה הכהנים והלוים אשר עלו עם זרבבל בן שאלתיאל וישוע שריה ירמיה עזרא. [נחמיה יב,ב] אמריה מלוך חטוש. [נחמיה יב,ג] שכניה רחם מרמת. [נחמיה יב,ד] עדוא גנתוי אביה. [נחמיה יב,ה] מימין מעדיה בלגה. [נחמיה יב,ו] שמעיה ויויריב ידעיה. [נחמיה יב,ז] סלו עמוק חלקיה ידעיה אלה ראשי הכהנים ואחיהם בימי ישוע. {פ}

[נחמיה יב,ח] והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות הוא ואחיו. [נחמיה יב,ט] ובקבקיה וענו אחיהם לנגדם למשמרות. [נחמיה יב,י] וישוע הוליד את יויקים ויויקים הוליד את אלישיב ואלישיב את יוידע. [נחמיה יב,יא] ויוידע הוליד את יונתן ויונתן הוליד את ידוע. [נחמיה יב,יב] ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות לשריה מריה לירמיה חנניה. [נחמיה יב,יג] לעזרא משלם לאמריה יהוחנן. [נחמיה יב,יד] למלוכי יונתן לשבניה יוסף. [נחמיה יב,טו] לחרם עדנא למריות חלקי. [נחמיה יב,טז] לעדיא זכריה לגנתון משלם. [נחמיה יב,יז] לאביה זכרי למנימין למועדיה פלטי. [נחמיה יב,יח] לבלגה שמוע לשמעיה יהונתן. [נחמיה יב,יט] וליויריב מתני לידעיה עזי. [נחמיה יב,כ] לסלי קלי לעמוק עבר. [נחמיה יב,כא] לחלקיה חשביה לידעיה נתנאל. [נחמיה יב,כב] הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על מלכות דריוש הפרסי. {פ}

[נחמיה יב,כג] בני לוי ראשי האבות כתובים על ספר דברי הימים ועד ימי יוחנן בן אלישיב. [נחמיה יב,כד] וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן קדמיאל ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש האל_ים משמר לעמת משמר. [נחמיה יב,כה] מתניה ובקבקיה עבדיה משלם טלמון עקוב שמרים שוערים משמר באספי השערים. [נחמיה יב,כו] אלה בימי יויקים בן ישוע בן יוצדק ובימי נחמיה הפחה ועזרא הכהן הסופר. {פ}

[נחמיה יג,א] ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומואבי בקהל האל_ים עד עולם. [נחמיה יג,ב] כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אל_ינו הקללה לברכה. [נחמיה יג,ג] ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל. [נחמיה יג,ד] ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אל_ינו קרוב לטוביה. [נחמיה יג,ה] ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשוערים ותרומת הכהנים. [נחמיה יג,ו] ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך. [נחמיה יג,ז] ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האל_ים. [נחמיה יג,ח] וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה. [נחמיה יג,ט] ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האל_ים את המנחה והלבונה. {פ}

[נחמיה יג,י] ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה. [נחמיה יג,יא] ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האל_ים ואקבצם ואעמדם על עמדם. [נחמיה יג,יב] וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות. [נחמיה יג,יג] ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם. {פ}

[נחמיה יג,יד] זכרה לי אל_י על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אל_י ובמשמריו. [נחמיה יג,טו] בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד. [נחמיה יג,טז] והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם. [נחמיה יג,יז] ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת. [נחמיה יג,יח] הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אל_ינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת. {פ}

[נחמיה יג,יט] ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת. [נחמיה יג,כ] וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים. [נחמיה יג,כא] ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת. {ס}
[נחמיה יג,כב] ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אל_י וחוסה עלי כרב חסדך. {פ}

[נחמיה יג,כג] גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות. [נחמיה יג,כד] ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. [נחמיה יג,כה] ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באל_ים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם. [נחמיה יג,כו] הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאל_יו היה ויתנהו אל_ים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. [נחמיה יג,כז] ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת למעל באל_ינו להשיב נשים נכריות. [נחמיה יג,כח] ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי. [נחמיה יג,כט] זכרה להם אל_י על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים. [נחמיה יג,ל] וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו. [נחמיה יג,לא] ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אל_י לטובה. {ש}

ד ב ר י ה י מ י ם

נ"ך

[דברי א א,א] אדם שת אנוש. [דברי א א,ב] קינן מהללאל ירד. [דברי א א,ג] חנוך מתושלח למך. [דברי א א,ד] נח שם חם ויפת. {ס}
[דברי א א,ה] בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס. {ס}
[דברי א א,ו] ובני גמר אשכנז ודיפת ותוגרמה. {ס}
[דברי א א,ז] ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים. {ס}
[דברי א א,ח] בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. [דברי א א,ט] ובני כוש סבא וחוילה וסבתא ורעמא וסבתכא ובני רעמא שבא ודדן. {ס}
[דברי א א,י] וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גבור בארץ. {ס}
[דברי א א,יא] ומצרים ילד את לודיים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים. [דברי א א,יב] ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים. {ס}
[דברי א א,יג] וכנען ילד את צידון בכרו ואת חת. [דברי א א,יד] ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי. [דברי א א,טו] ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני. [דברי א א,טז] ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי. {ס}
[דברי א א,יז] בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך. {ס}
[דברי א א,יח] וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר. [דברי א א,יט] ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן. [דברי א א,כ] ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח. [דברי א א,כא] ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה. [דברי א א,כב] ואת עיבל ואת אבימאל ואת שבא. [דברי א א,כג] ואת אופיר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן. {ס}
[דברי א א,כד] שם ארפכשד שלח. [דברי א א,כה] עבר פלג רעו. [דברי א א,כו] שרוג נחור תרח. [דברי א א,כז] אברם הוא אברהם. {ס}
[דברי א א,כח] בני אברהם יצחק וישמעאל. {ס}
[דברי א א,כט] אלה תלדותם בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם. [דברי א א,ל] משמע ודומה משא חדד ותימא. [דברי א א,לא] יטור נפיש וקדמה אלה הם בני ישמעאל. {ס}
[דברי א א,לב] ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח ובני יקשן שבא ודדן. {ס}
[דברי א א,לג] ובני מדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה כל אלה בני קטורה. {ס}
[דברי א א,לד] ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל. {ס}
[דברי א א,לה] בני עשו אליפז רעואל ויעוש ויעלם וקרח. {ס}
[דברי א א,לו] בני אליפז תימן ואומר צפי וגעתם קנז ותמנע ועמלק. {ס}
[דברי א א,לז] בני רעואל נחת זרח שמה ומזה. {ס}
[דברי א א,לח] ובני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ודישן ואצר ודישן. {ס}
[דברי א א,לט] ובני לוטן חרי והומם ואחות לוטן תמנע. {ס}
[דברי א א,מ] בני שובל עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם ובני צבעון איה וענה. {ס}
[דברי א א,מא] בני ענה דישון ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן. [דברי א א,מב] בני אצר בלהן וזעון יעקן בני דישון עוץ וארן. {פ}

[דברי א א,מג] ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. [דברי א א,מד] וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה. [דברי א א,מה] וימת יובב וימלך תחתיו חושם מארץ התימני. [דברי א א,מו] וימת חושם וימלך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עיות. [דברי א א,מז] וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה. [דברי א א,מח] וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר. [דברי א א,מט] וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור. [דברי א א,נ] וימת בעל חנן וימלך תחתיו הדד ושם עירו פעי ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. [דברי א א,נא] וימת הדד {פ}

ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף עליה אלוף יתת. [דברי א א,נב] אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן. [דברי א א,נג] אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר. [דברי א א,נד] אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום. {פ}

[דברי א ב,א] אלה בני ישראל ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבלון. [דברי א ב,ב] דן יוסף ובנימן נפתלי גד ואשר. {פ}

[דברי א ב,ג] בני יהודה ער ואונן ושלה שלושה נולד לו מבת שוע הכנענית ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י_וה וימיתהו. {ס}
[דברי א ב,ד] ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח כל בני יהודה חמשה. {ס}
[דברי א ב,ה] בני פרץ חצרון וחמול. {ס}
[דברי א ב,ו] ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה. {ס}
[דברי א ב,ז] ובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם. {ס}
[דברי א ב,ח] ובני איתן עזריה. {ס}
[דברי א ב,ט] ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כלובי. [דברי א ב,י] ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון נשיא בני יהודה. [דברי א ב,יא] ונחשון הוליד את שלמא ושלמא הוליד את בעז. [דברי א ב,יב] ובעז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי. [דברי א ב,יג] ואישי הוליד את בכרו את אליאב ואבינדב השני ושמעא השלשי. [דברי א ב,יד] נתנאל הרביעי רדי החמישי. [דברי א ב,טו] אצם הששי דויד השבעי. [דברי א ב,טז] ואחיתיהם צרויה ואביגיל ובני צרויה אבשי ויואב ועשהאל שלשה. [דברי א ב,יז] ואביגיל ילדה את עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי. [דברי א ב,יח] וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. [דברי א ב,יט] ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. [דברי א ב,כ] וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. {ס}
[דברי א ב,כא] ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו את שגוב. [דברי א ב,כב] ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד. {ס}
[דברי א ב,כג] ויקח גשור וארם את חות יאיר מאתם את קנת ואת בנתיה ששים עיר כל אלה בני מכיר אבי גלעד. [דברי א ב,כד] ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע. {ס}
[דברי א ב,כה] ויהיו בני ירחמאל בכור חצרון הבכור רם ובונה וארן ואצם אחיה. [דברי א ב,כו] ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם. {ס}
[דברי א ב,כז] ויהיו בני רם בכור ירחמאל מעץ וימין ועקר. [דברי א ב,כח] ויהיו בני אונם שמי וידע ובני שמי נדב ואבישור. [דברי א ב,כט] ושם אשת אבישור אביהיל ותלד לו את אחבן ואת מוליד. [דברי א ב,ל] ובני נדב סלד ואפים וימת סלד לא בנים. [דברי א ב,לא] ובני אפים ישעי ובני ישעי ששן ובני ששן אחלי. [דברי א ב,לב] ובני ידע אחי שמי יתר ויונתן וימת יתר לא בנים. {ס}
[דברי א ב,לג] ובני יונתן פלת וזזא אלה היו בני ירחמאל. [דברי א ב,לד] ולא היה לששן בנים כי אם בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע. [דברי א ב,לה] ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את עתי. [דברי א ב,לו] ועתי הליד את נתן ונתן הוליד את זבד. [דברי א ב,לז] וזבד הוליד את אפלל ואפלל הוליד את עובד. [דברי א ב,לח] ועובד הוליד את יהוא ויהוא הליד את עזריה. [דברי א ב,לט] ועזריה הליד את חלץ וחלץ הליד את אלעשה. [דברי א ב,מ] ואלעשה הליד את ססמי וססמי הליד את שלום. [דברי א ב,מא] ושלום הוליד את יקמיה ויקמיה הליד את אלישמע. {ס}
[דברי א ב,מב] ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי זיף ובני מרשה אבי חברון. [דברי א ב,מג] ובני חברון קרח ותפח ורקם ושמע. [דברי א ב,מד] ושמע הוליד את רחם אבי ירקעם ורקם הוליד את שמי. [דברי א ב,מה] ובן שמי מעון ומעון אבי בית צור. [דברי א ב,מו] ועיפה פילגש כלב ילדה את חרן ואת מוצא ואת גזז וחרן הליד את גזז. {ס}
[דברי א ב,מז] ובני יהדי רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף. [דברי א ב,מח] פילגש כלב מעכה ילד שבר ואת תרחנה. [דברי א ב,מט] ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא ובת כלב עכסה. {ס}
[דברי א ב,נ] אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה שובל אבי קרית יערים. [דברי א ב,נא] שלמא אבי בית לחם חרף אבי בית גדר. [דברי א ב,נב] ויהיו בנים לשובל אבי קרית יערים הראה חצי המנחות. [דברי א ב,נג] ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי והשמתי והמשרעי מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי. {ס}
[דברי א ב,נד] בני שלמא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחתי הצרעי. [דברי א ב,נה] ומשפחות ספרים ישבו יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב. {ס}
[דברי א ג,א] ואלה היו בני דויד אשר נולד לו בחברון הבכור אמנן לאחינעם היזרעאלית שני דניאל לאביגיל הכרמלית. [דברי א ג,ב] השלשי לאבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור הרביעי אדניה בן חגית. [דברי א ג,ג] החמישי שפטיה לאביטל הששי יתרעם לעגלה אשתו. [דברי א ג,ד] ששה נולד לו בחברון וימלך שם שבע שנים וששה חדשים ושלשים ושלוש שנה מלך בירושלם. {ס}
[דברי א ג,ה] ואלה נולדו לו בירושלים שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע בת עמיאל. [דברי א ג,ו] ויבחר ואלישמע ואליפלט. [דברי א ג,ז] ונגה ונפג ויפיע. [דברי א ג,ח] ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה. [דברי א ג,ט] כל בני דויד מלבד בני פילגשים ותמר אחותם. {פ}

[דברי א ג,י] ובן שלמה רחבעם אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו. [דברי א ג,יא] יורם בנו אחזיהו בנו יואש בנו. [דברי א ג,יב] אמציהו בנו עזריה בנו יותם בנו. [דברי א ג,יג] אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו. [דברי א ג,יד] אמון בנו יאשיהו בנו. [דברי א ג,טו] ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלשי צדקיהו הרביעי שלום. [דברי א ג,טז] ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו. [דברי א ג,יז] ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו. [דברי א ג,יח] ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה. [דברי א ג,יט] ובני פדיה זרבבל ושמעי ובן זרבבל משלם וחנניה ושלמית אחותם. [דברי א ג,כ] וחשבה ואהל וברכיה וחסדיה יושב חסד חמש. [דברי א ג,כא] ובן חנניה פלטיה וישעיה בני רפיה בני ארנן בני עבדיה בני שכניה. [דברי א ג,כב] ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה. [דברי א ג,כג] ובן נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם שלשה. {ס}
[דברי א ג,כד] ובני אליועיני הודיוהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה. {ס}
[דברי א ד,א] בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל. [דברי א ד,ב] וראיה בן שובל הליד את יחת ויחת הליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי. {ס}
[דברי א ד,ג] ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני. [דברי א ד,ד] ופנואל אבי גדר ועזר אבי חושה אלה בני חור בכור אפרתה אבי בית לחם. [דברי א ד,ה] ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה. [דברי א ד,ו] ותלד לו נערה את אחזם ואת חפר ואת תימני ואת האחשתרי אלה בני נערה. [דברי א ד,ז] ובני חלאה צרת יצחר ואתנן. [דברי א ד,ח] וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשפחת אחרחל בן הרום. [דברי א ד,ט] ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב. [דברי א ד,י] ויקרא יעבץ לאל_י ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אל_ים את אשר שאל. {ס}
[דברי א ד,יא] וכלוב אחי שוחה הוליד את מחיר הוא אבי אשתון. [דברי א ד,יב] ואשתון הוליד את בית רפא ואת פסח ואת תחנה אבי עיר נחש אלה אנשי רכה. {ס}
[דברי א ד,יג] ובני קנז עתניאל ושריה ובני עתניאל חתת. [דברי א ד,יד] ומעונתי הוליד את עפרה ושריה הוליד את יואב אבי גיא חרשים כי חרשים היו. {פ}

[דברי א ד,טו] ובני כלב בן יפנה עירו אלה ונעם ובני אלה וקנז. [דברי א ד,טז] ובני יהללאל זיף וזיפה תיריא ואשראל. [דברי א ד,יז] ובן עזרה יתר ומרד ועפר וילון ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח אבי אשתמע. [דברי א ד,יח] ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. {ס}
[דברי א ד,יט] ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמי ואשתמע המעכתי. [דברי א ד,כ] ובני שימון אמנון ורנה בן חנן ותולון ובני ישעי זוחת ובן זוחת. [דברי א ד,כא] בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עבדת הבץ לבית אשבע. [דברי א ד,כב] ויוקים ואנשי כזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים. [דברי א ד,כג] המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. {ס}
[דברי א ד,כד] בני שמעון נמואל וימין יריב זרח שאול. [דברי א ד,כה] שלם בנו מבשם בנו משמע בנו. [דברי א ד,כו] ובני משמע חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו. [דברי א ד,כז] ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. {ס}
[דברי א ד,כח] וישבו בבאר שבע ומולדה וחצר שועל. [דברי א ד,כט] ובבלהה ובעצם ובתולד. [דברי א ד,ל] ובבתואל ובחרמה ובציקלג. [דברי א ד,לא] ובבית מרכבות ובחצר סוסים ובבית בראי ובשערים אלה עריהם עד מלך דויד. [דברי א ד,לב] וחצריהם עיטם ועין רמון ותכן ועשן ערים חמש. [דברי א ד,לג] וכל חצריהם אשר סביבות הערים האלה עד בעל {ס}
זאת מושבתם והתיחשם להם. [דברי א ד,לד] ומשובב וימלך ויושה בן אמציה. [דברי א ד,לה] ויואל ויהוא בן יושביה בן שריה בן עשיאל. [דברי א ד,לו] ואליועיני ויעקבה וישוחיה ועשיה ועדיאל וישימאל ובניה. [דברי א ד,לז] וזיזא בן שפעי בן אלון בן ידיה בן שמרי בן שמעיה. [דברי א ד,לח] אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב. [דברי א ד,לט] וילכו למבוא גדר עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם. [דברי א ד,מ] וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת ידים ושקטת ושלוה כי מן חם הישבים שם לפנים. [דברי א ד,מא] ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך יהודה ויכו את אהליהם ואת המעינים אשר נמצאו שמה ויחרימם עד היום הזה וישבו תחתיהם כי מרעה לצאנם שם. [דברי א ד,מב] ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם. [דברי א ד,מג] ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה. {פ}

[דברי א ה,א] ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה. [דברי א ה,ב] כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף. {ס}
[דברי א ה,ג] בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי. [דברי א ה,ד] בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו. [דברי א ה,ה] מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו. [דברי א ה,ו] בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני. [דברי א ה,ז] ואחיו למשפחתיו בהתיחש לתלדותם הראש יעיאל וזכריהו. [דברי א ה,ח] ובלע בן עזז בן שמע בן יואל הוא יושב בערער ועד נבו ובעל מעון. [דברי א ה,ט] ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת כי מקניהם רבו בארץ גלעד. [דברי א ה,י] ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על כל פני מזרח לגלעד. {ס}
[דברי א ה,יא] ובני גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד סלכה. [דברי א ה,יב] יואל הראש ושפם המשנה ויעני ושפט בבשן. [דברי א ה,יג] ואחיהם לבית אבותיהם מיכאל ומשלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר שבעה. {ס}
[דברי א ה,יד] אלה בני אביחיל בן חורי בן ירוח בן גלעד בן מיכאל בן ישישי בן יחדו בן בוז. [דברי א ה,טו] אחי בן עבדיאל בן גוני ראש לבית אבותם. [דברי א ה,טז] וישבו בגלעד בבשן ובבנתיה ובכל מגרשי שרון על תוצאותם. [דברי א ה,יז] כלם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל. {פ}

[דברי א ה,יח] בני ראובן וגדי וחצי שבט מנשה מן בני חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מלחמה ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים יצאי צבא. [דברי א ה,יט] ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור ונפיש ונודב. [דברי א ה,כ] ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאל_ים זעקו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו. [דברי א ה,כא] וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפים ונפש אדם מאה אלף. [דברי א ה,כב] כי חללים רבים נפלו כי מהאל_ים המלחמה וישבו תחתיהם עד הגלה. {פ}

[דברי א ה,כג] ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו. [דברי א ה,כד] ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל אנשים גבורי חיל אנשי שמות ראשים לבית אבותם. [דברי א ה,כה] וימעלו באל_י אבתיהם ויזנו אחרי אל_י עמי הארץ אשר השמיד אל_ים מפניהם. [דברי א ה,כו] ויער אל_י ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. {פ}

[דברי א ה,כז] בני לוי גרשון קהת ומררי. [דברי א ה,כח] ובני קהת עמרם יצהר וחברון ועזיאל. {ס}
[דברי א ה,כט] ובני עמרם אהרן ומשה ומרים {ס}
ובני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. [דברי א ה,ל] אלעזר הוליד את פינחס פינחס הליד את אבישוע. [דברי א ה,לא] ואבישוע הוליד את בקי ובקי הוליד את עזי. [דברי א ה,לב] ועזי הוליד את זרחיה וזרחיה הוליד את מריות. [דברי א ה,לג] מריות הוליד את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב. [דברי א ה,לד] ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את אחימעץ. [דברי א ה,לה] ואחימעץ הוליד את עזריה ועזריה הוליד את יוחנן. [דברי א ה,לו] ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה בירושלם. [דברי א ה,לז] ויולד עזריה את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב. [דברי א ה,לח] ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את שלום. [דברי א ה,לט] ושלום הוליד את חלקיה וחלקיה הוליד את עזריה. [דברי א ה,מ] ועזריה הוליד את שריה ושריה הוליד את יהוצדק. [דברי א ה,מא] ויהוצדק הלך בהגלות י_וה את יהודה וירושלם ביד נבכדנאצר. {פ}

[דברי א ו,א] בני לוי גרשם קהת ומררי. [דברי א ו,ב] ואלה שמות בני גרשום לבני ושמעי. [דברי א ו,ג] ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל. {ס}
[דברי א ו,ד] בני מררי מחלי ומשי ואלה משפחות הלוי לאבתיהם. [דברי א ו,ה] לגרשום לבני בנו יחת בנו זמה בנו. [דברי א ו,ו] יואח בנו עדו בנו זרח בנו יאתרי בנו. [דברי א ו,ז] בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו. [דברי א ו,ח] אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו. [דברי א ו,ט] תחת בנו אוריאל בנו עזיה בנו ושאול בנו. [דברי א ו,י] ובני אלקנה עמשי ואחימות. [דברי א ו,יא] אלקנה בנו אלקנה צופי בנו ונחת בנו. [דברי א ו,יב] אליאב בנו ירחם בנו אלקנה בנו. [דברי א ו,יג] ובני שמואל הבכר ושני ואביה. {ס}
[דברי א ו,יד] בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו. [דברי א ו,טו] שמעא בנו חגיה בנו עשיה בנו. {פ}

[דברי א ו,טז] ואלה אשר העמיד דויד על ידי שיר בית י_וה ממנוח הארון. [דברי א ו,יז] ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית י_וה בירושלם ויעמדו כמשפטם על עבודתם. [דברי א ו,יח] ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן יואל בן שמואל. [דברי א ו,יט] בן אלקנה בן ירחם בן אליאל בן תוח. [דברי א ו,כ] בן ציף בן אלקנה בן מחת בן עמשי. [דברי א ו,כא] בן אלקנה בן יואל בן עזריה בן צפניה. [דברי א ו,כב] בן תחת בן אסיר בן אביסף בן קרח. [דברי א ו,כג] בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. {ס}
[דברי א ו,כד] ואחיו אסף העמד על ימינו אסף בן ברכיהו בן שמעא. [דברי א ו,כה] בן מיכאל בן בעשיה בן מלכיה. [דברי א ו,כו] בן אתני בן זרח בן עדיה. [דברי א ו,כז] בן איתן בן זמה בן שמעי. [דברי א ו,כח] בן יחת בן גרשם בן לוי. {ס}
[דברי א ו,כט] ובני מררי אחיהם על השמאול איתן בן קישי בן עבדי בן מלוך. [דברי א ו,ל] בן חשביה בן אמציה בן חלקיה. [דברי א ו,לא] בן אמצי בן בני בן שמר. [דברי א ו,לב] בן מחלי בן מושי בן מררי בן לוי. {ס}
[דברי א ו,לג] ואחיהם הלוים נתונים לכל עבודת משכן בית האל_ים. [דברי א ו,לד] ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטרת לכל מלאכת קדש הקדשים ולכפר על ישראל ככל אשר צוה משה עבד האל_ים. {פ}

[דברי א ו,לה] ואלה בני אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו. [דברי א ו,לו] בקי בנו עזי בנו זרחיה בנו. [דברי א ו,לז] מריות בנו אמריה בנו אחיטוב בנו. [דברי א ו,לח] צדוק בנו אחימעץ בנו. {ס}
[דברי א ו,לט] ואלה מושבותם לטירותם בגבולם לבני אהרן למשפחת הקהתי כי להם היה הגורל. [דברי א ו,מ] ויתנו להם את חברון בארץ יהודה ואת מגרשיה סביבתיה. [דברי א ו,מא] ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה. {ס}
[דברי א ו,מב] ולבני אהרן נתנו את ערי המקלט את חברון ואת לבנה ואת מגרשיה ואת יתר ואת אשתמע ואת מגרשיה. [דברי א ו,מג] ואת חילז ואת מגרשיה את דביר ואת מגרשיה. [דברי א ו,מד] ואת עשן ואת מגרשיה ואת בית שמש ואת מגרשיה. {ס}
[דברי א ו,מה] וממטה בנימן את גבע ואת מגרשיה ואת עלמת ואת מגרשיה ואת ענתות ואת מגרשיה כל עריהם שלש עשרה עיר במשפחותיהם. {ס}
[דברי א ו,מו] ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר. {פ}

[דברי א ו,מז] ולבני גרשום למשפחותם ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים שלש עשרה. {ס}
[דברי א ו,מח] לבני מררי למשפחותם ממטה ראובן וממטה גד וממטה זבלון בגורל ערים שתים עשרה. {ס}
[דברי א ו,מט] ויתנו בני ישראל ללוים את הערים ואת מגרשיהם. [דברי א ו,נ] ויתנו בגורל ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון וממטה בני בנימן את הערים האלה אשר יקראו אתהם בשמות. {ס}
[דברי א ו,נא] וממשפחות בני קהת ויהי ערי גבולם ממטה אפרים. [דברי א ו,נב] ויתנו להם את ערי המקלט את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים ואת גזר ואת מגרשיה. [דברי א ו,נג] ואת יקמעם ואת מגרשיה ואת בית חורון ואת מגרשיה. [דברי א ו,נד] ואת אילון ואת מגרשיה ואת גת רמון ואת מגרשיה. [דברי א ו,נה] וממחצית מטה מנשה את ענר ואת מגרשיה ואת בלעם ואת מגרשיה למשפחת לבני קהת הנותרים. {פ}

[דברי א ו,נו] לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה את גולן בבשן ואת מגרשיה ואת עשתרות ואת מגרשיה. [דברי א ו,נז] וממטה יששכר את קדש ואת מגרשיה את דברת ואת מגרשיה. [דברי א ו,נח] ואת ראמות ואת מגרשיה ואת ענם ואת מגרשיה. {ס}
[דברי א ו,נט] וממטה אשר את משל ואת מגרשיה ואת עבדון ואת מגרשיה. [דברי א ו,ס] ואת חוקק ואת מגרשיה ואת רחב ואת מגרשיה. {ס}
[דברי א ו,סא] וממטה נפתלי את קדש בגליל ואת מגרשיה ואת חמון ואת מגרשיה ואת קריתים ואת מגרשיה. {ס}
[דברי א ו,סב] לבני מררי הנותרים ממטה זבלון את רמונו ואת מגרשיה את תבור ואת מגרשיה. [דברי א ו,סג] ומעבר לירדן ירחו למזרח הירדן ממטה ראובן את בצר במדבר ואת מגרשיה ואת יהצה ואת מגרשיה. [דברי א ו,סד] ואת קדמות ואת מגרשיה ואת מיפעת ואת מגרשיה. [דברי א ו,סה] וממטה גד את ראמות בגלעד ואת מגרשיה ואת מחנים ואת מגרשיה. [דברי א ו,סו] ואת חשבון ואת מגרשיה ואת יעזיר ואת מגרשיה. {ס}
[דברי א ז,א] ולבני יששכר תולע ופואה ישיב ושמרון ארבעה. {ס}
[דברי א ז,ב] ובני תולע עזי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם ושמואל ראשים לבית אבותם לתולע גבורי חיל לתלדותם מספרם בימי דויד עשרים ושנים אלף ושש מאות. {ס}
[דברי א ז,ג] ובני עזי יזרחיה ובני יזרחיה מיכאל ועבדיה ויואל ישיה חמשה ראשים כלם. [דברי א ז,ד] ועליהם לתלדותם לבית אבותם גדודי צבא מלחמה שלשים וששה אלף כי הרבו נשים ובנים. [דברי א ז,ה] ואחיהם לכל משפחות יששכר גבורי חילים שמונים ושבעה אלף התיחשם לכל. {ס}
[דברי א ז,ו] בנימן בלע ובכר וידיעאל שלשה. [דברי א ז,ז] ובני בלע אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה ראשי בית אבות גבורי חילים והתיחשם עשרים ושנים אלף ושלשים וארבעה. [דברי א ז,ח] ובני בכר זמירה ויועש ואליעזר ואליועיני ועמרי וירמות ואביה וענתות ועלמת כל אלה בני בכר. [דברי א ז,ט] והתיחשם לתלדותם ראשי בית אבותם גבורי חיל עשרים אלף ומאתים. [דברי א ז,י] ובני ידיעאל בלהן ובני בלהן יעיש ובנימן ואהוד וכנענה וזיתן ותרשיש ואחישחר. [דברי א ז,יא] כל אלה בני ידיעאל לראשי האבות גבורי חילים שבעה עשר אלף ומאתים יצאי צבא למלחמה. [דברי א ז,יב] ושפם וחפם בני עיר חשם בני אחר. [דברי א ז,יג] בני נפתלי יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה. {פ}

[דברי א ז,יד] בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד. [דברי א ז,טו] ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפחד ותהינה לצלפחד בנות. [דברי א ז,טז] ותלד מעכה אשת מכיר בן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שרש ובניו אולם ורקם. [דברי א ז,יז] ובני אולם בדן אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. [דברי א ז,יח] ואחתו המלכת ילדה את אישהוד ואת אביעזר ואת מחלה. [דברי א ז,יט] ויהיו בני שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם. {פ}

[דברי א ז,כ] ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. [דברי א ז,כא] וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. [דברי א ז,כב] ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. [דברי א ז,כג] ויבא אל אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. דברע א זכד ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה. [דברי א ז,כה] ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו. [דברי א ז,כו] לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו. [דברי א ז,כז] נון בנו יהושע בנו. [דברי א ז,כח] ואחזתם ומשבותם בית אל ובנתיה ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד עיה ובנתיה. [דברי א ז,כט] ועל ידי בני מנשה בית שאן ובנתיה תענך ובנתיה מגדו ובנותיה דור ובנותיה באלה ישבו בני יוסף בן ישראל. {פ}

[דברי א ז,ל] בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם. [דברי א ז,לא] ובני בריעה חבר ומלכיאל הוא אבי ברזות. [דברי א ז,לב] וחבר הוליד את יפלט ואת שומר ואת חותם ואת שועא אחותם. [דברי א ז,לג] ובני יפלט פסך ובמהל ועשות אלה בני יפלט. [דברי א ז,לד] ובני שמר אחי ורוהגה יחבה וארם. [דברי א ז,לה] ובן הלם אחיו צופח וימנע ושלש ועמל. [דברי א ז,לו] בני צופח סוח וחרנפר ושועל וברי וימרה. [דברי א ז,לז] בצר והוד ושמא ושלשה ויתרן ובארא. [דברי א ז,לח] ובני יתר יפנה ופספה וארא. [דברי א ז,לט] ובני עלא ארח וחניאל ורציא. [דברי א ז,מ] כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחשם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף. {ס}
[דברי א ח,א] ובנימן הוליד את בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי. [דברי א ח,ב] נוחה הרביעי ורפא החמישי. [דברי א ח,ג] ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד. [דברי א ח,ד] ואבישוע ונעמן ואחוח. [דברי א ח,ה] וגרא ושפופן וחורם. [דברי א ח,ו] ואלה בני אחוד אלה הם ראשי אבות ליושבי גבע ויגלום אל מנחת. [דברי א ח,ז] ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם והוליד את עזא ואת אחיחד. [דברי א ח,ח] ושחרים הוליד בשדה מואב מן שלחו אתם חושים ואת בערא נשיו. [דברי א ח,ט] ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם. [דברי א ח,י] ואת יעוץ ואת שכיה ואת מרמה אלה בניו ראשי אבות. [דברי א ח,יא] ומחשים הוליד את אביטוב ואת אלפעל. [דברי א ח,יב] ובני אלפעל עבר ומשעם ושמד הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה. [דברי א ח,יג] וברעה ושמע המה ראשי האבות ליושבי אילון המה הבריחו את יושבי גת. [דברי א ח,יד] ואחיו ששק וירמות. [דברי א ח,טו] וזבדיה וערד ועדר. [דברי א ח,טז] ומיכאל וישפה ויוחא בני בריעה. [דברי א ח,יז] וזבדיה ומשלם וחזקי וחבר. [דברי א ח,יח] וישמרי ויזליאה ויובב בני אלפעל. [דברי א ח,יט] ויקים וזכרי וזבדי. [דברי א ח,כ] ואליעיני וצלתי ואליאל. [דברי א ח,כא] ועדיה ובראיה ושמרת בני שמעי. [דברי א ח,כב] וישפן ועבר ואליאל. [דברי א ח,כג] ועבדון וזכרי וחנן. [דברי א ח,כד] וחנניה ועילם וענתתיה. [דברי א ח,כה] ויפדיה ופניאל בני ששק. [דברי א ח,כו] ושמשרי ושחריה ועתליה. [דברי א ח,כז] ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם. [דברי א ח,כח] אלה ראשי אבות לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם. [דברי א ח,כט] ובגבעון ישבו אבי גבעון ושם אשתו מעכה. [דברי א ח,ל] ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונדב. [דברי א ח,לא] וגדור ואחיו וזכר. [דברי א ח,לב] ומקלות הוליד את שמאה ואף המה נגד אחיהם ישבו בירושלם עם אחיהם. {ס}
[דברי א ח,לג] ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכישוע ואת אבינדב ואת אשבעל. [דברי א ח,לד] ובן יהונתן מריב בעל ומריב בעל הוליד את מיכה. [דברי א ח,לה] ובני מיכה פיתון ומלך ותארע ואחז. [דברי א ח,לו] ואחז הוליד את יהועדה ויהועדה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי וזמרי הוליד את מוצא. [דברי א ח,לז] ומוצא הוליד את בנעא רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו. [דברי א ח,לח] ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן כל אלה בני אצל. [דברי א ח,לט] ובני עשק אחיו אולם בכרו יעוש השני ואליפלט השלשי. [דברי א ח,מ] ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דרכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים כל אלה מבני בנימן. {פ}

[דברי א ט,א] וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה הגלו לבבל במעלם. {ס}
[דברי א ט,ב] והיושבים הראשנים אשר באחזתם בעריהם ישראל הכהנים הלוים והנתינים. [דברי א ט,ג] ובירושלם ישבו מן בני יהודה ומן בני בנימן ומן בני אפרים ומנשה. [דברי א ט,ד] עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימן בני פרץ בן יהודה. {ס}
[דברי א ט,ה] ומן השילוני עשיה הבכור ובניו. [דברי א ט,ו] ומן בני זרח יעואל ואחיהם שש מאות ותשעים. [דברי א ט,ז] ומן בני בנימן סלוא בן משלם בן הודויה בן הסנאה. [דברי א ט,ח] ויבניה בן ירחם ואלה בן עזי בן מכרי ומשלם בן שפטיה בן רעואל בן יבניה. [דברי א ט,ט] ואחיהם לתלדותם תשע מאות וחמשים וששה כל אלה אנשים ראשי אבות לבית אבתיהם. {ס}
[דברי א ט,י] ומן הכהנים ידעיה ויהויריב ויכין. [דברי א ט,יא] ועזריה בן חלקיה בן משלם בן צדוק בן מריות בן אחיטוב נגיד בית האל_ים. {ס}
[דברי א ט,יב] ועדיה בן ירחם בן פשחור בן מלכיה ומעשי בן עדיאל בן יחזרה בן משלם בן משלמית בן אמר. [דברי א ט,יג] ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים גבורי חיל מלאכת עבודת בית האל_ים. [דברי א ט,יד] ומן הלוים שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן חשביה מן בני מררי. [דברי א ט,טו] ובקבקר חרש וגלל ומתניה בן מיכא בן זכרי בן אסף. [דברי א ט,טז] ועבדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון וברכיה בן אסא בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי. [דברי א ט,יז] והשערים שלום ועקוב וטלמן ואחימן ואחיהם שלום הראש. [דברי א ט,יח] ועד הנה בשער המלך מזרחה המה השערים למחנות בני לוי. [דברי א ט,יט] ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל ואבתיהם על מחנה י_וה שמרי המבוא. [דברי א ט,כ] ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים י_וה עמו. [דברי א ט,כא] זכריה בן משלמיה שער פתח לאהל מועד. [דברי א ט,כב] כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם. [דברי א ט,כג] והם ובניהם על השערים לבית י_וה לבית האהל למשמרות. [דברי א ט,כד] לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה. [דברי א ט,כה] ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה. [דברי א ט,כו] כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים והיו על הלשכות ועל האצרות בית האל_ים. [דברי א ט,כז] וסביבות בית האל_ים ילינו כי עליהם משמרת והם על המפתח ולבקר לבקר. [דברי א ט,כח] ומהם על כלי העבודה כי במספר יביאום ובמספר יוציאום. [דברי א ט,כט] ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים. [דברי א ט,ל] ומן בני הכהנים רקחי המרקחת לבשמים. [דברי א ט,לא] ומתתיה מן הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים. [דברי א ט,לב] ומן בני הקהתי מן אחיהם על לחם המערכת להכין שבת שבת. [דברי א ט,לג] ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת פטירים כי יומם ולילה עליהם במלאכה. [דברי א ט,לד] אלה ראשי האבות ללוים לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם. {ס}
[דברי א ט,לה] ובגבעון ישבו אבי גבעון יעואל ושם אשתו מעכה. [דברי א ט,לו] ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונר ונדב. [דברי א ט,לז] וגדור ואחיו וזכריה ומקלות. [דברי א ט,לח] ומקלות הוליד את שמאם ואף הם נגד אחיהם ישבו בירושלם עם אחיהם. {ס}
[דברי א ט,לט] ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכישוע ואת אבינדב ואת אשבעל. [דברי א ט,מ] ובן יהונתן מריב בעל ומרי בעל הוליד את מיכה. [דברי א ט,מא] ובני מיכה פיתן ומלך ותחרע. [דברי א ט,מב] ואחז הוליד את יערה ויערה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי וזמרי הוליד את מוצא. [דברי א ט,מג] ומוצא הוליד את בנעא ורפיה בנו אלעשה בנו אצל בנו. [דברי א ט,מד] ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן אלה בני אצל. {פ}

[דברי א י,א] ופלשתים נלחמו בישראל וינס איש ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר גלבע. [דברי א י,ב] וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים את יונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול. [דברי א י,ג] ותכבד המלחמה על שאול וימצאהו המורים בקשת ויחל מן היורים. [דברי א י,ד] ויאמר שאול אל נשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן יבאו הערלים האלה והתעללו בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד {ס}
ויקח שאול את החרב ויפל עליה. [דברי א י,ה] וירא נשא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על החרב וימת. {ס}
[דברי א י,ו] וימת שאול ושלשת בניו וכל ביתו יחדו מתו. [דברי א י,ז] ויראו כל איש ישראל אשר בעמק כי נסו וכי מתו שאול ובניו ויעזבו עריהם וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהם. {ס}
[דברי א י,ח] ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים וימצאו את שאול ואת בניו נפלים בהר גלבע. [דברי א י,ט] ויפשיטהו וישאו את ראשו ואת כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר את עצביהם ואת העם. [דברי א י,י] וישימו את כליו בית אל_יהם ואת גלגלתו תקעו בית דגון. {ס}
[דברי א י,יא] וישמעו כל יביש גלעד את כל אשר עשו פלשתים לשאול. [דברי א י,יב] ויקומו כל איש חיל וישאו את גופת שאול ואת גופת בניו ויביאום יבישה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו שבעת ימים. [דברי א י,יג] וימת שאול במעלו אשר מעל בי_וה על דבר י_וה אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש. [דברי א י,יד] ולא דרש בי_וה וימיתהו ויסב את המלוכה לדויד בן ישי. {פ}

[דברי א יא,א] ויקבצו כל ישראל אל דויד חברונה לאמר הנה עצמך ובשרך אנחנו. [דברי א יא,ב] גם תמול גם שלשום גם בהיות שאול מלך אתה המוציא והמביא את ישראל ויאמר י_וה אל_יך לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה נגיד על עמי ישראל. [דברי א יא,ג] ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם דויד ברית בחברון לפני י_וה וימשחו את דויד למלך על ישראל כדבר י_וה ביד שמואל. {ס}
[דברי א יא,ד] וילך דויד וכל ישראל ירושלם היא יבוס ושם היבוסי ישבי הארץ. [דברי א יא,ה] ויאמרו ישבי יבוס לדויד לא תבוא הנה וילכד דויד את מצדת ציון היא עיר דויד. [דברי א יא,ו] ויאמר דויד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. [דברי א יא,ז] וישב דויד במצד על כן קראו לו עיר דויד. [דברי א יא,ח] ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב ויואב יחיה את שאר העיר. [דברי א יא,ט] וילך דויד הלוך וגדול וי_וה צבאות עמו. {פ}

[דברי א יא,י] ואלה ראשי הגברים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו כדבר י_וה על ישראל. {ס}
[דברי א יא,יא] ואלה מספר הגברים אשר לדויד ישבעם בן חכמוני ראש השלושים הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת. [דברי א יא,יב] ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי הוא בשלושה הגברים. [דברי א יא,יג] הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים. [דברי א יא,יד] ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים ויושע י_וה תשועה גדולה. [דברי א יא,טו] וירדו שלושה מן השלושים ראש על הצר אל דויד אל מערת עדלם ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים. [דברי א יא,טז] ודויד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם. [דברי א יא,יז] ויתאו דויד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. [דברי א יא,יח] ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם וינסך אתם לי_וה. [דברי א יא,יט] ויאמר חלילה לי מאל_י מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגבורים. [דברי א יא,כ] ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל ולא שם בשלושה. [דברי א יא,כא] מן השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר ועד השלושה לא בא. {ס}
[דברי א יא,כב] בניה בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מן קבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. [דברי א יא,כג] והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו. [דברי א יא,כד] אלה עשה בניהו בן יהוידע ולו שם בשלושה הגברים. [דברי א יא,כה] מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה לא בא וישימהו דויד על משמעתו. {ס}
[דברי א יא,כו] וגבורי החילים עשהאל {ר} אחי יואב {ס}
אלחנן בן דודו מבית לחם. {ס}
[דברי א יא,כז] שמות {ר} ההרורי {ס}
חלץ הפלוני. {ס}
[דברי א יא,כח] עירא בן עקש {ר} התקועי {ס}
אביעזר הענתותי. {ס}
[דברי א יא,כט] סבכי {ר} החשתי {ס}
עילי האחוחי. {ס}
[דברי א יא,ל] מהרי {ר} הנטפתי {ס}
חלד בן בענה הנטופתי. {ס}
[דברי א יא,לא] איתי {ר} בן ריבי מגבעת בני בנימן {ס}
בניה הפרעתני. {ס}
[דברי א יא,לב] חורי {ר} מנחלי געש {ס}
אביאל הערבתי. {ס}
[דברי א יא,לג] עזמות {ר} הבחרומי {ס}
אליחבא השעלבני. {ס}
[דברי א יא,לד] בני השם {ר} הגזוני {ס}
יונתן בן שגה ההררי. {ס}
[דברי א יא,לה] אחיאם {ר} בן שכר ההררי {ס}
אליפל בן אור. {ס}
[דברי א יא,לו] חפר המכרתי {ר} אחיה הפלני. {ס}
[דברי א יא,לז] חצרו הכרמלי {ס}
נערי {ר} בן אזבי. {ס}
[דברי א יא,לח] יואל אחי נתן {ס}
מבחר בן {ר} הגרי. {ס}
[דברי א יא,לט] צלק העמוני נחרי הברתי נשא כלי יואב בן {ר} צרויה. {ס}
[דברי א יא,מ] עירא היתרי {ס}
גרב היתרי. {ס}
[דברי א יא,מא] אוריה {ר} החתי {ס}
זבד בן אחלי. {ס}
[דברי א יא,מב] עדינא בן שיזא הראובני {ר} ראש לראובני ועליו שלשים. {ס}
[דברי א יא,מג] חנן בן מעכה ויושפט {ר} המתני. {ס}
[דברי א יא,מד] עזיא העשתרתי {ס}
שמע ויעואל {ר} בני חותם הערערי. {ס}
[דברי א יא,מה] ידיעאל בן שמרי ויחא אחיו {ר} התיצי. {ס}
[דברי א יא,מו] אליאל המחוים ויריבי ויושויה בני אלנעם {ס}
ויתמה {ר} המואבי. [דברי א יא,מז] אליאל ועובד {ס}
ויעשיאל המצביה. {פ}

[דברי א יב,א] ואלה הבאים אל דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן קיש והמה בגבורים עזרי המלחמה. [דברי א יב,ב] נשקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימן. [דברי א יב,ג] הראש אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי ויזואל ופלט בני עזמות וברכה ויהוא הענתתי. [דברי א יב,ד] וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל השלשים. [דברי א יב,ה] וירמיה ויחזיאל ויוחנן ויוזבד הגדרתי. {ס}
[דברי א יב,ו] אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו החריפי. [דברי א יב,ז] אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר וישבעם הקרחים. [דברי א יב,ח] ויועאלה וזבדיה בני ירחם מן הגדור. [דברי א יב,ט] ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. [דברי א יב,י] עזר הראש עבדיה השני אליאב השלשי. [דברי א יב,יא] משמנה הרביעי ירמיה החמשי. [דברי א יב,יב] עתי הששי אליאל השבעי. [דברי א יב,יג] יוחנן השמיני אלזבד התשיעי. [דברי א יב,יד] ירמיהו העשירי מכבני עשתי עשר. {ס}
[דברי א יב,טו] אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף. [דברי א יב,טז] אלה הם אשר עברו את הירדן בחדש הראשון והוא ממלא על כל גדיתיו ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. {פ}

[דברי א יב,יז] ויבאו מן בני בנימן ויהודה עד למצד לדויד. [דברי א יב,יח] ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב ליחד ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אל_י אבותינו ויוכח. {ס}
[דברי א יב,יט] ורוח לבשה את עמשי ראש השלושים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אל_יך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד. {פ}

[דברי א יב,כ] וממנשה נפלו על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל אדניו שאול. [דברי א יב,כא] בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה. [דברי א יב,כב] והמה עזרו עם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כלם ויהיו שרים בצבא. [דברי א יב,כג] כי לעת יום ביום יבאו על דויד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אל_ים. {פ}

[דברי א יב,כד] ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על דויד חברונה להסב מלכות שאול אליו כפי י_וה. {ס}
[דברי א יב,כה] בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא. {ס}
[דברי א יב,כו] מן בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת אלפים ומאה. {ס}
[דברי א יב,כז] מן בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות. {ס}
[דברי א יב,כח] ויהוידע הנגיד לאהרן ועמו שלשת אלפים ושבע מאות. {ס}
[דברי א יב,כט] וצדוק נער גבור חיל ובית אביו שרים עשרים ושנים. {ס}
[דברי א יב,ל] ומן בני בנימן אחי שאול שלשת אלפים ועד הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול. {ס}
[דברי א יב,לא] ומן בני אפרים עשרים אלף ושמונה מאות גבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם. {ס}
[דברי א יב,לב] ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בשמות לבוא להמליך את דויד. {ס}
[דברי א יב,לג] ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. {ס}
[דברי א יב,לד] מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא לב ולב. {ס}
[דברי א יב,לה] ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף. {ס}
[דברי א יב,לו] ומן הדני ערכי מלחמה עשרים ושמונה אלף ושש מאות. {ס}
[דברי א יב,לז] ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף. {ס}
[דברי א יב,לח] ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף. {ס}
[דברי א יב,לט] כל אלה אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דויד על כל ישראל וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד. [דברי א יב,מ] ויהיו שם עם דויד ימים שלושה אכלים ושותים כי הכינו להם אחיהם. [דברי א יב,מא] וגם הקרובים אליהם עד יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין ושמן ובקר וצאן לרב כי שמחה בישראל. {פ}

[דברי א יג,א] ויועץ דויד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד. [דברי א יג,ב] ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן י_וה אל_ינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו. [דברי א יג,ג] ונסבה את ארון אל_ינו אלינו כי לא דרשנהו בימי שאול. [דברי א יג,ד] ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי ישר הדבר בעיני כל העם. [דברי א יג,ה] ויקהל דויד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון האל_ים מקרית יערים. [דברי א יג,ו] ויעל דויד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האל_ים י_וה יושב הכרובים אשר נקרא שם. [דברי א יג,ז] וירכיבו את ארון האל_ים על עגלה חדשה מבית אבינדב ועזא ואחיו נהגים בעגלה. [דברי א יג,ח] ודויד וכל ישראל משחקים לפני האל_ים בכל עז ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמצלתים ובחצצרות. [דברי א יג,ט] ויבאו עד גרן כידן וישלח עזא את ידו לאחז את הארון כי שמטו הבקר. [דברי א יג,י] ויחר אף י_וה בעזא ויכהו על אשר שלח ידו על הארון וימת שם לפני אל_ים. [דברי א יג,יא] ויחר לדויד כי פרץ י_וה פרץ בעזא ויקרא למקום ההוא פרץ עזא עד היום הזה. [דברי א יג,יב] ויירא דויד את האל_ים ביום ההוא לאמר היך אביא אלי את ארון האל_ים. [דברי א יג,יג] ולא הסיר דויד את הארון אליו אל עיר דויד ויטהו אל בית עבד אדם הגתי. [דברי א יג,יד] וישב ארון האל_ים עם בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך י_וה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו. {ס}
[דברי א יד,א] וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דויד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית. [דברי א יד,ב] וידע דויד כי הכינו י_וה למלך על ישראל כי נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל. {ס}
[דברי א יד,ג] ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות. [דברי א יד,ד] ואלה שמות הילודים אשר היו לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה. [דברי א יד,ה] ויבחר ואלישוע ואלפלט. [דברי א יד,ו] ונגה ונפג ויפיע. [דברי א יד,ז] ואלישמע ובעלידע ואליפלט. {פ}

[דברי א יד,ח] וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דויד וישמע דויד ויצא לפניהם. [דברי א יד,ט] ופלשתים באו ויפשטו בעמק רפאים. [דברי א יד,י] וישאל דויד באל_ים לאמר האעלה על פלשתיים ונתתם בידי ויאמר לו י_וה עלה ונתתים בידך. [דברי א יד,יא] ויעלו בבעל פרצים ויכם שם דויד ויאמר דויד פרץ האל_ים את אויבי בידי כפרץ מים על כן קראו שם המקום ההוא בעל פרצים. [דברי א יד,יב] ויעזבו שם את אל_יהם ויאמר דויד וישרפו באש. {פ}

[דברי א יד,יג] ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק. [דברי א יד,יד] וישאל עוד דויד באל_ים ויאמר לו האל_ים לא תעלה אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבכאים. [דברי א יד,טו] ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה כי יצא האל_ים לפניך להכות את מחנה פלשתים. [דברי א יד,טז] ויעש דויד כאשר צוהו האל_ים ויכו את מחנה פלשתים מגבעון ועד גזרה. [דברי א יד,יז] ויצא שם דויד בכל הארצות וי_וה נתן את פחדו על כל הגוים. [דברי א טו,א] ויעש לו בתים בעיר דויד ויכן מקום לארון האל_ים ויט לו אהל. [דברי א טו,ב] אז אמר דויד לא לשאת את ארון האל_ים כי אם הלוים כי בם בחר י_וה לשאת את ארון י_וה ולשרתו עד עולם. {פ}

[דברי א טו,ג] ויקהל דויד את כל ישראל אל ירושלם להעלות את ארון י_וה אל מקומו אשר הכין לו. [דברי א טו,ד] ויאסף דויד את בני אהרן ואת הלוים. {ס}
[דברי א טו,ה] לבני קהת אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים. {ס}
[דברי א טו,ו] לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשרים. {ס}
[דברי א טו,ז] לבני גרשום יואל השר ואחיו מאה ושלשים. {ס}
[דברי א טו,ח] לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים. {ס}
[דברי א טו,ט] לבני חברון אליאל השר ואחיו שמונים. {ס}
[דברי א טו,י] לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר. {פ}

[דברי א טו,יא] ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב. {ס}
[דברי א טו,יב] ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון י_וה אל_י ישראל אל הכינותי לו. [דברי א טו,יג] כי למבראשונה לא אתם פרץ י_וה אל_ינו בנו כי לא דרשנהו כמשפט. [דברי א טו,יד] ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון י_וה אל_י ישראל. [דברי א טו,טו] וישאו בני הלוים את ארון האל_ים כאשר צוה משה כדבר י_וה בכתפם במטות עליהם. {פ}

[דברי א טו,טז] ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשררים בכלי שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים בקול לשמחה. {פ}

[דברי א טו,יז] ויעמידו הלוים את הימן בן יואל ומן אחיו אסף בן ברכיהו {ס}
ומן בני מררי אחיהם איתן בן קושיהו. [דברי א טו,יח] ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים. [דברי א טו,יט] והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע. [דברי א טו,כ] וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על עלמות. [דברי א טו,כא] ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על השמינית לנצח. [דברי א טו,כב] וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא. [דברי א טו,כג] וברכיה ואלקנה שערים לארון. [דברי א טו,כד] ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצצרות לפני ארון האל_ים ועבד אדם ויחיה שערים לארון. [דברי א טו,כה] ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההלכים להעלות את ארון ברית י_וה מן בית עבד אדם בשמחה. {פ}

[דברי א טו,כו] ויהי בעזר האל_ים את הלוים נשאי ארון ברית י_וה ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים. [דברי א טו,כז] ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל דויד אפוד בד. [דברי א טו,כח] וכל ישראל מעלים את ארון ברית י_וה בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים בנבלים וכנרות. [דברי א טו,כט] ויהי ארון ברית י_וה בא עד עיר דויד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה. {פ}

[דברי א טז,א] ויביאו את ארון האל_ים ויציגו אתו בתוך האהל אשר נטה לו דויד ויקריבו עלות ושלמים לפני האל_ים. [דברי א טז,ב] ויכל דויד מהעלות העלה והשלמים ויברך את העם בשם י_וה. [דברי א טז,ג] ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה לאיש ככר לחם ואשפר ואשישה. [דברי א טז,ד] ויתן לפני ארון י_וה מן הלוים משרתים ולהזכיר ולהודות ולהלל לי_וה אל_י ישראל. {ס}
[דברי א טז,ה] אסף הראש ומשנהו זכריה יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע. [דברי א טז,ו] ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד לפני ארון ברית האל_ים. [דברי א טז,ז] ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות לי_וה ביד אסף ואחיו. {ש} [דברי א טז,ח] הודו לי_וה קראו בשמו {ס}
הודיעו בעמים עלילתיו. {ר} [דברי א טז,ט] שירו לו זמרו לו {ס}
שיחו בכל נפלאתיו. {ר} [דברי א טז,י] התהללו בשם קדשו {ס}
ישמח לב מבקשי י_וה. {ר} [דברי א טז,יא] דרשו י_וה ועזו {ס}
בקשו פניו תמיד. {ר} [דברי א טז,יב] זכרו נפלאתיו אשר עשה {ס}
מפתיו ומשפטי פיהו. {ר} [דברי א טז,יג] זרע ישראל עבדו {ס}
בני יעקב בחיריו. {ר} [דברי א טז,יד] הוא י_וה אל_ינו {ס}
בכל הארץ משפטיו. {ר} [דברי א טז,טו] זכרו לעולם בריתו {ס}
דבר צוה לאלף דור. {ר} [דברי א טז,טז] אשר כרת את אברהם {ס}
ושבועתו ליצחק. {ר} [דברי א טז,יז] ויעמידה ליעקב לחק {ס}
לישראל ברית עולם. {ר} [דברי א טז,יח] לאמר לך אתן ארץ כנען {ס}
חבל נחלתכם. {ר} [דברי א טז,יט] בהיותכם מתי מספר {ס}
כמעט וגרים בה. {ר} [דברי א טז,כ] ויתהלכו מגוי אל גוי {ס}
ומממלכה אל עם אחר. {ר} [דברי א טז,כא] לא הניח לאיש לעשקם {ס}
ויוכח עליהם מלכים. {ר} [דברי א טז,כב] אל תגעו במשיחי {ס}
ובנביאי אל תרעו. {ש} [דברי א טז,כג] שירו לי_וה כל הארץ {ס}
בשרו מיום אל יום ישועתו. {ר} [דברי א טז,כד] ספרו בגוים את כבודו {ס}
בכל העמים נפלאתיו. {ר} [דברי א טז,כה] כי גדול י_וה ומהלל מאד {ס}
ונורא הוא על כל אל_ים. {ר} [דברי א טז,כו] כי כל אל_י העמים אלילים {ס}
וי_וה שמים עשה. {ר} [דברי א טז,כז] הוד והדר לפניו {ס}
עז וחדוה במקמו. {ר} [דברי א טז,כח] הבו לי_וה משפחות עמים {ס}
הבו לי_וה כבוד ועז. {ר} [דברי א טז,כט] הבו לי_וה כבוד שמו {ס}
שאו מנחה ובאו לפניו {ר} השתחוו לי_וה בהדרת קדש. {ס}
[דברי א טז,ל] חילו מלפניו כל הארץ {ר} אף תכון תבל בל תמוט. {ס}
[דברי א טז,לא] ישמחו השמים ותגל הארץ {ר} ויאמרו בגוים י_וה מלך. {ס}
[דברי א טז,לב] ירעם הים ומלואו {ר} יעלץ השדה וכל אשר בו. {ס}
[דברי א טז,לג] אז ירננו עצי היער {ר} מלפני י_וה כי בא לשפוט את הארץ. {ס}
[דברי א טז,לד] הודו לי_וה כי טוב {ר} כי לעולם חסדו. {ס}
[דברי א טז,לה] ואמרו הושיענו אל_י ישענו {ר} וקבצנו והצילנו מן הגוים {ס}
להדות לשם קדשך {ר} להשתבח בתהלתך. {ס}
[דברי א טז,לו] ברוך י_וה אל_י ישראל {ר} מן העולם ועד העלם ויאמרו כל העם אמן {ס}
והלל לי_וה. {ש} [דברי א טז,לז] ויעזב שם לפני ארון ברית י_וה לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו. [דברי א טז,לח] ועבד אדם ואחיהם ששים ושמונה {ס}
ועבד אדם בן ידיתון וחסה לשערים. [דברי א טז,לט] ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן י_וה בבמה אשר בגבעון. [דברי א טז,מ] להעלות עלות לי_וה על מזבח העלה תמיד לבקר ולערב ולכל הכתוב בתורת י_וה אשר צוה על ישראל. [דברי א טז,מא] ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות להדות לי_וה כי לעולם חסדו. [דברי א טז,מב] ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האל_ים ובני ידותון לשער. [דברי א טז,מג] וילכו כל העם איש לביתו ויסב דויד לברך את ביתו. {פ}

[דברי א יז,א] ויהי כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית י_וה תחת יריעות. [דברי א יז,ב] ויאמר נתן אל דויד כל אשר בלבבך עשה כי האל_ים עמך. {ס}
[דברי א יז,ג] ויהי בלילה ההוא ויהי דבר אל_ים אל נתן לאמר. [דברי א יז,ד] לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר י_וה לא אתה תבנה לי הבית לשבת. [דברי א יז,ה] כי לא ישבתי בבית מן היום אשר העליתי את ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל אהל וממשכן. [דברי א יז,ו] בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. [דברי א יז,ז] ועתה כה תאמר לעבדי לדויד {ס}
כה אמר י_וה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מן אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל. [דברי א יז,ח] ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את כל אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. [דברי א יז,ט] ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה. [דברי א יז,י] ולמימים אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והכנעתי את כל אויביך ואגד לך ובית יבנה לך י_וה. [דברי א יז,יא] והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את מלכותו. [דברי א יז,יב] הוא יבנה לי בית וכננתי את כסאו עד עולם. [דברי א יז,יג] אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך. [דברי א יז,יד] והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם וכסאו יהיה נכון עד עולם. [דברי א יז,טו] ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל דויד. {פ}

[דברי א יז,טז] ויבא המלך דויד וישב לפני י_וה ויאמר מי אני י_וה אל_ים ומי ביתי כי הביאתני עד הלם. [דברי א יז,יז] ותקטן זאת בעיניך אל_ים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה י_וה אל_ים. [דברי א יז,יח] מה יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את עבדך ואתה את עבדך ידעת. [דברי א יז,יט] י_וה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להדיע את כל הגדלות. [דברי א יז,כ] י_וה אין כמוך ואין אל_ים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו. [דברי א יז,כא] ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האל_ים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. [דברי א יז,כב] ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה י_וה היית להם לאל_ים. [דברי א יז,כג] ועתה י_וה הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם ועשה כאשר דברת. [דברי א יז,כד] ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר י_וה צבאות אל_י ישראל אל_ים לישראל ובית דויד עבדך נכון לפניך. [דברי א יז,כה] כי אתה אל_י גלית את אזן עבדך לבנות לו בית על כן מצא עבדך להתפלל לפניך. [דברי א יז,כו] ועתה י_וה אתה הוא האל_ים ותדבר על עבדך הטובה הזאת. [דברי א יז,כז] ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה י_וה ברכת ומברך לעולם. {פ}

[דברי א יח,א] ויהי אחרי כן ויך דויד את פלשתים ויכניעם ויקח את גת ובנתיה מיד פלשתים. [דברי א יח,ב] ויך את מואב ויהיו מואב עבדים לדויד נשאי מנחה. [דברי א יח,ג] ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה בלכתו להציב ידו בנהר פרת. [דברי א יח,ד] וילכד דויד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דויד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב. [דברי א יח,ה] ויבא ארם דרמשק לעזור להדדעזר מלך צובה ויך דויד בארם עשרים ושנים אלף איש. [דברי א יח,ו] וישם דויד בארם דרמשק ויהי ארם לדויד עבדים נשאי מנחה ויושע י_וה לדויד בכל אשר הלך. [דברי א יח,ז] ויקח דויד את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם. [דברי א יח,ח] ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דויד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת ואת העמודים ואת כלי הנחשת. {פ}

[דברי א יח,ט] וישמע תעו מלך חמת כי הכה דויד את כל חיל הדדעזר מלך צובה. [דברי א יח,י] וישלח את הדורם בנו אל המלך דויד לשאול לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי איש מלחמות תעו היה הדדעזר וכל כלי זהב וכסף ונחשת. [דברי א יח,יא] גם אתם הקדיש המלך דויד לי_וה עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים מאדום וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק. [דברי א יח,יב] ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף. [דברי א יח,יג] וישם באדום נציבים ויהיו כל אדום עבדים לדויד ויושע י_וה את דויד בכל אשר הלך. [דברי א יח,יד] וימלך דויד על כל ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו. [דברי א יח,טו] ויואב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר. [דברי א יח,טז] וצדוק בן אחיטוב ואבימלך בן אביתר כהנים ושושא סופר. [דברי א יח,יז] ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי ובני דויד הראשנים ליד המלך. {פ}

[דברי א יט,א] ויהי אחרי כן וימת נחש מלך בני עמון וימלך בנו תחתיו. [דברי א יט,ב] ויאמר דויד אעשה חסד עם חנון בן נחש כי עשה אביו עמי חסד וישלח דויד מלאכים לנחמו על אביו ויבאו עבדי דויד אל ארץ בני עמון אל חנון לנחמו. [דברי א יט,ג] ויאמרו שרי בני עמון לחנון המכבד דויד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך. [דברי א יט,ד] ויקח חנון את עבדי דויד ויגלחם ויכרת את מדויהם בחצי עד המפשעה וישלחם. [דברי א יט,ה] וילכו ויגידו לדויד על האנשים וישלח לקראתם כי היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד אשר יצמח זקנכם ושבתם. {ס}
[דברי א יט,ו] ויראו בני עמון כי התבאשו עם דויד וישלח חנון ובני עמון אלף ככר כסף לשכר להם מן ארם נהרים ומן ארם מעכה ומצובה רכב ופרשים. [דברי א יט,ז] וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה ואת עמו ויבאו ויחנו לפני מידבא {ס}
ובני עמון נאספו מעריהם ויבאו למלחמה. {ס}
[דברי א יט,ח] וישמע דויד וישלח את יואב ואת כל צבא הגבורים. [דברי א יט,ט] ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח העיר והמלכים אשר באו לבדם בשדה. [דברי א יט,י] וירא יואב כי היתה פני המלחמה אליו פנים ואחור ויבחר מכל בחור בישראל ויערך לקראת ארם. [דברי א יט,יא] ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערכו לקראת בני עמון. [דברי א יט,יב] ויאמר אם תחזק ממני ארם והיית לי לתשועה {ס}
ואם בני עמון יחזקו ממך והושעתיך. [דברי א יט,יג] חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אל_ינו וי_וה הטוב בעיניו יעשה. [דברי א יט,יד] ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה וינוסו מפניו. [דברי א יט,טו] ובני עמון ראו כי נס ארם וינוסו גם הם מפני אבשי אחיו ויבאו העירה ויבא יואב ירושלם. {ס}
[דברי א יט,טז] וירא ארם כי נגפו לפני ישראל וישלחו מלאכים ויוציאו את ארם אשר מעבר הנהר ושופך שר צבא הדדעזר לפניהם. [דברי א יט,יז] ויגד לדויד ויאסף את כל ישראל ויעבר הירדן ויבא אלהם ויערך אלהם ויערך דויד לקראת ארם מלחמה וילחמו עמו. [דברי א יט,יח] וינס ארם מלפני ישראל ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי ואת שופך שר הצבא המית. [דברי א יט,יט] ויראו עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו עם דויד ויעבדהו ולא אבה ארם להושיע את בני עמון עוד. {ס}
[דברי א כ,א] ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים וינהג יואב את חיל הצבא וישחת את ארץ בני עמון ויבא ויצר את רבה ודויד ישב בירושלם ויך יואב את רבה ויהרסה. [דברי א כ,ב] ויקח דויד את עטרת מלכם מעל ראשו וימצאה משקל ככר זהב ובה אבן יקרה ותהי על ראש דויד ושלל העיר הוציא הרבה מאד. [דברי א כ,ג] ואת העם אשר בה הוציא וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות וכן יעשה דויד לכל ערי בני עמון וישב דויד וכל העם ירושלם. {ס}
[דברי א כ,ד] ויהי אחרי כן ותעמד מלחמה בגזר עם פלשתים אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפאים ויכנעו. [דברי א כ,ה] ותהי עוד מלחמה את פלשתים ויך אלחנן בן יעור את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים. {ס}
[דברי א כ,ו] ותהי עוד מלחמה בגת ויהי איש מדה ואצבעתיו שש ושש עשרים וארבע וגם הוא נולד להרפא. [דברי א כ,ז] ויחרף את ישראל ויכהו יהונתן בן שמעא אחי דויד. [דברי א כ,ח] אל נולדו להרפא בגת ויפלו ביד דויד וביד עבדיו. {פ}

[דברי א כא,א] ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל. [דברי א כא,ב] ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם. [דברי א כא,ג] ויאמר יואב יוסף י_וה על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל. [דברי א כא,ד] ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם. [דברי א כא,ה] ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב. [דברי א כא,ו] ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב. [דברי א כא,ז] וירע בעיני האל_ים על הדבר הזה ויך את ישראל. {ס}
[דברי א כא,ח] ויאמר דויד אל האל_ים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד. {פ}

[דברי א כא,ט] וידבר י_וה אל גד חזה דויד לאמר. [דברי א כא,י] לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר י_וה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך. [דברי א כא,יא] ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר י_וה קבל לך. [דברי א כא,יב] אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויביך למשגת ואם שלשת ימים חרב י_וה ודבר בארץ ומלאך י_וה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר. {ס}
[דברי א כא,יג] ויאמר דויד אל גד צר לי מאד אפלה נא ביד י_וה כי רבים רחמיו מאד וביד אדם אל אפל. [דברי א כא,יד] ויתן י_וה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש. [דברי א כא,טו] וישלח האל_ים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה י_וה וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך י_וה עמד עם גרן ארנן היבוסי. {ס}
[דברי א כא,טז] וישא דויד את עיניו וירא את מלאך י_וה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם. [דברי א כא,יז] ויאמר דויד אל האל_ים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו י_וה אל_י תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה. {ס}
[דברי א כא,יח] ומלאך י_וה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח לי_וה בגרן ארנן היבסי. [דברי א כא,יט] ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם י_וה. [דברי א כא,כ] וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים. [דברי א כא,כא] ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה. [דברי א כא,כב] ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח לי_וה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם. [דברי א כא,כג] ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי. [דברי א כא,כד] ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך לי_וה והעלות עולה חנם. [דברי א כא,כה] ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. [דברי א כא,כו] ויבן שם דויד מזבח לי_וה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל י_וה ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה. {ס}
[דברי א כא,כז] ויאמר י_וה למלאך וישב חרבו אל נדנה. [דברי א כא,כח] בעת ההיא בראות דויד כי ענהו י_וה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם. [דברי א כא,כט] ומשכן י_וה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון. [דברי א כא,ל] ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אל_ים כי נבעת מפני חרב מלאך י_וה. {ס}
[דברי א כב,א] ויאמר דויד זה הוא בית י_וה האל_ים וזה מזבח לעלה לישראל. {פ}

[דברי א כב,ב] ויאמר דויד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האל_ים. [דברי א כב,ג] וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דויד ונחשת לרב אין משקל. [דברי א כב,ד] ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לרב לדויד. {פ}

[דברי א כב,ה] ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות לי_וה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל הארצות אכינה נא לו ויכן דויד לרב לפני מותו. [דברי א כב,ו] ויקרא לשלמה בנו ויצוהו לבנות בית לי_וה אל_י ישראל. {ס}
[דברי א כב,ז] ויאמר דויד לשלמה בנו אני היה עם לבבי לבנות בית לשם י_וה אל_י. [דברי א כב,ח] ויהי עלי דבר י_וה לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. [דברי א כב,ט] הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. [דברי א כב,י] הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם. [דברי א כב,יא] עתה בני יהי י_וה עמך והצלחת ובנית בית י_וה אל_יך כאשר דבר עליך. [דברי א כב,יב] אך יתן לך י_וה שכל ובינה ויצוך על ישראל ולשמור את תורת י_וה אל_יך. [דברי א כב,יג] אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה י_וה את משה על ישראל חזק ואמץ אל תירא ואל תחת. [דברי א כב,יד] והנה בעניי הכינותי לבית י_וה זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף. [דברי א כב,טו] ועמך לרב עשי מלאכה חצבים וחרשי אבן ועץ וכל חכם בכל מלאכה. [דברי א כב,טז] לזהב לכסף ולנחשת ולברזל אין מספר קום ועשה ויהי י_וה עמך. [דברי א כב,יז] ויצו דויד לכל שרי ישראל לעזר לשלמה בנו. {ס}
[דברי א כב,יח] הלא י_וה אל_יכם עמכם והניח לכם מסביב כי נתן בידי את ישבי הארץ ונכבשה הארץ לפני י_וה ולפני עמו. [דברי א כב,יט] עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לי_וה אל_יכם וקומו ובנו את מקדש י_וה האל_ים להביא את ארון ברית י_וה וכלי קדש האל_ים לבית הנבנה לשם י_וה. {פ}

[דברי א כג,א] ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל. [דברי א כג,ב] ויאסף את כל שרי ישראל והכהנים והלוים. [דברי א כג,ג] ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף. [דברי א כג,ד] מאלה לנצח על מלאכת בית י_וה עשרים וארבעה אלף ושטרים ושפטים ששת אלפים. [דברי א כג,ה] וארבעת אלפים שערים וארבעת אלפים מהללים לי_וה בכלים אשר עשיתי להלל. {ס}
[דברי א כג,ו] ויחלקם דויד מחלקות {ס}
לבני לוי לגרשון קהת ומררי. {ס}
[דברי א כג,ז] לגרשני לעדן ושמעי. {ס}
[דברי א כג,ח] בני לעדן הראש יחיאל וזתם ויואל שלשה. {ס}
[דברי א כג,ט] בני שמעי שלמות וחזיאל והרן שלשה אלה ראשי האבות ללעדן. {ס}
[דברי א כג,י] ובני שמעי יחת זינא ויעוש ובריעה אלה בני שמעי ארבעה. [דברי א כג,יא] ויהי יחת הראש וזיזה השני ויעוש ובריעה לא הרבו בנים ויהיו לבית אב לפקדה אחת. {ס}
[דברי א כג,יב] בני קהת עמרם יצהר חברון ועזיאל ארבעה. {ס}
[דברי א כג,יג] בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני י_וה לשרתו ולברך בשמו עד עולם. [דברי א כג,יד] ומשה איש האל_ים בניו יקראו על שבט הלוי. {ס}
[דברי א כג,טו] בני משה גרשום ואליעזר. [דברי א כג,טז] בני גרשום שבואל הראש. [דברי א כג,יז] ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה. {ס}
[דברי א כג,יח] בני יצהר שלמית הראש. [דברי א כג,יט] בני חברון יריהו הראש אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי. [דברי א כג,כ] בני עזיאל מיכה הראש וישיה השני. [דברי א כג,כא] בני מררי מחלי ומושי בני מחלי אלעזר וקיש. [דברי א כג,כב] וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וישאום בני קיש אחיהם. [דברי א כג,כג] בני מושי מחלי ועדר וירמות שלושה. {ס}
[דברי א כג,כד] אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלתם עשה המלאכה לעבדת בית י_וה מבן עשרים שנה ומעלה. [דברי א כג,כה] כי אמר דויד הניח י_וה אל_י ישראל לעמו וישכן בירושלם עד לעולם. [דברי א כג,כו] וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבדתו. [דברי א כג,כז] כי בדברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה. [דברי א כג,כח] כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית י_וה על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת לכל קדש ומעשה עבדת בית האל_ים. [דברי א כג,כט] וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת ולכל משורה ומדה. [דברי א כג,ל] ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל לי_וה וכן לערב. [דברי א כג,לא] ולכל העלות עלות לי_וה לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני י_וה. [דברי א כג,לב] ושמרו את משמרת אהל מועד ואת משמרת הקדש ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית י_וה. {פ}

[דברי א כד,א] ולבני אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. [דברי א כד,ב] וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא היו להם ויכהנו אלעזר ואיתמר. [דברי א כד,ג] ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר לפקדתם בעבדתם. [דברי א כד,ד] וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. [דברי א כד,ה] ויחלקום בגורלות אלה עם אלה כי היו שרי קדש ושרי האל_ים מבני אלעזר ובבני איתמר. {ס}
[דברי א כד,ו] ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר. {פ}

[דברי א כד,ז] ויצא הגורל הראשון ליהויריב {ס}
לידעיה השני. {ס}
[דברי א כד,ח] לחרם {ר} השלישי {ס}
לשערים הרבעי. {ס}
[דברי א כד,ט] למלכיה {ר} החמישי {ס}
למימן הששי. {ס}
[דברי א כד,י] להקוץ {ר} השבעי {ס}
לאביה השמיני. {ס}
[דברי א כד,יא] לישוע {ר} התשעי {ס}
לשכניהו העשרי. {ס}
[דברי א כד,יב] לאלישיב {ר} עשתי עשר {ס}
ליקים שנים עשר. {ס}
[דברי א כד,יג] לחפה {ר} שלשה עשר {ס}
לישבאב ארבעה עשר. {ס}
[דברי א כד,יד] לבלגה {ר} חמשה עשר {ס}
לאמר ששה עשר. {ס}
[דברי א כד,טו] לחזיר שבעה {ר} עשר {ס}
להפצץ שמונה עשר. {ס}
[דברי א כד,טז] לפתחיה תשעה {ר} עשר {ס}
ליחזקאל העשרים. {ס}
[דברי א כד,יז] ליכין אחד {ר} ועשרים {ס}
לגמול שנים ועשרים. {ס}
[דברי א כד,יח] לדליהו שלשה {ר} ועשרים {ס}
למעזיהו ארבעה ועשרים. {פ}

[דברי א כד,יט] אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית י_וה כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו י_וה אל_י ישראל. {פ}

[דברי א כד,כ] ולבני לוי הנותרים לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו. {ס}
[דברי א כד,כא] לרחביהו לבני רחביהו הראש ישיה. {ס}
[דברי א כד,כב] ליצהרי שלמות לבני שלמות יחת. {ס}
[דברי א כד,כג] ובני יריהו אמריהו השני יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי. {ס}
[דברי א כד,כד] בני עזיאל מיכה לבני מיכה שמור. [דברי א כד,כה] אחי מיכה ישיה {ס}
לבני ישיה זכריהו. {ס}
[דברי א כד,כו] בני מררי מחלי ומושי {ס}
בני יעזיהו בנו. {ס}
[דברי א כד,כז] בני מררי ליעזיהו בנו ושהם וזכור ועברי. {ס}
[דברי א כד,כח] למחלי אלעזר ולא היה לו בנים. {ס}
[דברי א כד,כט] לקיש בני קיש ירחמאל. {ס}
[דברי א כד,ל] ובני מושי מחלי ועדר וירימות אלה בני הלוים לבית אבתיהם. [דברי א כד,לא] ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לעמת אחיו הקטן. {ס}
[דברי א כה,א] ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם. [דברי א כה,ב] לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד אסף הנבא על ידי המלך. [דברי א כה,ג] לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה על ידי אביהם ידותון בכנור הנבא על הדות והלל לי_וה. {ס}
[דברי א כה,ד] להימן בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה חנני אליאתה גדלתי ורממתי עזר ישבקשה מלותי הותיר מחזיאת. [דברי א כה,ה] כל אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האל_ים להרים קרן ויתן האל_ים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלוש. [דברי א כה,ו] כל אלה על ידי אביהם בשיר בית י_וה במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האל_ים על ידי המלך אסף וידותון והימן. [דברי א כה,ז] ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לי_וה כל המבין מאתים שמונים ושמונה. [דברי א כה,ח] ויפילו גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם תלמיד. {פ}

[דברי א כה,ט] ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף {ס}
גדליהו השני הוא ואחיו {ר} ובניו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,י] השלשי זכור בניו ואחיו שנים {ר} עשר. {ס}
[דברי א כה,יא] הרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,יב] החמישי {ר} נתניהו בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,יג] הששי בקיהו בניו ואחיו שנים {ר} עשר. {ס}
[דברי א כה,יד] השבעי ישראלה בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,טו] השמיני {ר} ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,טז] התשיעי מתניהו בניו ואחיו {ר} שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,יז] העשירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,יח] עשתי {ר} עשר עזראל בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,יט] השנים עשר לחשביה {ר} בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כ] לשלשה עשר שובאל בניו ואחיו שנים {ר} עשר. {ס}
[דברי א כה,כא] לארבעה עשר מתתיהו בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כב] לחמשה {ר} עשר לירמות בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כג] לששה עשר לחנניהו בניו {ר} ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כד] לשבעה עשר לישבקשה בניו ואחיו שנים {ר} עשר. {ס}
[דברי א כה,כה] לשמונה עשר לחנני בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כו] לתשעה {ר} עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כז] לעשרים לאליתה בניו {ר} ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,כח] לאחד ועשרים להותיר בניו ואחיו שנים {ר} עשר. {ס}
[דברי א כה,כט] לשנים ועשרים לגדלתי בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,ל] לשלשה {ר} ועשרים למחזיאות בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
[דברי א כה,לא] לארבעה ועשרים {ר} לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים עשר. {פ}

[דברי א כו,א] למחלקות לשערים לקרחים משלמיהו בן קרא מן בני אסף. [דברי א כו,ב] ולמשלמיהו בנים זכריהו הבכור ידיעאל השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי. [דברי א כו,ג] עילם החמישי יהוחנן הששי אליהועיני השביעי. [דברי א כו,ד] ולעבד אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי. [דברי א כו,ה] עמיאל הששי יששכר השביעי פעלתי השמיני כי ברכו אל_ים. {ס}
[דברי א כו,ו] ולשמעיה בנו נולד בנים הממשלים לבית אביהם כי גבורי חיל המה. [דברי א כו,ז] בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו בני חיל אליהו וסמכיהו. [דברי א כו,ח] כל אלה מבני עבד אדם המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעבד אדם. [דברי א כו,ט] ולמשלמיהו בנים ואחים בני חיל שמונה עשר. {ס}
[דברי א כו,י] ולחסה מן בני מררי בנים שמרי הראש כי לא היה בכור וישימהו אביהו לראש. [דברי א כו,יא] חלקיהו השני טבליהו השלשי זכריהו הרבעי כל בנים ואחים לחסה שלשה עשר. [דברי א כו,יב] לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם לשרת בבית י_וה. [דברי א כו,יג] ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער. {פ}

[דברי א כו,יד] ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה. [דברי א כו,טו] לעבד אדם נגבה ולבניו בית האספים. [דברי א כו,טז] לשפים ולחסה למערב עם שער שלכת במסלה העולה משמר לעמת משמר. {ס}
[דברי א כו,יז] למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה {ס}
ולאספים שנים שנים. [דברי א כו,יח] לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר. [דברי א כו,יט] אלה מחלקות השערים לבני הקרחי ולבני מררי. [דברי א כו,כ] והלוים אחיה על אוצרות בית האל_ים ולאצרות הקדשים. {ס}
[דברי א כו,כא] בני לעדן בני הגרשני ללעדן ראשי האבות ללעדן הגרשני יחיאלי. {ס}
[דברי א כו,כב] בני יחיאלי זתם ויואל אחיו על אצרות בית י_וה. {ס}
[דברי א כו,כג] לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי. [דברי א כו,כד] ושבאל בן גרשום בן משה נגיד על האצרות. {ס}
[דברי א כו,כה] ואחיו לאליעזר רחביהו בנו וישעיהו בנו וירם בנו וזכרי בנו ושלמות בנו. [דברי א כו,כו] הוא שלמות ואחיו על כל אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי האלפים והמאות ושרי הצבא. [דברי א כו,כז] מן המלחמות ומן השלל הקדישו לחזק לבית י_וה. [דברי א כו,כח] וכל ההקדיש שמואל הראה ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה כל המקדיש על יד שלמית ואחיו. {פ}

[דברי א כו,כט] ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשטרים ולשפטים. [דברי א כו,ל] לחברוני חשביהו ואחיו בני חיל אלף ושבע מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת י_וה ולעבדת המלך. [דברי א כו,לא] לחברוני יריה הראש לחברוני לתלדתיו לאבות בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד. [דברי א כו,לב] ואחיו בני חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות ויפקידם דויד המלך על הראובני והגדי וחצי שבט המנשי לכל דבר האל_ים ודבר המלך. {פ}

[דברי א כז,א] ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף. {פ}

[דברי א כז,ב] על המחלקת הראשונה לחדש הראשון ישבעם בן זבדיאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,ג] מן בני פרץ הראש לכל שרי הצבאות לחדש הראשון. {ס}
[דברי א כז,ד] ועל מחלקת החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,ה] שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן יהוידע הכהן ראש ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. [דברי א כז,ו] הוא בניהו גבור השלשים ועל השלשים ומחלקתו עמיזבד בנו. {ס}
[דברי א כז,ז] הרביעי לחדש הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,ח] החמישי לחדש החמישי השר שמהות היזרח ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,ט] הששי לחדש הששי עירא בן עקש התקועי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,י] השביעי לחדש השביעי חלץ הפלוני מן בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,יא] השמיני לחדש השמיני סבכי החשתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,יב] התשיעי לחדש התשיעי אביעזר הענתותי לבנימיני ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,יג] העשירי לחדש העשירי מהרי הנטופתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,יד] עשתי עשר לעשתי עשר החדש בניה הפרעתוני מן בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {ס}
[דברי א כז,טו] השנים עשר לשנים עשר החדש חלדי הנטופתי לעתניאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. {פ}

[דברי א כז,טז] ועל שבטי ישראל לראובני נגיד אליעזר בן זכרי {ס}
לשמעוני שפטיהו בן מעכה. {ס}
[דברי א כז,יז] ללוי חשביה בן קמואל לאהרן צדוק. {ס}
[דברי א כז,יח] ליהודה אליהו מאחי דויד {ס}
ליששכר עמרי בן מיכאל. {ס}
[דברי א כז,יט] לזבולן ישמעיהו בן עבדיהו {ס}
לנפתלי ירימות בן עזריאל. {ס}
[דברי א כז,כ] לבני אפרים הושע בן עזזיהו לחצי שבט מנשה יואל בן פדיהו. {ס}
[דברי א כז,כא] לחצי המנשה גלעדה ידו בן זכריהו {ס}
לבנימן יעשיאל בן אבנר. {ס}
[דברי א כז,כב] לדן עזראל בן ירחם אלה שרי שבטי ישראל. [דברי א כז,כג] ולא נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר י_וה להרבות את ישראל ככוכבי השמים. [דברי א כז,כד] יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל ולא עלה המספר במספר דברי הימים למלך דויד. {ס}
[דברי א כז,כה] ועל אצרות המלך עזמות בן עדיאל {ס}
ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עזיהו. {ס}
[דברי א כז,כו] ועל עשי מלאכת השדה לעבדת האדמה עזרי בן כלוב. {ס}
[דברי א כז,כז] ועל הכרמים שמעי הרמתי {ס}
ועל שבכרמים לאצרות היין זבדי השפמי. {ס}
[דברי א כז,כח] ועל הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי {ס}
ועל אצרות השמן יועש. {ס}
[דברי א כז,כט] ועל הבקר הרעים בשרון שטרי השרוני {ס}
ועל הבקר בעמקים שפט בן עדלי. {ס}
[דברי א כז,ל] ועל הגמלים אוביל הישמעלי {ס}
ועל האתנות יחדיהו המרנתי. {ס}
[דברי א כז,לא] ועל הצאן יזיז ההגרי כל אלה שרי הרכוש אשר למלך דויד. {ס}
[דברי א כז,לב] ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך. {ס}
[דברי א כז,לג] ואחיתפל יועץ למלך וחושי הארכי רע המלך. {ס}
[דברי א כז,לד] ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב. {פ}

[דברי א כח,א] ויקהל דויד את כל שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל רכוש ומקנה למלך ולבניו עם הסריסים והגבורים ולכל גבור חיל אל ירושלם. [דברי א כח,ב] ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית י_וה ולהדם רגלי אל_ינו והכינותי לבנות. [דברי א כח,ג] והאל_ים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת. [דברי א כח,ד] ויבחר י_וה אל_י ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל. [דברי א כח,ה] ומכל בני כי רבים בנים נתן לי י_וה ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות י_וה על ישראל. [דברי א כח,ו] ויאמר לי שלמה בנך הוא יבנה ביתי וחצרותי כי בחרתי בו לי לבן ואני אהיה לו לאב. [דברי א כח,ז] והכינותי את מלכותו עד לעולם אם יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה. [דברי א כח,ח] ועתה לעיני כל ישראל קהל י_וה ובאזני אל_ינו שמרו ודרשו כל מצות י_וה אל_יכם למען תירשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד עולם. [דברי א כח,ט] ואתה שלמה בני דע את אל_י אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש י_וה וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. [דברי א כח,י] ראה עתה כי י_וה בחר בך לבנות בית למקדש חזק ועשה. {פ}

[דברי א כח,יא] ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת. [דברי א כח,יב] ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית י_וה ולכל הלשכות סביב לאצרות בית האל_ים ולאצרות הקדשים. [דברי א כח,יג] ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל מלאכת עבודת בית י_וה ולכל כלי עבודת בית י_וה. [דברי א כח,יד] לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה ועבודה. [דברי א כח,טו] ומשקל למנרות הזהב ונרתיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונרתיה ולמנרות הכסף במשקל למנורה ונרתיה כעבודת מנורה ומנורה. [דברי א כח,טז] ואת הזהב משקל לשלחנות המערכת לשלחן ושלחן וכסף לשלחנות הכסף. [דברי א כח,יז] והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. [דברי א כח,יח] ולמזבח הקטרת זהב מזקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפרשים וסככים על ארון ברית י_וה. [דברי א כח,יט] הכל בכתב מיד י_וה עלי השכיל כל מלאכות התבנית. {פ}

[דברי א כח,כ] ויאמר דויד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל תירא ואל תחת כי י_וה אל_ים אל_י עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית י_וה. [דברי א כח,כא] והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל עבודת בית האל_ים ועמך בכל מלאכה לכל נדיב בחכמה לכל עבודה והשרים וכל העם לכל דבריך. {ס}
[דברי א כט,א] ויאמר דויד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אל_ים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי לי_וה אל_ים. [דברי א כט,ב] וככל כחי הכינותי לבית אל_י הזהב לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני שהם ומלואים אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב. [דברי א כט,ג] ועוד ברצותי בבית אל_י יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אל_י למעלה מכל הכינותי לבית הקדש. [דברי א כט,ד] שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר כסף מזקק לטוח קירות הבתים. [דברי א כט,ה] לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה ביד חרשים ומי מתנדב למלאות ידו היום לי_וה. [דברי א כט,ו] ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך. [דברי א כט,ז] ויתנו לעבודת בית האל_ים זהב ככרים חמשת אלפים ואדרכנים רבו וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה אלף ככרים. [דברי א כט,ח] והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית י_וה על יד יחיאל הגרשני. [דברי א כט,ט] וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לי_וה וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה. {פ}

[דברי א כט,י] ויברך דויד את י_וה לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה י_וה אל_י ישראל אבינו מעולם ועד עולם. [דברי א כט,יא] לך י_וה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך י_וה הממלכה והמתנשא לכל לראש. [דברי א כט,יב] והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. [דברי א כט,יג] ועתה אל_ינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. [דברי א כט,יד] וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך. [דברי א כט,טו] כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה. [דברי א כט,טז] י_וה אל_ינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות לך בית לשם קדשך מידך היא ולך הכל. [דברי א כט,יז] וידעתי אל_י כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה אני בישר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. [דברי א כט,יח] י_וה אל_י אברהם יצחק וישראל אבתינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. [דברי א כט,יט] ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי. {פ}

[דברי א כט,כ] ויאמר דויד לכל הקהל ברכו נא את י_וה אל_יכם ויברכו כל הקהל לי_וה אל_י אבתיהם ויקדו וישתחוו לי_וה ולמלך. [דברי א כט,כא] ויזבחו לי_וה זבחים ויעלו עלות לי_וה למחרת היום ההוא פרים אלף אלים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרב לכל ישראל. [דברי א כט,כב] ויאכלו וישתו לפני י_וה ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלמה בן דויד וימשחו לי_וה לנגיד ולצדוק לכהן. [דברי א כט,כג] וישב שלמה על כסא י_וה למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל. [דברי א כט,כד] וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך. [דברי א כט,כה] ויגדל י_וה את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל. {פ}

[דברי א כט,כו] ודויד בן ישי מלך על כל ישראל. [דברי א כט,כז] והימים אשר מלך על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש. [דברי א כט,כח] וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד וימלך שלמה בנו תחתיו. [דברי א כט,כט] ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על דברי שמואל הראה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החזה. [דברי א כט,ל] עם כל מלכותו וגבורתו והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות. {פ}

[דברי ב א,א] ויתחזק שלמה בן דויד על מלכותו וי_וה אל_יו עמו ויגדלהו למעלה. [דברי ב א,ב] ויאמר שלמה לכל ישראל לשרי האלפים והמאות ולשפטים ולכל נשיא לכל ישראל ראשי האבות. [דברי ב א,ג] וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי שם היה אהל מועד האל_ים אשר עשה משה עבד י_וה במדבר. [דברי ב א,ד] אבל ארון האל_ים העלה דויד מקרית יערים בהכין לו דויד כי נטה לו אהל בירושלם. [דברי ב א,ה] ומזבח הנחשת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור שם לפני משכן י_וה וידרשהו שלמה והקהל. [דברי ב א,ו] ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת לפני י_וה אשר לאהל מועד ויעל עליו עלות אלף. [דברי ב א,ז] בלילה ההוא נראה אל_ים לשלמה ויאמר לו שאל מה אתן לך. [דברי ב א,ח] ויאמר שלמה לאל_ים אתה עשית עם דויד אבי חסד גדול והמלכתני תחתיו. [דברי ב א,ט] עתה י_וה אל_ים יאמן דברך עם דויד אבי כי אתה המלכתני על עם רב כעפר הארץ. [דברי ב א,י] עתה חכמה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה כי מי ישפט את עמך הזה הגדול. {ס}
[דברי ב א,יא] ויאמר אל_ים לשלמה יען אשר היתה זאת עם לבבך ולא שאלת עשר נכסים וכבוד ואת נפש שנאיך וגם ימים רבים לא שאלת ותשאל לך חכמה ומדע אשר תשפוט את עמי אשר המלכתיך עליו. [דברי ב א,יב] החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה כן. [דברי ב א,יג] ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מלפני אהל מועד וימלך על ישראל. {פ}

[דברי ב א,יד] ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם. [דברי ב א,טו] ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב. [דברי ב א,טז] ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוא סחרי המלך מקוא יקחו במחיר. [דברי ב א,יז] ויעלו ויוציאו ממצרים מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל מלכי החתים ומלכי ארם בידם יוציאו. [דברי ב א,יח] ויאמר שלמה לבנות בית לשם י_וה ובית למלכותו. [דברי ב ב,א] ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות. {פ}

[דברי ב ב,ב] וישלח שלמה אל חורם מלך צר לאמר כאשר עשית עם דויד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו. [דברי ב ב,ג] הנה אני בונה בית לשם י_וה אל_י להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי י_וה אל_ינו לעולם זאת על ישראל. [דברי ב ב,ד] והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אל_ינו מכל האל_ים. [דברי ב ב,ה] ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו. [דברי ב ב,ו] ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי. [דברי ב ב,ז] ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך. [דברי ב ב,ח] ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא. [דברי ב ב,ט] והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף. {ס}
[דברי ב ב,י] ויאמר חורם מלך צר בכתב וישלח אל שלמה באהבת י_וה את עמו נתנך עליהם מלך. [דברי ב ב,יא] ויאמר חורם ברוך י_וה אל_י ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית לי_וה ובית למלכותו. [דברי ב ב,יב] ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי. [דברי ב ב,יג] בן אשה מן בנות דן ואביו איש צרי יודע לעשות בזהב ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל פתוח ולחשב כל מחשבת אשר ינתן לו עם חכמיך וחכמי אדני דויד אביך. [דברי ב ב,יד] ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו. [דברי ב ב,טו] ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם. {פ}

[דברי ב ב,טז] ויספר שלמה כל האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות. [דברי ב ב,יז] ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם. [דברי ב ג,א] ויחל שלמה לבנות את בית י_וה בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. [דברי ב ג,ב] ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו. [דברי ב ג,ג] ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האל_ים הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים. [דברי ב ג,ד] והאולם אשר על פני הארך על פני רחב הבית אמות עשרים והגבה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור. [דברי ב ג,ה] ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים ויחפהו זהב טוב ויעל עליו תמרים ושרשרת. [דברי ב ג,ו] ויצף את הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים. [דברי ב ג,ז] ויחף את הבית הקרות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב ופתח כרובים על הקירות. {ס}
[דברי ב ג,ח] ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות. [דברי ב ג,ט] ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות חפה זהב. [דברי ב ג,י] ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב. [דברי ב ג,יא] וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר. [דברי ב ג,יב] וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר. [דברי ב ג,יג] כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עמדים על רגליהם ופניהם לבית. {ס}
[דברי ב ג,יד] ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ ויעל עליו כרובים. {ס}
[דברי ב ג,טו] ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש ארך והצפת אשר על ראשו אמות חמש. {ס}
[דברי ב ג,טז] ויעש שרשרות בדביר ויתן על ראש העמדים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות. [דברי ב ג,יז] ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול ויקרא שם הימיני יכין ושם השמאלי בעז. {ס}
[דברי ב ד,א] ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו. {ס}
[דברי ב ד,ב] ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב. [דברי ב ד,ג] ודמות בקרים תחת לו סביב סביב סובבים אתו עשר באמה מקיפים את הים סביב שנים טורים הבקר יצוקים במצקתו. [דברי ב ד,ד] עומד על שנים עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה. [דברי ב ד,ה] ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. {ס}
[דברי ב ד,ו] ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם את מעשה העולה ידיחו בם והים לרחצה לכהנים בו. {ס}
[דברי ב ד,ז] ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול. {ס}
[דברי ב ד,ח] ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול ויעש מזרקי זהב מאה. {ס}
[דברי ב ד,ט] ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה ודלתות לעזרה ודלתותיהם צפה נחשת. [דברי ב ד,י] ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה ממול נגבה. [דברי ב ד,יא] ויעש חורם את הסירות ואת היעים ואת המזרקות ויכל חירם לעשות את המלאכה אשר עשה למלך שלמה בבית האל_ים. [דברי ב ד,יב] עמודים שנים והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את שתי גלות הכתרות אשר על ראש העמודים. [דברי ב ד,יג] ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שנים טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את שתי גלות הכתרות אשר על פני העמודים. [דברי ב ד,יד] ואת המכנות עשה ואת הכירות עשה על המכנות. [דברי ב ד,טו] את הים אחד ואת הבקר שנים עשר תחתיו. [דברי ב ד,טז] ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות ואת כל כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית י_וה נחשת מרוק. [דברי ב ד,יז] בככר הירדן יצקם המלך בעבי האדמה בין סכות ובין צרדתה. [דברי ב ד,יח] ויעש שלמה כל הכלים האלה לרב מאד כי לא נחקר משקל הנחשת. {ס}
[דברי ב ד,יט] ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האל_ים ואת מזבח הזהב ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים. [דברי ב ד,כ] ואת המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור. [דברי ב ד,כא] והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב. [דברי ב ד,כב] והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים ודלתי הבית להיכל זהב. [דברי ב ה,א] ותשלם כל המלאכה אשר עשה שלמה לבית י_וה {ס}
ויבא שלמה את קדשי דויד אביו ואת הכסף ואת הזהב ואת כל הכלים נתן באצרות בית האל_ים. {פ}

[דברי ב ה,ב] אז יקהיל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל ירושלם להעלות את ארון ברית י_וה מעיר דויד היא ציון. [דברי ב ה,ג] ויקהלו אל המלך כל איש ישראל בחג הוא החדש השבעי. [דברי ב ה,ד] ויבאו כל זקני ישראל וישאו הלוים את הארון. [דברי ב ה,ה] ויעלו את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל העלו אתם הכהנים הלוים. [דברי ב ה,ו] והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מרב. [דברי ב ה,ז] ויביאו הכהנים את ארון ברית י_וה אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים. [דברי ב ה,ח] ויהיו הכרובים פרשים כנפים על מקום הארון ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. [דברי ב ה,ט] ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהי שם עד היום הזה. [דברי ב ה,י] אין בארון רק שני הלחות אשר נתן משה בחרב אשר כרת י_וה עם בני ישראל בצאתם ממצרים. {פ}

[דברי ב ה,יא] ויהי בצאת הכהנים מן הקדש כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות. [דברי ב ה,יב] והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצררים בחצצרות. [דברי ב ה,יג] ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד להלל ולהדות לי_וה וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לי_וה כי טוב כי לעולם חסדו והבית מלא ענן בית י_וה. [דברי ב ה,יד] ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד י_וה את בית האל_ים. {פ}

[דברי ב ו,א] אז אמר שלמה י_וה אמר לשכון בערפל. [דברי ב ו,ב] ואני בניתי בית זבל לך ומכון לשבתך עולמים. [דברי ב ו,ג] ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. [דברי ב ו,ד] ויאמר ברוך י_וה אל_י ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר. [דברי ב ו,ה] מן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל. [דברי ב ו,ו] ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל. [דברי ב ו,ז] ויהי עם לבב דויד אבי לבנות בית לשם י_וה אל_י ישראל. [דברי ב ו,ח] ויאמר י_וה אל דויד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך. [דברי ב ו,ט] רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי. [דברי ב ו,י] ויקם י_וה את דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב על כסא ישראל כאשר דבר י_וה ואבנה הבית לשם י_וה אל_י ישראל. [דברי ב ו,יא] ואשים שם את הארון אשר שם ברית י_וה אשר כרת עם בני ישראל. [דברי ב ו,יב] ויעמד לפני מזבח י_וה נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו. [דברי ב ו,יג] כי עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה. {פ}

[דברי ב ו,יד] ויאמר {פ}

י_וה אל_י ישראל אין כמוך אל_ים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל לבם. [דברי ב ו,טו] אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה. [דברי ב ו,טז] ועתה י_וה אל_י ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני. [דברי ב ו,יז] ועתה י_וה אל_י ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד. [דברי ב ו,יח] כי האמנם ישב אל_ים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. [דברי ב ו,יט] ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו י_וה אל_י לשמע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך. [דברי ב ו,כ] להיות עיניך פתחות אל הבית הזה יומם ולילה אל המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה. [דברי ב ו,כא] ושמעת אל תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן השמים ושמעת וסלחת. [דברי ב ו,כב] אם יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה. [דברי ב ו,כג] ואתה תשמע מן השמים ועשית ושפטת את עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו. {ס}
[דברי ב ו,כד] ואם ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו לך ושבו והודו את שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. [דברי ב ו,כה] ואתה תשמע מן השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל האדמה אשר נתתה להם ולאבתיהם. {פ}

[דברי ב ו,כו] בהעצר השמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך מחטאתם ישובון כי תענם. [דברי ב ו,כז] ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה. {ס}
[דברי ב ו,כח] רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר לו איביו בארץ שעריו כל נגע וכל מחלה. [דברי ב ו,כט] כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל הבית הזה. [דברי ב ו,ל] ואתה תשמע מן השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם. [דברי ב ו,לא] למען ייראוך ללכת בדרכיך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתתה לאבתינו. {ס}
[דברי ב ו,לב] וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל הבית הזה. [דברי ב ו,לג] ואתה תשמע מן השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי. [דברי ב ו,לד] כי יצא עמך למלחמה על איביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך. [דברי ב ו,לה] ושמעת מן השמים את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם. [דברי ב ו,לו] כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ רחוקה או קרובה. [דברי ב ו,לז] והשיבו אל לבבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו. [דברי ב ו,לח] ושבו אליך בכל לבם ובכל נפשם בארץ שבים אשר שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר בניתי לשמך. [דברי ב ו,לט] ושמעת מן השמים ממכון שבתך את תפלתם ואת תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו לך. [דברי ב ו,מ] עתה אל_י יהיו נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה. {ס}
[דברי ב ו,מא] ועתה קומה י_וה אל_ים לנוחך אתה וארון עזך כהניך י_וה אל_ים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב. [דברי ב ו,מב] י_וה אל_ים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך. {פ}

[דברי ב ז,א] וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד י_וה מלא את הבית. [דברי ב ז,ב] ולא יכלו הכהנים לבוא אל בית י_וה כי מלא כבוד י_וה את בית י_וה. [דברי ב ז,ג] וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד י_וה על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והדות לי_וה כי טוב כי לעולם חסדו. [דברי ב ז,ד] והמלך וכל העם זבחים זבח לפני י_וה. {ס}
[דברי ב ז,ה] ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את בית האל_ים המלך וכל העם. [דברי ב ז,ו] והכהנים על משמרותם עמדים והלוים בכלי שיר י_וה אשר עשה דויד המלך להדות לי_וה כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם וכל ישראל עמדים. {ס}
[דברי ב ז,ז] ויקדש שלמה את תוך החצר אשר לפני בית י_וה כי עשה שם העלות ואת חלבי השלמים כי מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את העלה ואת המנחה ואת החלבים. [דברי ב ז,ח] ויעש שלמה את החג בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד נחל מצרים. [דברי ב ז,ט] ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. [דברי ב ז,י] וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם שמחים וטובי לב על הטובה אשר עשה י_וה לדויד ולשלמה ולישראל עמו. [דברי ב ז,יא] ויכל שלמה את בית י_וה ואת בית המלך ואת כל הבא על לב שלמה לעשות בבית י_וה ובביתו הצליח. {פ}

[דברי ב ז,יב] וירא י_וה אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח. [דברי ב ז,יג] הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ ואם אשלח דבר בעמי. [דברי ב ז,יד] ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. [דברי ב ז,טו] עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה. [דברי ב ז,טז] ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים. [דברי ב ז,יז] ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דויד אביך ולעשות ככל אשר צויתיך וחקי ומשפטי תשמור. [דברי ב ז,יח] והקימותי את כסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמר לא יכרת לך איש מושל בישראל. [דברי ב ז,יט] ואם תשובון אתם ועזבתם חקותי ומצותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אל_ים אחרים והשתחויתם להם. [דברי ב ז,כ] ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פני ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. [דברי ב ז,כא] והבית הזה אשר היה עליון לכל עבר עליו ישם ואמר במה עשה י_וה ככה לארץ הזאת ולבית הזה. [דברי ב ז,כב] ואמרו על אשר עזבו את י_וה אל_י אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים ויחזיקו באל_ים אחרים וישתחוו להם ויעבדום על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת. {פ}

[דברי ב ח,א] ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית י_וה ואת ביתו. [דברי ב ח,ב] והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את בני ישראל. [דברי ב ח,ג] וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה. [דברי ב ח,ד] ויבן את תדמר במדבר ואת כל ערי המסכנות אשר בנה בחמת. [דברי ב ח,ה] ויבן את בית חורון העליון ואת בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח. [דברי ב ח,ו] ואת בעלת ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו. [דברי ב ח,ז] כל העם הנותר מן החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה. [דברי ב ח,ח] מן בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה. [דברי ב ח,ט] ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי המה אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו. {פ}

[דברי ב ח,י] ואלה שרי הנציבים אשר למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם. [דברי ב ח,יא] ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה לה כי אמר לא תשב אשה לי בבית דויד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון י_וה. {פ}

[דברי ב ח,יב] אז העלה שלמה עלות לי_וה על מזבח י_וה אשר בנה לפני האולם. [דברי ב ח,יג] ובדבר יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות. [דברי ב ח,יד] ויעמד כמשפט דויד אביו את מחלקות הכהנים על עבדתם והלוים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר יום ביומו והשערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש האל_ים. [דברי ב ח,טו] ולא סרו מצות המלך על הכהנים והלוים לכל דבר ולאצרות. [דברי ב ח,טז] ותכן כל מלאכת שלמה עד היום מוסד בית י_וה ועד כלתו שלם בית י_וה. {ס}
[דברי ב ח,יז] אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום. [דברי ב ח,יח] וישלח לו חורם ביד עבדיו אוניות ועבדים יודעי ים ויבאו עם עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל המלך שלמה. {פ}

[דברי ב ט,א] ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבוא לנסות את שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב ואבן יקרה ותבוא אל שלמה ותדבר עמו את כל אשר היה עם לבבה. [דברי ב ט,ב] ויגד לה שלמה את כל דבריה ולא נעלם דבר משלמה אשר לא הגיד לה. [דברי ב ט,ג] ותרא מלכת שבא את חכמת שלמה והבית אשר בנה. [דברי ב ט,ד] ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית י_וה ולא היה עוד בה רוח. [דברי ב ט,ה] ותאמר אל המלך אמת הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך. [דברי ב ט,ו] ולא האמנתי לדבריהם עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הגד לי חצי מרבית חכמתך יספת על השמועה אשר שמעתי. [דברי ב ט,ז] אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד ושמעים את חכמתך. [דברי ב ט,ח] יהי י_וה אל_יך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסאו למלך לי_וה אל_יך באהבת אל_יך את ישראל להעמידו לעולם ויתנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה. [דברי ב ט,ט] ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים לרב מאד ואבן יקרה ולא היה כבשם ההוא אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. [דברי ב ט,י] וגם עבדי חירם ועבדי שלמה אשר הביאו זהב מאופיר הביאו עצי אלגומים ואבן יקרה. [דברי ב ט,יא] ויעש המלך את עצי האלגומים מסלות לבית י_וה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים ולא נראו כהם לפנים בארץ יהודה. [דברי ב ט,יב] והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר הביאה אל המלך ותהפך ותלך לארצה היא ועבדיה. {פ}

[דברי ב ט,יג] ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות וששים ושש ככרי זהב. [דברי ב ט,יד] לבד מאנשי התרים והסחרים מביאים וכל מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה. [דברי ב ט,טו] ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב שחוט יעלה על הצנה האחת. [דברי ב ט,טז] ושלש מאות מגנים זהב שחוט שלש מאות זהב יעלה על המגן האחת ויתנם המלך בבית יער הלבנון. [דברי ב ט,יז] ויעש המלך כסא שן גדול ויצפהו זהב טהור. [דברי ב ט,יח] ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות מזה ומזה על מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות. [דברי ב ט,יט] ושנים עשר אריות עמדים שם על שש המעלות מזה ומזה לא נעשה כן לכל ממלכה. [דברי ב ט,כ] וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. [דברי ב ט,כא] כי אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים. {פ}

[דברי ב ט,כב] ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר וחכמה. [דברי ב ט,כג] וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן האל_ים בלבו. [דברי ב ט,כד] והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה. {ס}
[דברי ב ט,כה] ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם. [דברי ב ט,כו] ויהי מושל בכל המלכים מן הנהר ועד ארץ פלשתים ועד גבול מצרים. [דברי ב ט,כז] ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב. [דברי ב ט,כח] ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות. [דברי ב ט,כט] ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה השילוני ובחזות יעדי החזה על ירבעם בן נבט. [דברי ב ט,ל] וימלך שלמה בירושלם על כל ישראל ארבעים שנה. [דברי ב ט,לא] וישכב שלמה עם אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב י,א] וילך רחבעם שכמה כי שכם באו כל ישראל להמליך אתו. [דברי ב י,ב] ויהי כשמע ירבעם בן נבט והוא במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים. [דברי ב י,ג] וישלחו ויקראו לו ויבא ירבעם וכל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר. [דברי ב י,ד] אביך הקשה את עלנו ועתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך. [דברי ב י,ה] ויאמר אלהם עוד שלשת ימים ושובו אלי וילך העם. {ס}
[דברי ב י,ו] ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים לפני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב לעם הזה דבר. [דברי ב י,ז] וידברו אליו לאמר אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים. [דברי ב י,ח] ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו העמדים לפניו. [דברי ב י,ט] ויאמר אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן העל אשר נתן אביך עלינו. [דברי ב י,י] וידברו אתו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלינו כה תאמר אלהם קטני עבה ממתני אבי. [דברי ב י,יא] ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים. {פ}

[דברי ב י,יב] ויבא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלשי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלשי. [דברי ב י,יג] ויענם המלך קשה ויעזב המלך רחבעם את עצת הזקנים. [דברי ב י,יד] וידבר אלהם כעצת הילדים לאמר אכביד את עלכם ואני אסיף עליו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים. [דברי ב י,טו] ולא שמע המלך אל העם כי היתה נסבה מעם האל_ים למען הקים י_וה את דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל ירבעם בן נבט. [דברי ב י,טז] וכל ישראל כי לא שמע המלך להם וישיבו העם את המלך לאמר מה לנו חלק בדויד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל ישראל לאהליו. {ס}
[דברי ב י,יז] ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם. [דברי ב י,יח] וישלח המלך רחבעם את הדרם אשר על המס וירגמו בו בני ישראל אבן וימת {ס}
והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם. {ס}
[דברי ב י,יט] ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה. [דברי ב יא,א] ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם ישראל להשיב את הממלכה לרחבעם. {פ}

[דברי ב יא,ב] ויהי דבר י_וה אל שמעיהו איש האל_ים לאמר. [דברי ב יא,ג] אמר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל ישראל ביהודה ובנימן לאמר. [דברי ב יא,ד] כה אמר י_וה לא תעלו ולא תלחמו עם אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את דברי י_וה וישבו מלכת אל ירבעם. {פ}

[דברי ב יא,ה] וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה. [דברי ב יא,ו] ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע. [דברי ב יא,ז] ואת בית צור ואת שוכו ואת עדלם. [דברי ב יא,ח] ואת גת ואת מרשה ואת זיף. [דברי ב יא,ט] ואת אדורים ואת לכיש ואת עזקה. [דברי ב יא,י] ואת צרעה ואת אילון ואת חברון אשר ביהודה ובבנימן ערי מצרות. [דברי ב יא,יא] ויחזק את המצורות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין. [דברי ב יא,יב] ובכל עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מאד ויהי לו יהודה ובנימן. {ס}
[דברי ב יא,יג] והכהנים והלוים אשר בכל ישראל התיצבו עליו מכל גבולם. [דברי ב יא,יד] כי עזבו הלוים את מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן לי_וה. [דברי ב יא,טו] ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה. [דברי ב יא,טז] ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את לבבם לבקש את י_וה אל_י ישראל באו ירושלם לזבוח לי_וה אל_י אבותיהם. [דברי ב יא,יז] ויחזקו את מלכות יהודה ויאמצו את רחבעם בן שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש. [דברי ב יא,יח] ויקח לו רחבעם אשה את מחלת בן ירימות בן דויד אביהיל בת אליאב בן ישי. [דברי ב יא,יט] ותלד לו בנים את יעוש ואת שמריה ואת זהם. [דברי ב יא,כ] ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום ותלד לו את אביה ואת עתי ואת זיזא ואת שלמית. [דברי ב יא,כא] ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום מכל נשיו ופילגשיו כי נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות. [דברי ב יא,כב] ויעמד לראש רחבעם את אביה בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו. [דברי ב יא,כג] ויבן ויפרץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים. [דברי ב יב,א] ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת י_וה וכל ישראל עמו. {פ}

[דברי ב יב,ב] ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם כי מעלו בי_וה. [דברי ב יב,ג] באלף ומאתים רכב ובששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר באו עמו ממצרים לובים סכיים וכושים. [דברי ב יב,ד] וילכד את ערי המצרות אשר ליהודה ויבא עד ירושלם. {ס}
[דברי ב יב,ה] ושמעיה הנביא בא אל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו אל ירושלם מפני שישק ויאמר להם כה אמר י_וה אתם עזבתם אתי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק. [דברי ב יב,ו] ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק י_וה. [דברי ב יב,ז] ובראות י_וה כי נכנעו היה דבר י_וה אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלם ביד שישק. [דברי ב יב,ח] כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות. {ס}
[דברי ב יב,ט] ויעל שישק מלך מצרים על ירושלם ויקח את אצרות בית י_וה ואת אצרות בית המלך את הכל לקח ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה. [דברי ב יב,י] ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת והפקיד על יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך. [דברי ב יב,יא] ויהי מדי בוא המלך בית י_וה באו הרצים ונשאום והשבום אל תא הרצים. [דברי ב יב,יב] ובהכנעו שב ממנו אף י_וה ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים. {ס}
[דברי ב יב,יג] ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר י_וה לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית. [דברי ב יב,יד] ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את י_וה. {ס}
[דברי ב יב,טו] ודברי רחבעם הראשנים והאחרונים הלא הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים. [דברי ב יב,טז] וישכב רחבעם עם אבתיו ויקבר בעיר דויד וימלך אביה בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב יג,א] בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלך אביה על יהודה. [דברי ב יג,ב] שלוש שנים מלך בירושלם ושם אמו מיכיהו בת אוריאל מן גבעה ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם. [דברי ב יג,ג] ויאסר אביה את המלחמה בחיל גבורי מלחמה ארבע מאות אלף איש בחור {ס}
וירבעם ערך עמו מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור גבור חיל. {ס}
[דברי ב יג,ד] ויקם אביה מעל להר צמרים אשר בהר אפרים ויאמר שמעוני ירבעם וכל ישראל. [דברי ב יג,ה] הלא לכם לדעת כי י_וה אל_י ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח. {פ}

[דברי ב יג,ו] ויקם ירבעם בן נבט עבד שלמה בן דויד וימרד על אדניו. [דברי ב יג,ז] ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם. [דברי ב יג,ח] ועתה אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת י_וה ביד בני דויד ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאל_ים. [דברי ב יג,ט] הלא הדחתם את כהני י_וה את בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ואילם שבעה והיה כהן ללא אל_ים. {ס}
[דברי ב יג,י] ואנחנו י_וה אל_ינו ולא עזבנהו וכהנים משרתים לי_וה בני אהרן והלוים במלאכת. [דברי ב יג,יא] ומקטרים לי_וה עלות בבקר בבקר ובערב בערב וקטרת סמים ומערכת לחם על השלחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב כי שמרים אנחנו את משמרת י_וה אל_ינו ואתם עזבתם אתו. [דברי ב יג,יב] והנה עמנו בראש האל_ים וכהניו וחצצרות התרועה להריע עליכם בני ישראל אל תלחמו עם י_וה אל_י אבתיכם כי לא תצליחו. [דברי ב יג,יג] וירבעם הסב את המארב לבוא מאחריהם ויהיו לפני יהודה והמארב מאחריהם. [דברי ב יג,יד] ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו לי_וה והכהנים מחצצרים בחצצרות. [דברי ב יג,טו] ויריעו איש יהודה ויהי בהריע איש יהודה והאל_ים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה. [דברי ב יג,טז] וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אל_ים בידם. [דברי ב יג,יז] ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור. [דברי ב יג,יח] ויכנעו בני ישראל בעת ההיא ויאמצו בני יהודה כי נשענו על י_וה אל_י אבותיהם. [דברי ב יג,יט] וירדף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה ואת ישנה ואת בנותיה ואת עפרון ובנתיה. [דברי ב יג,כ] ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו י_וה וימת. {פ}

[דברי ב יג,כא] ויתחזק אביהו וישא לו נשים ארבע עשרה ויולד עשרים ושנים בנים ושש עשרה בנות. [דברי ב יג,כב] ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו. [דברי ב יג,כג] וישכב אביה עם אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אסא בנו תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים. {פ}

[דברי ב יד,א] ויעש אסא הטוב והישר בעיני י_וה אל_יו. [דברי ב יד,ב] ויסר את מזבחות הנכר והבמות וישבר את המצבות ויגדע את האשרים. [דברי ב יד,ג] ויאמר ליהודה לדרוש את י_וה אל_י אבותיהם ולעשות התורה והמצוה. [דברי ב יד,ד] ויסר מכל ערי יהודה את הבמות ואת החמנים ותשקט הממלכה לפניו. [דברי ב יד,ה] ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח י_וה לו. [דברי ב יד,ו] ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את י_וה אל_ינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו. {פ}

[דברי ב יד,ז] ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף {ס}
ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. [דברי ב יד,ח] ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה. [דברי ב יד,ט] ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה. [דברי ב יד,י] ויקרא אסא אל י_וה אל_יו ויאמר י_וה אין עמך לעזר בין רב לאין כח עזרנו י_וה אל_ינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה י_וה אל_ינו אתה אל יעצר עמך אנוש. {ס}
[דברי ב יד,יא] ויגף י_וה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. [דברי ב יד,יב] וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני י_וה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. [דברי ב יד,יג] ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד י_וה עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה היתה בהם. [דברי ב יד,יד] וגם אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם. {ס}
[דברי ב טו,א] ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אל_ים. [דברי ב טו,ב] ויצא לפני אסא ויאמר לו שמעוני אסא וכל יהודה ובנימן י_וה עמכם בהיותכם עמו ואם תדרשהו ימצא לכם ואם תעזבהו יעזב אתכם. {ס}
[דברי ב טו,ג] וימים רבים לישראל ללא אל_י אמת וללא כהן מורה וללא תורה. [דברי ב טו,ד] וישב בצר לו על י_וה אל_י ישראל ויבקשהו וימצא להם. [דברי ב טו,ה] ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומת רבות על כל ישבי הארצות. [דברי ב טו,ו] וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אל_ים הממם בכל צרה. [דברי ב טו,ז] ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעלתכם. {ס}
[דברי ב טו,ח] וכשמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא התחזק ויעבר השקוצים מכל ארץ יהודה ובנימן ומן הערים אשר לכד מהר אפרים ויחדש את מזבח י_וה אשר לפני אולם י_וה. [דברי ב טו,ט] ויקבץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי י_וה אל_יו עמו. {פ}

[דברי ב טו,י] ויקבצו ירושלם בחדש השלשי לשנת חמש עשרה למלכות אסא. [דברי ב טו,יא] ויזבחו לי_וה ביום ההוא מן השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים. [דברי ב טו,יב] ויבאו בברית לדרוש את י_וה אל_י אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם. [דברי ב טו,יג] וכל אשר לא ידרש לי_וה אל_י ישראל יומת למן קטן ועד גדול למאיש ועד אשה. [דברי ב טו,יד] וישבעו לי_וה בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות. [דברי ב טו,טו] וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו ובכל רצונם בקשהו וימצא להם וינח י_וה להם מסביב. [דברי ב טו,טז] וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת ויכרת אסא את מפלצתה וידק וישרף בנחל קדרון. [דברי ב טו,יז] והבמות לא סרו מישראל רק לבב אסא היה שלם כל ימיו. [דברי ב טו,יח] ויבא את קדשי אביו וקדשיו בית האל_ים כסף וזהב וכלים. [דברי ב טו,יט] ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא. {פ}

[דברי ב טז,א] בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה. [דברי ב טז,ב] ויצא אסא כסף וזהב מאצרות בית י_וה ובית המלך וישלח אל בן הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמר. [דברי ב טז,ג] ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך כסף וזהב לך הפר בריתך את בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי. [דברי ב טז,ד] וישמע בן הדד אל המלך אסא וישלח את שרי החילים אשר לו אל ערי ישראל ויכו את עיון ואת דן ואת אבל מים ואת כל מסכנות ערי נפתלי. [דברי ב טז,ה] ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את הרמה וישבת את מלאכתו. {ס}
[דברי ב טז,ו] ואסא המלך לקח את כל יהודה וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא ויבן בהם את גבע ואת המצפה. {ס}
[דברי ב טז,ז] ובעת ההיא בא חנני הראה אל אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על י_וה אל_יך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך. [דברי ב טז,ח] הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב לרכב ולפרשים להרבה מאד ובהשענך על י_וה נתנם בידך. [דברי ב טז,ט] כי י_וה עיניו משטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות. [דברי ב טז,י] ויכעס אסא אל הראה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף עמו על זאת וירצץ אסא מן העם בעת ההיא. [דברי ב טז,יא] והנה דברי אסא הראשונים והאחרונים הנם כתובים על ספר המלכים ליהודה וישראל. [דברי ב טז,יב] ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש את י_וה כי ברפאים. [דברי ב טז,יג] וישכב אסא עם אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו. [דברי ב טז,יד] ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד. {פ}

[דברי ב יז,א] וימלך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על ישראל. [דברי ב יז,ב] ויתן חיל בכל ערי יהודה הבצרות ויתן נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים אשר לכד אסא אביו. [דברי ב יז,ג] ויהי י_וה עם יהושפט כי הלך בדרכי דויד אביו הראשנים ולא דרש לבעלים. [דברי ב יז,ד] כי לאל_י אביו דרש ובמצותיו הלך ולא כמעשה ישראל. [דברי ב יז,ה] ויכן י_וה את הממלכה בידו ויתנו כל יהודה מנחה ליהושפט ויהי לו עשר וכבוד לרב. [דברי ב יז,ו] ויגבה לבו בדרכי י_וה ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה. {פ}

[דברי ב יז,ז] ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן חיל ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה. [דברי ב יז,ח] ועמהם הלוים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל ושמרימות ויהונתן ואדניהו וטוביהו וטוב אדוניה הלוים ועמהם אלישמע ויהורם הכהנים. [דברי ב יז,ט] וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת י_וה ויסבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם. [דברי ב יז,י] ויהי פחד י_וה על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט. [דברי ב יז,יא] ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא גם הערביאים מביאים לו צאן אילים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות. {פ}

[דברי ב יז,יב] ויהי יהושפט הלך וגדל עד למעלה ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות. [דברי ב יז,יג] ומלאכה רבה היה לו בערי יהודה ואנשי מלחמה גבורי חיל בירושלם. [דברי ב יז,יד] ואלה פקדתם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים {ס}
עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף. {ס}
[דברי ב יז,טו] ועל ידו יהוחנן השר ועמו מאתים ושמונים אלף. {ס}
[דברי ב יז,טז] ועל ידו עמסיה בן זכרי המתנדב לי_וה ועמו מאתים אלף גבור חיל. {ס}
[דברי ב יז,יז] ומן בנימן גבור חיל אלידע ועמו נשקי קשת ומגן מאתים אלף. {ס}
[דברי ב יז,יח] ועל ידו יהוזבד ועמו מאה ושמונים אלף חלוצי צבא. {ס}
[דברי ב יז,יט] אלה המשרתים את המלך מלבד אשר נתן המלך בערי המבצר בכל יהודה. {פ}

[דברי ב יח,א] ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב. [דברי ב יח,ב] וירד לקץ שנים אל אחאב לשמרון ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד. [דברי ב יח,ג] ויאמר אחאב מלך ישראל אל יהושפט מלך יהודה התלך עמי רמת גלעד ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה. [דברי ב יח,ד] ויאמר יהושפט אל מלך ישראל דרש נא כיום את דבר י_וה. [דברי ב יח,ה] ויקבץ מלך ישראל את הנבאים ארבע מאות איש ויאמר אלהם הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן האל_ים ביד המלך. [דברי ב יח,ו] ויאמר יהושפט האין פה נביא לי_וה עוד ונדרשה מאתו. [דברי ב יח,ז] ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את י_וה מאתו ואני שנאתיהו כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא מיכיהו בן ימלא ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן. [דברי ב יח,ח] ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מהר מיכהו בן ימלא. [דברי ב יח,ט] ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן פתח שער שמרון וכל הנביאים מתנבאים לפניהם. [דברי ב יח,י] ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר י_וה באלה תנגח את ארם עד כלותם. [דברי ב יח,יא] וכל הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן י_וה ביד המלך. [דברי ב יח,יב] והמלאך אשר הלך לקרא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנבאים פה אחד טוב אל המלך ויהי נא דברך כאחד מהם ודברת טוב. [דברי ב יח,יג] ויאמר מיכיהו חי י_וה כי את אשר יאמר אל_י אתו אדבר. [דברי ב יח,יד] ויבא אל המלך ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמר עלו והצליחו וינתנו בידכם. [דברי ב יח,טו] ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם י_וה. [דברי ב יח,טז] ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להן רעה ויאמר י_וה לא אדנים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. [דברי ב יח,יז] ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם לרע. {ס}
[דברי ב יח,יח] ויאמר לכן שמעו דבר י_וה ראיתי את י_וה יושב על כסאו וכל צבא השמים עמדים על ימינו ושמאלו. [דברי ב יח,יט] ויאמר י_וה מי יפתה את אחאב מלך ישראל ויעל ויפל ברמות גלעד ויאמר זה אמר ככה וזה אמר ככה. [דברי ב יח,כ] ויצא הרוח ויעמד לפני י_וה ויאמר אני אפתנו ויאמר י_וה אליו במה. [דברי ב יח,כא] ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. [דברי ב יח,כב] ועתה הנה נתן י_וה רוח שקר בפי נביאיך אלה וי_וה דבר עליך רעה. {ס}
[דברי ב יח,כג] ויגש צדקיהו בן כנענה ויך את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח י_וה מאתי לדבר אתך. [דברי ב יח,כד] ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להחבא. [דברי ב יח,כה] ויאמר מלך ישראל קחו את מיכיהו והשיבהו אל אמון שר העיר ואל יואש בן המלך. [דברי ב יח,כו] ואמרתם כה אמר המלך שימו זה בית הכלא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום. [דברי ב יח,כז] ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר י_וה בי ויאמר שמעו עמים כלם. [דברי ב יח,כח] ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה אל רמת גלעד. [דברי ב יח,כט] ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבאו במלחמה. [דברי ב יח,ל] ומלך ארם צוה את שרי הרכב אשר לו לאמר לא תלחמו את הקטן את הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו. [דברי ב יח,לא] ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט וי_וה עזרו ויסיתם אל_ים ממנו. [דברי ב יח,לב] ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל וישובו מאחריו. [דברי ב יח,לג] ואיש משך בקשת לתמו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכב הפך ידיך והוצאתני מן המחנה כי החליתי. [דברי ב יח,לד] ותעל המלחמה ביום ההוא ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד הערב וימת לעת בוא השמש. [דברי ב יט,א] וישב יהושפט מלך יהודה אל ביתו בשלום לירושלם. {ס}
[דברי ב יט,ב] ויצא אל פניו יהוא בן חנני החזה ויאמר אל המלך יהושפט הלרשע לעזר ולשנאי י_וה תאהב ובזאת עליך קצף מלפני י_וה. [דברי ב יט,ג] אבל דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות מן הארץ והכינות לבבך לדרש האל_ים. [דברי ב יט,ד] וישב יהושפט בירושלם וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל י_וה אל_י אבותיהם. [דברי ב יט,ה] ויעמד שפטים בארץ בכל ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר. [דברי ב יט,ו] ויאמר אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לי_וה ועמכם בדבר משפט. [דברי ב יט,ז] ועתה יהי פחד י_וה עליכם שמרו ועשו כי אין עם י_וה אל_ינו עולה ומשא פנים ומקח שחד. [דברי ב יט,ח] וגם בירושלם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט י_וה ולריב וישבו ירושלם. [דברי ב יט,ט] ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת י_וה באמונה ובלבב שלם. [דברי ב יט,י] וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם בין דם לדם בין תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם ולא יאשמו לי_וה והיה קצף עליכם ועל אחיכם כה תעשון ולא תאשמו. [דברי ב יט,יא] והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר י_וה וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך ושטרים הלוים לפניכם חזקו ועשו ויהי י_וה עם הטוב. {פ}

[דברי ב כ,א] ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה. [דברי ב כ,ב] ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי. [דברי ב כ,ג] וירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש לי_וה ויקרא צום על כל יהודה. [דברי ב כ,ד] ויקבצו יהודה לבקש מי_וה גם מכל ערי יהודה באו לבקש את י_וה. [דברי ב כ,ה] ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית י_וה לפני החצר החדשה. [דברי ב כ,ו] ויאמר י_וה אל_י אבתינו הלא אתה הוא אל_ים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב. [דברי ב כ,ז] הלא אתה אל_ינו הורשת את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם. [דברי ב כ,ח] וישבו בה ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר. [דברי ב כ,ט] אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע. [דברי ב כ,י] ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום. [דברי ב כ,יא] והנה הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו. [דברי ב כ,יב] אל_ינו הלא תשפט בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. [דברי ב כ,יג] וכל יהודה עמדים לפני י_וה גם טפם נשיהם ובניהם. {ס}
[דברי ב כ,יד] ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח י_וה בתוך הקהל. [דברי ב כ,טו] ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר י_וה לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאל_ים. [דברי ב כ,טז] מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל. [דברי ב כ,יז] לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת י_וה עמכם יהודה וירושלם אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם וי_וה עמכם. [דברי ב כ,יח] ויקד יהושפט אפים ארצה וכל יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני י_וה להשתחות לי_וה. [דברי ב כ,יט] ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל לי_וה אל_י ישראל בקול גדול למעלה. [דברי ב כ,כ] וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם האמינו בי_וה אל_יכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו. [דברי ב כ,כא] ויועץ אל העם ויעמד משררים לי_וה ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לי_וה כי לעולם חסדו. [דברי ב כ,כב] ובעת החלו ברנה ותהלה נתן י_וה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. [דברי ב כ,כג] ויעמדו בני עמון ומואב על ישבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית. [דברי ב כ,כד] ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה. [דברי ב כ,כה] ויבא יהושפט ועמו לבז את שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את השלל כי רב הוא. [דברי ב כ,כו] וביום הרבעי נקהלו לעמק ברכה כי שם ברכו את י_וה על כן קראו את שם המקום ההוא עמק ברכה עד היום. [דברי ב כ,כז] וישבו כל איש יהודה וירושלם ויהושפט בראשם לשוב אל ירושלם בשמחה כי שמחם י_וה מאויביהם. [דברי ב כ,כח] ויבאו ירושלם בנבלים ובכנרות ובחצצרות אל בית י_וה. [דברי ב כ,כט] ויהי פחד אל_ים על כל ממלכות הארצות בשמעם כי נלחם י_וה עם אויבי ישראל. [דברי ב כ,ל] ותשקט מלכות יהושפט וינח לו אל_יו מסביב. {פ}

[דברי ב כ,לא] וימלך יהושפט על יהודה בן שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת שלחי. [דברי ב כ,לב] וילך בדרך אביו אסא ולא סר ממנה לעשות הישר בעיני י_וה. [דברי ב כ,לג] אך הבמות לא סרו ועוד העם לא הכינו לבבם לאל_י אבתיהם. [דברי ב כ,לד] ויתר דברי יהושפט הראשנים והאחרנים הנם כתובים בדברי יהוא בן חנני אשר העלה על ספר מלכי ישראל. [דברי ב כ,לה] ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הרשיע לעשות. [דברי ב כ,לו] ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר. [דברי ב כ,לז] ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ י_וה את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש. [דברי ב כא,א] וישכב יהושפט עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דויד וימלך יהורם בנו תחתיו. [דברי ב כא,ב] ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו ומיכאל ושפטיהו כל אלה בני יהושפט מלך ישראל. [דברי ב כא,ג] ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. {פ}

[דברי ב כא,ד] ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב וגם משרי ישראל. [דברי ב כא,ה] בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם. [דברי ב כא,ו] וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני י_וה. [דברי ב כא,ז] ולא אבה י_וה להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים. [דברי ב כא,ח] בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך. [דברי ב כא,ט] ויעבר יהורם עם שריו וכל הרכב עמו ויהי קם לילה ויך את אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב. [דברי ב כא,י] ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו כי עזב את י_וה אל_י אבתיו. [דברי ב כא,יא] גם הוא עשה במות בהרי יהודה ויזן את ישבי ירושלם וידח את יהודה. {פ}

[דברי ב כא,יב] ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה אמר י_וה אל_י דויד אביך תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה. [דברי ב כא,יג] ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת. [דברי ב כא,יד] הנה י_וה נגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל רכושך. [דברי ב כא,טו] ואתה בחליים רבים במחלה מעיך עד יצאו מעיך מן החלי ימים על ימים. [דברי ב כא,טז] ויער י_וה על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים. [דברי ב כא,יז] ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש הנמצא לבית המלך וגם בניו ונשיו ולא נשאר לו בן כי אם יהואחז קטן בניו. [דברי ב כא,יח] ואחרי כל זאת נגפו י_וה במעיו לחלי לאין מרפא. [דברי ב כא,יט] ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו. [דברי ב כא,כ] בן שלשים ושתים היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם וילך בלא חמדה ויקברהו בעיר דויד ולא בקברות המלכים. [דברי ב כב,א] וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה. {פ}

[דברי ב כב,ב] בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת עמרי. [דברי ב כב,ג] גם הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו היתה יועצתו להרשיע. [דברי ב כב,ד] ויעש הרע בעיני י_וה כבית אחאב כי המה היו לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו. [דברי ב כב,ה] גם בעצתם הלך וילך את יהורם בן אחאב מלך ישראל למלחמה על חזאל מלך ארם ברמות גלעד ויכו הרמים את יורם. [דברי ב כב,ו] וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים אשר הכהו ברמה בהלחמו את חזהאל מלך ארם ועזריהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יהורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה הוא. [דברי ב כב,ז] ומאל_ים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם ובבאו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי אשר משחו י_וה להכרית את בית אחאב. [דברי ב כב,ח] ויהי כהשפט יהוא עם בית אחאב וימצא את שרי יהודה ובני אחי אחזיהו משרתים לאחזיהו ויהרגם. [דברי ב כב,ט] ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון ויבאהו אל יהוא וימיתהו ויקברהו כי אמרו בן יהושפט הוא אשר דרש את י_וה בכל לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר כח לממלכה. [דברי ב כב,י] ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את כל זרע הממלכה לבית יהודה. [דברי ב כב,יא] ותקח יהושבעת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותגנב אתו מתוך בני המלך המומתים ותתן אתו ואת מינקתו בחדר המטות ותסתירהו יהושבעת בת המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו מפני עתליהו ולא המיתתהו. [דברי ב כב,יב] ויהי אתם בבית האל_ים מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על הארץ. {פ}

[דברי ב כג,א] ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את שרי המאות לעזריהו בן ירחם ולישמעאל בן יהוחנן ולעזריהו בן עובד ואת מעשיהו בן עדיהו ואת אלישפט בן זכרי עמו בברית. [דברי ב כג,ב] ויסבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי יהודה וראשי האבות לישראל ויבאו אל ירושלם. [דברי ב כג,ג] ויכרת כל הקהל ברית בבית האל_ים עם המלך ויאמר להם הנה בן המלך ימלך כאשר דבר י_וה על בני דויד. [דברי ב כג,ד] זה הדבר אשר תעשו השלשית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשערי הספים. [דברי ב כג,ה] והשלשית בבית המלך והשלשית בשער היסוד וכל העם בחצרות בית י_וה. [דברי ב כג,ו] ואל יבוא בית י_וה כי אם הכהנים והמשרתים ללוים המה יבאו כי קדש המה וכל העם ישמרו משמרת י_וה. [דברי ב כג,ז] והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבאו ובצאתו. [דברי ב כג,ח] ויעשו הלוים וכל יהודה ככל אשר צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות. [דברי ב כג,ט] ויתן יהוידע הכהן לשרי המאות את החניתים ואת המגנות ואת השלטים אשר למלך דויד אשר בית האל_ים. [דברי ב כג,י] ויעמד את כל העם ואיש שלחו בידו מכתף הבית הימנית עד כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על המלך סביב. [דברי ב כג,יא] ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות וימליכו אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך. {ס}
[דברי ב כג,יב] ותשמע עתליהו את קול העם הרצים והמהללים את המלך ותבוא אל העם בית י_וה. [דברי ב כג,יג] ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצצרות על המלך וכל עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל ותקרע עתליהו את בגדיה ותאמר קשר קשר. {ס}
[דברי ב כג,יד] ויוצא יהוידע הכהן את שרי המאות פקודי החיל ויאמר אלהם הוציאוה אל מבית השדרות והבא אחריה יומת בחרב כי אמר הכהן לא תמיתוה בית י_וה. [דברי ב כג,טו] וישימו לה ידים ותבוא אל מבוא שער הסוסים בית המלך וימיתוה שם. {פ}

[דברי ב כג,טז] ויכרת יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך להיות לעם לי_וה. [דברי ב כג,יז] ויבאו כל העם בית הבעל ויתצהו ואת מזבחתיו ואת צלמיו שברו ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות. [דברי ב כג,יח] וישם יהוידע פקדות בית י_וה ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על בית י_וה להעלות עלות י_וה ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי דויד. [דברי ב כג,יט] ויעמד השוערים על שערי בית י_וה ולא יבוא טמא לכל דבר. [דברי ב כג,כ] ויקח את שרי המאות ואת האדירים ואת המושלים בעם ואת כל עם הארץ ויורד את המלך מבית י_וה ויבאו בתוך שער העליון בית המלך ויושיבו את המלך על כסא הממלכה. [דברי ב כג,כא] וישמחו כל עם הארץ והעיר שקטה ואת עתליהו המיתו בחרב. [דברי ב כד,א] בן שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע. [דברי ב כד,ב] ויעש יואש הישר בעיני י_וה כל ימי יהוידע הכהן. {ס}
[דברי ב כד,ג] וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות. [דברי ב כד,ד] ויהי אחרי כן היה עם לב יואש לחדש את בית י_וה. [דברי ב כד,ה] ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אל_יכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים. [דברי ב כד,ו] ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלם את משאת משה עבד י_וה והקהל לישראל לאהל העדות. [דברי ב כד,ז] כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית האל_ים וגם כל קדשי בית י_וה עשו לבעלים. [דברי ב כד,ח] ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית י_וה חוצה. [דברי ב כד,ט] ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לי_וה משאת משה עבד האל_ים על ישראל במדבר. [דברי ב כד,י] וישמחו כל השרים וכל העם ויביאו וישליכו לארון עד לכלה. [דברי ב כד,יא] ויהי בעת יביא את הארון אל פקדת המלך ביד הלוים וכראותם כי רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את הארון וישאהו וישיבהו אל מקמו כה עשו ליום ביום ויאספו כסף לרב. [דברי ב כד,יב] ויתנהו המלך ויהוידע אל עושה מלאכת עבודת בית י_וה ויהיו שכרים חצבים וחרשים לחדש בית י_וה וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק את בית י_וה. [דברי ב כד,יג] ויעשו עשי המלאכה ותעל ארוכה למלאכה בידם ויעמידו את בית האל_ים על מתכנתו ויאמצהו. [דברי ב כד,יד] וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית י_וה כלי שרת והעלות וכפות וכלי זהב וכסף ויהיו מעלים עלות בבית י_וה תמיד כל ימי יהוידע. {פ}

[דברי ב כד,טו] ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו. [דברי ב כד,טז] ויקברהו בעיר דויד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם האל_ים וביתו. {פ}

[דברי ב כד,יז] ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם. [דברי ב כד,יח] ויעזבו את בית י_וה אל_י אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלם באשמתם זאת. [דברי ב כד,יט] וישלח בהם נבאים להשיבם אל י_וה ויעידו בם ולא האזינו. {ס}
[דברי ב כד,כ] ורוח אל_ים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האל_ים למה אתם עברים את מצות י_וה ולא תצליחו כי עזבתם את י_וה ויעזב אתכם. [דברי ב כד,כא] ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית י_וה. [דברי ב כד,כב] ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את בנו וכמותו אמר ירא י_וה וידרש. {פ}

[דברי ב כד,כג] ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו למלך דרמשק. [דברי ב כד,כד] כי במצער אנשים באו חיל ארם וי_וה נתן בידם חיל לרב מאד כי עזבו את י_וה אל_י אבותיהם ואת יואש עשו שפטים. [דברי ב כד,כה] ובלכתם ממנו כי עזבו אתו במחליים רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על מטתו וימת ויקברהו בעיר דויד ולא קברהו בקברות המלכים. [דברי ב כד,כו] ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית. [דברי ב כד,כז] ובניו ורב המשא עליו ויסוד בית האל_ים הנם כתובים על מדרש ספר המלכים וימלך אמציהו בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב כה,א] בן עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים. [דברי ב כה,ב] ויעש הישר בעיני י_וה רק לא בלבב שלם. [דברי ב כה,ג] ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו ויהרג את עבדיו המכים את המלך אביו. [דברי ב כה,ד] ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה י_וה לאמר לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבות כי איש בחטאו ימותו. [דברי ב כה,ה] ויקבץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה. [דברי ב כה,ו] וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר כסף. [דברי ב כה,ז] ואיש האל_ים בא אליו לאמר המלך אל יבוא עמך צבא ישראל כי אין י_וה עם ישראל כל בני אפרים. [דברי ב כה,ח] כי אם בא אתה עשה חזק למלחמה יכשילך האל_ים לפני אויב כי יש כח באל_ים לעזור ולהכשיל. [דברי ב כה,ט] ויאמר אמציהו לאיש האל_ים ומה לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל ויאמר איש האל_ים יש לי_וה לתת לך הרבה מזה. [דברי ב כה,י] ויבדילם אמציהו להגדוד אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם בחרי אף. {ס}
[דברי ב כה,יא] ואמציהו התחזק וינהג את עמו וילך גיא המלח ויך את בני שעיר עשרת אלפים. [דברי ב כה,יב] ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם נבקעו. [דברי ב כה,יג] ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים ויבזו בזה רבה. {פ}

[דברי ב כה,יד] ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אל_י בני שעיר ויעמידם לו לאל_ים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר. [דברי ב כה,טו] ויחר אף י_וה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר לו למה דרשת את אל_י העם אשר לא הצילו את עמם מידך. [דברי ב כה,טז] ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חדל לך למה יכוך ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אל_ים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי. {פ}

[דברי ב כה,יז] ויועץ אמציהו מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים. [דברי ב כה,יח] וישלח יואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את החוח. [דברי ב כה,יט] אמרת הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך. [דברי ב כה,כ] ולא שמע אמציהו כי מהאל_ים היא למען תתם ביד כי דרשו את אל_י אדום. [דברי ב כה,כא] ויעל יואש מלך ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך יהודה בבית שמש אשר ליהודה. [דברי ב כה,כב] וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו. [דברי ב כה,כג] ואת אמציהו מלך יהודה בן יואש בן יהואחז תפש יואש מלך ישראל בבית שמש ויביאהו ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד שער הפונה ארבע מאות אמה. [דברי ב כה,כד] וכל הזהב והכסף ואת כל הכלים הנמצאים בבית האל_ים עם עבד אדום ואת אוצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרון. {פ}

[דברי ב כה,כה] ויחי אמציהו בן יואש מלך יהודה אחרי מות יואש בן יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה. [דברי ב כה,כו] ויתר דברי אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל. [דברי ב כה,כז] ומעת אשר סר אמציהו מאחרי י_וה ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם. [דברי ב כה,כח] וישאהו על הסוסים ויקברו אתו עם אבתיו בעיר יהודה. [דברי ב כו,א] ויקחו כל עם יהודה את עזיהו והוא בן שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו. [דברי ב כו,ב] הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבתיו. {פ}

[דברי ב כו,ג] בן שש עשרה שנה עזיהו במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכיליה מן ירושלם. [דברי ב כו,ד] ויעש הישר בעיני י_וה ככל אשר עשה אמציהו אביו. [דברי ב כו,ה] ויהי לדרש אל_ים בימי זכריהו המבין בראת האל_ים ובימי דרשו את י_וה הצליחו האל_ים. [דברי ב כו,ו] ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. [דברי ב כו,ז] ויעזרהו האל_ים על פלשתים ועל הערביים הישבים בגור בעל והמעונים. [דברי ב כו,ח] ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וילך שמו עד לבוא מצרים כי החזיק עד למעלה. [דברי ב כו,ט] ויבן עזיהו מגדלים בירושלם על שער הפנה ועל שער הגיא ועל המקצוע ויחזקם. [דברי ב כו,י] ויבן מגדלים במדבר ויחצב ברות רבים כי מקנה רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה. {ס}
[דברי ב כו,יא] ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פקדתם ביד יעואל הסופר ומעשיהו השוטר על יד חנניהו משרי המלך. [דברי ב כו,יב] כל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות. [דברי ב כו,יג] ועל ידם חיל צבא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושי מלחמה בכח חיל לעזר למלך על האויב. [דברי ב כו,יד] ויכן להם עזיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קלעים. [דברי ב כו,טו] ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חושב להיות על המגדלים ועל הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד למרחוק כי הפליא להעזר עד כי חזק. [דברי ב כו,טז] וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בי_וה אל_יו ויבא אל היכל י_וה להקטיר על מזבח הקטרת. [דברי ב כו,יז] ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לי_וה שמונים בני חיל. [דברי ב כו,יח] ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר לי_וה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מי_וה אל_ים. [דברי ב כו,יט] ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית י_וה מעל למזבח הקטרת. [דברי ב כו,כ] ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו י_וה. [דברי ב כו,כא] ויהי עזיהו המלך מצרע עד יום מותו וישב בית החפשות מצרע כי נגזר מבית י_וה ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ. [דברי ב כו,כב] ויתר דברי עזיהו הראשנים והאחרנים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא. [דברי ב כו,כג] וישכב עזיהו עם אבתיו ויקברו אתו עם אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב כז,א] בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושה בת צדוק. [דברי ב כז,ב] ויעש הישר בעיני י_וה ככל אשר עשה עזיהו אביו רק לא בא אל היכל י_וה ועוד העם משחיתים. [דברי ב כז,ג] הוא בנה את שער בית י_וה העליון ובחומת העפל בנה לרב. [דברי ב כז,ד] וערים בנה בהר יהודה ובחרשים בנה בירניות ומגדלים. [דברי ב כז,ה] והוא נלחם עם מלך בני עמון ויחזק עליהם ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה ככר כסף ועשרת אלפים כרים חטים ושעורים עשרת אלפים זאת השיבו לו בני עמון ובשנה השנית והשלשית. [דברי ב כז,ו] ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני י_וה אל_יו. [דברי ב כז,ז] ויתר דברי יותם וכל מלחמתיו ודרכיו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה. [דברי ב כז,ח] בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם. [דברי ב כז,ט] וישכב יותם עם אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אחז בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב כח,א] בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ולא עשה הישר בעיני י_וה כדויד אביו. [דברי ב כח,ב] וילך בדרכי מלכי ישראל וגם מסכות עשה לבעלים. [דברי ב כח,ג] והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתעבות הגוים אשר הריש י_וה מפני בני ישראל. [דברי ב כח,ד] ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. [דברי ב כח,ה] ויתנהו י_וה אל_יו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה. {ס}
[דברי ב כח,ו] ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את י_וה אל_י אבותם. [דברי ב כח,ז] ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך. {ס}
[דברי ב כח,ח] וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשמרון. {ס}
[דברי ב כח,ט] ושם היה נביא לי_וה עדד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת י_וה אל_י אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. [דברי ב כח,י] ועתה בני יהודה וירושלם אתם אמרים לכבש לעבדים ולשפחות לכם הלא רק אתם עמכם אשמות לי_וה אל_יכם. [דברי ב כח,יא] ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כי חרון אף י_וה עליכם. {ס}
[דברי ב כח,יב] ויקמו אנשים מראשי בני אפרים עזריהו בן יהוחנן ברכיהו בן משלמות ויחזקיהו בן שלם ועמשא בן חדלי על הבאים מן הצבא. [דברי ב כח,יג] ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת י_וה עלינו אתם אמרים להסיף על חטאתנו ועל אשמתנו כי רבה אשמה לנו וחרון אף על ישראל. {ס}
[דברי ב כח,יד] ויעזב החלוץ את השביה ואת הבזה לפני השרים וכל הקהל. [דברי ב כח,טו] ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשם וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון. {פ}

[דברי ב כח,טז] בעת ההיא שלח המלך אחז על מלכי אשור לעזר לו. [דברי ב כח,יז] ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי. [דברי ב כח,יח] ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנתיה וישבו שם. [דברי ב כח,יט] כי הכניע י_וה את יהודה בעבור אחז מלך ישראל כי הפריע ביהודה ומעול מעל בי_וה. [דברי ב כח,כ] ויבא עליו תלגת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו. [דברי ב כח,כא] כי חלק אחז את בית י_וה ואת בית המלך והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו. [דברי ב כח,כב] ובעת הצר לו ויוסף למעול בי_וה הוא המלך אחז. [דברי ב כח,כג] ויזבח לאל_י דרמשק המכים בו ויאמר כי אל_י מלכי ארם הם מעזרים אתם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. [דברי ב כח,כד] ויאסף אחז את כלי בית האל_ים ויקצץ את כלי בית האל_ים ויסגר את דלתות בית י_וה ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם. [דברי ב כח,כה] ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאל_ים אחרים ויכעס את י_וה אל_י אבתיו. [דברי ב כח,כו] ויתר דבריו וכל דרכיו הראשנים והאחרונים הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל. [דברי ב כח,כז] וישכב אחז עם אבתיו ויקברהו בעיר בירושלם כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל וימלך יחזקיהו בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב כט,א] יחזקיהו מלך בן עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת זכריהו. [דברי ב כט,ב] ויעש הישר בעיני י_וה ככל אשר עשה דויד אביו. [דברי ב כט,ג] הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את דלתות בית י_וה ויחזקם. [דברי ב כט,ד] ויבא את הכהנים ואת הלוים ויאספם לרחוב המזרח. [דברי ב כט,ה] ויאמר להם שמעוני הלוים עתה התקדשו וקדשו את בית י_וה אל_י אבתיכם והוציאו את הנדה מן הקדש. [דברי ב כט,ו] כי מעלו אבתינו ועשו הרע בעיני י_וה אל_ינו ויעזבהו ויסבו פניהם ממשכן י_וה ויתנו ערף. [דברי ב כט,ז] גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועלה לא העלו בקדש לאל_י ישראל. [דברי ב כט,ח] ויהי קצף י_וה על יהודה וירושלם ויתנם לזועה לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם. [דברי ב כט,ט] והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת. [דברי ב כט,י] עתה עם לבבי לכרות ברית לי_וה אל_י ישראל וישב ממנו חרון אפו. [דברי ב כט,יא] בני עתה אל תשלו כי בכם בחר י_וה לעמד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים ומקטרים. {פ}

[דברי ב כט,יב] ויקמו הלוים מחת בן עמשי ויואל בן עזריהו מן בני הקהתי ומן בני מררי קיש בן עבדי ועזריהו בן יהללאל {ס}
ומן הגרשני יואח בן זמה ועדן בן יואח. [דברי ב כט,יג] ומן בני אליצפן שמרי ויעואל ומן בני אסף זכריהו ומתניהו. {ס}
[דברי ב כט,יד] ומן בני הימן יחואל ושמעי {ס}
ומן בני ידותון שמעיה ועזיאל. [דברי ב כט,טו] ויאספו את אחיהם ויתקדשו ויבאו כמצות המלך בדברי י_וה לטהר בית י_וה. [דברי ב כט,טז] ויבאו הכהנים לפנימה בית י_וה לטהר ויוציאו את כל הטמאה אשר מצאו בהיכל י_וה לחצר בית י_וה ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה. [דברי ב כט,יז] ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם י_וה ויקדשו את בית י_וה לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו. {ס}
[דברי ב כט,יח] ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו טהרנו את כל בית י_וה את מזבח העולה ואת כל כליו ואת שלחן המערכת ואת כל כליו. [דברי ב כט,יט] ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו והנם לפני מזבח י_וה. {ס}
[דברי ב כט,כ] וישכם יחזקיהו המלך ויאסף את שרי העיר ויעל בית י_וה. [דברי ב כט,כא] ויביאו פרים שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על מזבח י_וה. [דברי ב כט,כב] וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את הדם ויזרקו המזבחה וישחטו האלים ויזרקו הדם המזבחה וישחטו הכבשים ויזרקו הדם המזבחה. [דברי ב כט,כג] ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם. [דברי ב כט,כד] וישחטום הכהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת. [דברי ב כט,כה] ויעמד את הלוים בית י_וה במצלתים בנבלים ובכנרות במצות דויד וגד חזה המלך ונתן הנביא כי ביד י_וה המצוה ביד נביאיו. [דברי ב כט,כו] ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות. {פ}

[דברי ב כט,כז] ויאמר חזקיהו להעלות העלה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר י_וה והחצצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל. [דברי ב כט,כח] וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העלה. [דברי ב כט,כט] וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו. [דברי ב כט,ל] ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל לי_וה בדברי דויד ואסף החזה ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו. {פ}

[דברי ב כט,לא] ויען יחזקיהו ויאמר עתה מלאתם ידכם לי_וה גשו והביאו זבחים ותודות לבית י_וה ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל נדיב לב עלות. [דברי ב כט,לב] ויהי מספר העלה אשר הביאו הקהל בקר שבעים אילים מאה כבשים מאתים לעלה לי_וה כל אלה. [דברי ב כט,לג] והקדשים בקר שש מאות וצאן שלשת אלפים. [דברי ב כט,לד] רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. [דברי ב כט,לה] וגם עלה לרב בחלבי השלמים ובנסכים לעלה ותכון עבודת בית י_וה. [דברי ב כט,לו] וישמח יחזקיהו וכל העם על ההכין האל_ים לעם כי בפתאם היה הדבר. {פ}

[דברי ב ל,א] וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית י_וה בירושלם לעשות פסח לי_וה אל_י ישראל. [דברי ב ל,ב] ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני. [דברי ב ל,ג] כי לא יכלו לעשתו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם. [דברי ב ל,ד] ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל. [דברי ב ל,ה] ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח לי_וה אל_י ישראל בירושלם כי לא לרב עשו ככתוב. [דברי ב ל,ו] וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל ישראל ויהודה וכמצות המלך לאמר בני ישראל שובו אל י_וה אל_י אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור. [דברי ב ל,ז] ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בי_וה אל_י אבותיהם ויתנם לשמה כאשר אתם ראים. [דברי ב ל,ח] עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם תנו יד לי_וה ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את י_וה אל_יכם וישב מכם חרון אפו. [דברי ב ל,ט] כי בשובכם על י_וה אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת כי חנון ורחום י_וה אל_יכם ולא יסיר פנים מכם אם תשובו אליו. {ס}
[דברי ב ל,י] ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם. [דברי ב ל,יא] אך אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם. [דברי ב ל,יב] גם ביהודה היתה יד האל_ים לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים בדבר י_וה. [דברי ב ל,יג] ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לרב מאד. [דברי ב ל,יד] ויקמו ויסירו את המזבחות אשר בירושלם ואת כל המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון. [דברי ב ל,טו] וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עלות בית י_וה. [דברי ב ל,טז] ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש האל_ים הכהנים זרקים את הדם מיד הלוים. [דברי ב ל,יז] כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לי_וה. [דברי ב ל,יח] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר י_וה הטוב יכפר בעד. [דברי ב ל,יט] כל לבבו הכין לדרוש האל_ים י_וה אל_י אבותיו ולא כטהרת הקדש. {ס}
[דברי ב ל,כ] וישמע י_וה אל יחזקיהו וירפא את העם. {ס}
[דברי ב ל,כא] ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים לי_וה יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז לי_וה. {ס}
[דברי ב ל,כב] וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לי_וה ויאכלו את המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים לי_וה אל_י אבותיהם. {ס}
[דברי ב ל,כג] ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבעת ימים שמחה. [דברי ב ל,כד] כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן {ס}
והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים ויתקדשו כהנים לרב. [דברי ב ל,כה] וישמחו כל קהל יהודה והכהנים והלוים וכל הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה. [דברי ב ל,כו] ותהי שמחה גדולה בירושלם כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם. {ס}
[דברי ב ל,כז] ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים. {פ}

[דברי ב לא,א] וככלות כל זאת יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את הבמות ואת המזבחות מכל יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה עד לכלה וישובו כל בני ישראל איש לאחזתו לעריהם. {פ}

[דברי ב לא,ב] ויעמד יחזקיהו את מחלקות הכהנים והלוים על מחלקותם איש כפי עבדתו לכהנים וללוים לעלה ולשלמים לשרת ולהדות ולהלל בשערי מחנות י_וה. {ס}
[דברי ב לא,ג] ומנת המלך מן רכושו לעלות לעלות הבקר והערב והעלות לשבתות ולחדשים ולמעדים ככתוב בתורת י_וה. [דברי ב לא,ד] ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת י_וה. [דברי ב לא,ה] וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו. [דברי ב לא,ו] ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם הם מעשר בקר וצאן ומעשר קדשים המקדשים לי_וה אל_יהם הביאו ויתנו ערמות ערמות. {ס}
[דברי ב לא,ז] בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו. {ס}
[דברי ב לא,ח] ויבאו יחזקיהו והשרים ויראו את הערמות ויברכו את י_וה ואת עמו ישראל. {פ}

[דברי ב לא,ט] וידרש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות. [דברי ב לא,י] ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק ויאמר מהחל התרומה לביא בית י_וה אכול ושבוע והותר עד לרוב כי י_וה ברך את עמו והנותר את ההמון הזה. {ס}
[דברי ב לא,יא] ויאמר יחזקיהו להכין לשכות בבית י_וה ויכינו. [דברי ב לא,יב] ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נגיד כונניהו הלוי ושמעי אחיהו משנה. [דברי ב לא,יג] ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו פקידים מיד כונניהו ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האל_ים. [דברי ב לא,יד] וקורא בן ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות האל_ים לתת תרומת י_וה וקדשי הקדשים. [דברי ב לא,טו] ועל ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו בערי הכהנים באמונה לתת לאחיהם במחלקות כגדול כקטן. [דברי ב לא,טז] מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל הבא לבית י_וה לדבר יום ביומו לעבודתם במשמרותם כמחלקותיהם. [דברי ב לא,יז] ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם. [דברי ב לא,יח] ולהתיחש בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל כי באמונתם יתקדשו קדש. [דברי ב לא,יט] ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם בכל עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל זכר בכהנים ולכל התיחש בלוים. [דברי ב לא,כ] ויעש כזאת יחזקיהו בכל יהודה ויעש הטוב והישר והאמת לפני י_וה אל_יו. [דברי ב לא,כא] ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית האל_ים ובתורה ובמצוה לדרש לאל_יו בכל לבבו עשה והצליח. {פ}

[דברי ב לב,א] אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו. [דברי ב לב,ב] וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלם. [דברי ב לב,ג] ויועץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו. [דברי ב לב,ד] ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. [דברי ב לב,ה] ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא עיר דויד ויעש שלח לרב ומגנים. [דברי ב לב,ו] ויתן שרי מלחמות על העם ויקבצם אליו אל רחוב שער העיר וידבר על לבבם לאמר. [דברי ב לב,ז] חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו כי עמנו רב מעמו. [דברי ב לב,ח] עמו זרוע בשר ועמנו י_וה אל_ינו לעזרנו ולהלחם מלחמתנו ויסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה. {פ}

[דברי ב לב,ט] אחר זה שלח סנחריב מלך אשור עבדיו ירושלימה והוא על לכיש וכל ממשלתו עמו על יחזקיהו מלך יהודה ועל כל יהודה אשר בירושלם לאמר. [דברי ב לב,י] כה אמר סנחריב מלך אשור על מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם. [דברי ב לב,יא] הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר י_וה אל_ינו יצילנו מכף מלך אשור. [דברי ב לב,יב] הלא הוא יחזקיהו הסיר את במתיו ואת מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו. [דברי ב לב,יג] הלא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות היכול יכלו אל_י גוי הארצות להציל את ארצם מידי. [דברי ב לב,יד] מי בכל אל_י הגוים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את עמו מידי כי יוכל אל_יכם להציל אתכם מידי. [דברי ב לב,טו] ועתה אל ישיא אתכם חזקיהו ואל יסית אתכם כזאת ואל תאמינו לו כי לא יוכל כל אלו_ כל גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כי אל_יכם לא יצילו אתכם מידי. [דברי ב לב,טז] ועוד דברו עבדיו על י_וה האל_ים ועל יחזקיהו עבדו. [דברי ב לב,יז] וספרים כתב לחרף לי_וה אל_י ישראל ולאמר עליו לאמר כאל_י גויי הארצות אשר לא הצילו עמם מידי כן לא יציל אל_י יחזקיהו עמו מידי. [דברי ב לב,יח] ויקראו בקול גדול יהודית על עם ירושלם אשר על החומה ליראם ולבהלם למען ילכדו את העיר. [דברי ב לב,יט] וידברו _ל אל_י ירושלם כעל אל_י עמי הארץ מעשה ידי האדם. {ס}
[דברי ב לב,כ] ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת ויזעקו השמים. {ס}
[דברי ב לב,כא] וישלח י_וה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אל_יו ומיציאו מעיו שם הפילהו בחרב. [דברי ב לב,כב] ויושע י_וה את יחזקיהו ואת ישבי ירושלם מיד סנחריב מלך אשור ומיד כל וינהלם מסביב. [דברי ב לב,כג] ורבים מביאים מנחה לי_וה לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. {פ}

[דברי ב לב,כד] בימים ההם חלה יחזקיהו עד למות ויתפלל אל י_וה ויאמר לו ומופת נתן לו. [דברי ב לב,כה] ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלם. [דברי ב לב,כו] ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא ויושבי ירושלם ולא בא עליהם קצף י_וה בימי יחזקיהו. [דברי ב לב,כז] ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הרבה מאד ואצרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חמדה. [דברי ב לב,כח] ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל בהמה ובהמה ועדרים לאורת. [דברי ב לב,כט] וערים עשה לו ומקנה צאן ובקר לרב כי נתן לו אל_ים רכוש רב מאד. [דברי ב לב,ל] והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה לעיר דויד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו. [דברי ב לב,לא] וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האל_ים לנסותו לדעת כל בלבבו. [דברי ב לב,לב] ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל. [דברי ב לב,לג] וישכב יחזקיהו עם אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני דויד וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב לג,א] בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם. [דברי ב לג,ב] ויעש הרע בעיני י_וה כתועבות הגוים אשר הוריש י_וה מפני בני ישראל. [דברי ב לג,ג] וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם. [דברי ב לג,ד] ובנה מזבחות בבית י_וה אשר אמר י_וה בירושלם יהיה שמי לעולם. [דברי ב לג,ה] ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית י_וה. [דברי ב לג,ו] והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני י_וה להכעיסו. [דברי ב לג,ז] וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האל_ים אשר אמר אל_ים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום. [דברי ב לג,ח] ולא אסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבותיכם רק אם ישמרו לעשות את כל אשר צויתים לכל התורה והחקים והמשפטים ביד משה. [דברי ב לג,ט] ויתע מנשה את יהודה וישבי ירושלם לעשות רע מן הגוים אשר השמיד י_וה מפני בני ישראל. {פ}

[דברי ב לג,י] וידבר י_וה אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. [דברי ב לג,יא] ויבא י_וה עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. [דברי ב לג,יב] וכהצר לו חלה את פני י_וה אל_יו ויכנע מאד מלפני אל_י אבתיו. [דברי ב לג,יג] ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי י_וה הוא האל_ים. [דברי ב לג,יד] ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לעפל ויגביהה מאד וישם שרי חיל בכל הערים הבצרות ביהודה. [דברי ב לג,טו] ויסר את אל_י הנכר ואת הסמל מבית י_וה וכל המזבחות אשר בנה בהר בית י_וה ובירושלם וישלך חוצה לעיר. [דברי ב לג,טז] ויכן את מזבח י_וה ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את י_וה אל_י ישראל. [דברי ב לג,יז] אבל עוד העם זבחים בבמות רק לי_וה אל_יהם. [דברי ב לג,יח] ויתר דברי מנשה ותפלתו אל אל_יו ודברי החזים המדברים אליו בשם י_וה אל_י ישראל הנם על דברי מלכי ישראל. [דברי ב לג,יט] ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי. [דברי ב לג,כ] וישכב מנשה עם אבתיו ויקברהו ביתו וימלך אמון בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב לג,כא] בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם. [דברי ב לג,כב] ויעש הרע בעיני י_וה כאשר עשה מנשה אביו ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם. [דברי ב לג,כג] ולא נכנע מלפני י_וה כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה. [דברי ב לג,כד] ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו בביתו. [דברי ב לג,כה] ויכו עם הארץ את כל הקשרים על המלך אמון וימליכו עם הארץ את יאשיהו בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב לד,א] בן שמונה שנים יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם. [דברי ב לד,ב] ויעש הישר בעיני י_וה וילך בדרכי דויד אביו ולא סר ימין ושמאול. [דברי ב לד,ג] ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאל_י דויד אביו ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלם מן הבמות והאשרים והפסלים והמסכות. [דברי ב לד,ד] וינתצו לפניו את מזבחות הבעלים והחמנים אשר למעלה מעליהם גדע והאשרים והפסלים והמסכות שבר והדק ויזרק על פני הקברים הזבחים להם. [דברי ב לד,ה] ועצמות כהנים שרף על מזבחותים ויטהר את יהודה ואת ירושלם. [דברי ב לד,ו] ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי בחר בתיהם סביב. [דברי ב לד,ז] וינתץ את המזבחות ואת האשרים והפסלים כתת להדק וכל החמנים גדע בכל ארץ ישראל וישב לירושלם. {פ}

[דברי ב לד,ח] ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית שלח את שפן בן אצליהו ואת מעשיהו שר העיר ואת יואח בן יואחז המזכיר לחזק את בית י_וה אל_יו. [דברי ב לד,ט] ויבאו אל חלקיהו הכהן הגדול ויתנו את הכסף המובא בית אל_ים אשר אספו הלוים שמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ומכל יהודה ובנימן וישבי ירושלם. [דברי ב לד,י] ויתנו על יד עשה המלאכה המפקדים בבית י_וה ויתנו אתו עושי המלאכה אשר עשים בבית י_וה לבדוק ולחזק הבית. [דברי ב לד,יא] ויתנו לחרשים ולבנים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות ולקרות את הבתים אשר השחיתו מלכי יהודה. {ס}
[דברי ב לד,יב] והאנשים עשים באמונה במלאכה ועליהם מפקדים יחת ועבדיהו הלוים מן בני מררי וזכריה ומשלם מן בני הקהתים לנצח והלוים כל מבין בכלי שיר. [דברי ב לד,יג] ועל הסבלים ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה ומהלוים סופרים ושטרים ושוערים. [דברי ב לד,יד] ובהוציאם את הכסף המובא בית י_וה מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת י_וה ביד משה. [דברי ב לד,טו] ויען חלקיהו ויאמר אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית י_וה ויתן חלקיהו את הספר אל שפן. [דברי ב לד,טז] ויבא שפן את הספר אל המלך וישב עוד את המלך דבר לאמר כל אשר נתן ביד עבדיך הם עשים. [דברי ב לד,יז] ויתיכו את הכסף הנמצא בבית י_וה ויתנוהו על יד המפקדים ועל יד עושי המלאכה. [דברי ב לד,יח] ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא בו שפן לפני המלך. [דברי ב לד,יט] ויהי כשמע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו. [דברי ב לד,כ] ויצו המלך את חלקיהו ואת אחיקם בן שפן ואת עבדון בן מיכה ואת שפן הסופר ואת עשיה עבד המלך לאמר. [דברי ב לד,כא] לכו דרשו את י_וה בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה על דברי הספר אשר נמצא כי גדולה חמת י_וה אשר נתכה בנו על אשר לא שמרו אבותינו את דבר י_וה לעשות ככל הכתוב על הספר הזה. [דברי ב לד,כב] וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת. [דברי ב לד,כג] ותאמר להם כה אמר י_וה אל_י ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי. {ס}
[דברי ב לד,כד] כה אמר י_וה הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה. [דברי ב לד,כה] תחת אשר עזבוני ויקטירו לאל_ים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה. [דברי ב לד,כו] ואל מלך יהודה השלח אתכם לדרוש בי_וה כה תאמרו אליו {ס}
כה אמר י_וה אל_י ישראל הדברים אשר שמעת. [דברי ב לד,כז] יען רך לבבך ותכנע מלפני אל_ים בשמעך את דבריו על המקום הזה ועל ישביו ותכנע לפני ותקרע את בגדיך ותבך לפני וגם אני שמעתי נאם י_וה. [דברי ב לד,כח] הנני אספך אל אבתיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל ישביו וישיבו את המלך דבר. {ס}
[דברי ב לד,כט] וישלח המלך ויאסף את כל זקני יהודה וירושלם. [דברי ב לד,ל] ויעל המלך בית י_וה וכל איש יהודה וישבי ירושלם והכהנים והלוים וכל העם מגדול ועד קטן ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בית י_וה. [דברי ב לד,לא] ויעמד המלך על עמדו ויכרת את הברית לפני י_וה ללכת אחרי י_וה ולשמור את מצותיו ועדותיו וחקיו בכל לבבו ובכל נפשו לעשות את דברי הברית הכתובים על הספר הזה. [דברי ב לד,לב] ויעמד את כל הנמצא בירושלם ובנימן ויעשו יושבי ירושלם כברית אל_ים אל_י אבותיהם. [דברי ב לד,לג] ויסר יאשיהו את כל התעבות מכל הארצות אשר לבני ישראל ויעבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את י_וה אל_יהם כל ימיו לא סרו מאחרי י_וה אל_י אבותיהם. {ס}
[דברי ב לה,א] ויעש יאשיהו בירושלם פסח לי_וה וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון. [דברי ב לה,ב] ויעמד הכהנים על משמרותם ויחזקם לעבודת בית י_וה. {ס}
[דברי ב לה,ג] ויאמר ללוים המבונים לכל ישראל הקדושים לי_וה תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י_וה אל_יכם ואת עמו ישראל. [דברי ב לה,ד] והכונו לבית אבותיכם כמחלקותיכם בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו. [דברי ב לה,ה] ועמדו בקדש לפלוגת בית האבות לאחיכם בני העם וחלקת בית אב ללוים. [דברי ב לה,ו] ושחטו הפסח והתקדשו והכינו לאחיכם לעשות כדבר י_וה ביד משה. {פ}

[דברי ב לה,ז] וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים לכל הנמצא למספר שלשים אלף ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך. {ס}
[דברי ב לה,ח] ושריו לנדבה לעם לכהנים וללוים הרימו חלקיה וזכריהו ויחיאל נגידי בית האל_ים לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר שלש מאות. [דברי ב לה,ט] וכונניהו ושמעיהו ונתנאל אחיו וחשביהו ויעיאל ויוזבד שרי הלוים הרימו ללוים לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות. [דברי ב לה,י] ותכון העבודה ויעמדו הכהנים על עמדם והלוים על מחלקותם כמצות המלך. [דברי ב לה,יא] וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים. [דברי ב לה,יב] ויסירו העלה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם להקריב לי_וה ככתוב בספר משה וכן לבקר. [דברי ב לה,יג] ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם. [דברי ב לה,יד] ואחר הכינו להם ולכהנים כי הכהנים בני אהרן בהעלות העולה והחלבים עד לילה והלוים הכינו להם ולכהנים בני אהרן. [דברי ב לה,טו] והמשררים בני אסף על מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער אין להם לסור מעל עבדתם כי אחיהם הלוים הכינו להם. [דברי ב לה,טז] ותכון כל עבודת י_וה ביום ההוא לעשות הפסח והעלות עלות על מזבח י_וה כמצות המלך יאשיהו. [דברי ב לה,יז] ויעשו בני ישראל הנמצאים את הפסח בעת ההיא ואת חג המצות שבעת ימים. [דברי ב לה,יח] ולא נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלם. {ס}
[דברי ב לה,יט] בשמונה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה. [דברי ב לה,כ] אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת ויצא לקראתו יאשיהו. [דברי ב לה,כא] וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואל_ים אמר לבהלני חדל לך מאל_ים אשר עמי ואל ישחיתך. [דברי ב לה,כב] ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש ולא שמע אל דברי נכו מפי אל_ים ויבא להלחם בבקעת מגדו. [דברי ב לה,כג] וירו הירים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד. [דברי ב לה,כד] ויעבירהו עבדיו מן המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר לו ויוליכהו ירושלם וימת ויקבר בקברות אבתיו וכל יהודה וירושלם מתאבלים על יאשיהו. {פ}

[דברי ב לה,כה] ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות. [דברי ב לה,כו] ויתר דברי יאשיהו וחסדיו ככתוב בתורת י_וה. [דברי ב לה,כז] ודבריו הראשנים והאחרנים הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה. [דברי ב לו,א] ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימליכהו תחת אביו בירושלם. [דברי ב לו,ב] בן שלוש ועשרים שנה יואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם. [דברי ב לו,ג] ויסירהו מלך מצרים בירושלם ויענש את הארץ מאה ככר כסף וככר זהב. [דברי ב לו,ד] וימלך מלך מצרים את אליקים אחיו על יהודה וירושלם ויסב את שמו יהויקים ואת יואחז אחיו לקח נכו ויביאהו מצרימה. {פ}

[דברי ב לו,ה] בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני י_וה אל_יו. [דברי ב לו,ו] עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה. [דברי ב לו,ז] ומכלי בית י_וה הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל. [דברי ב לו,ח] ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר עשה והנמצא עליו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו. {פ}

[דברי ב לו,ט] בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם ויעש הרע בעיני י_וה. [דברי ב לו,י] ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית י_וה וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם. {פ}

[דברי ב לו,יא] בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם. [דברי ב לו,יב] ויעש הרע בעיני י_וה אל_יו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי י_וה. [דברי ב לו,יג] וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באל_ים ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל י_וה אל_י ישראל. [דברי ב לו,יד] גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תעבות הגוים ויטמאו את בית י_וה אשר הקדיש בירושלם. [דברי ב לו,טו] וישלח י_וה אל_י אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו. [דברי ב לו,טז] ויהיו מלעבים במלאכי האל_ים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת י_וה בעמו עד לאין מרפא. [דברי ב לו,יז] ויעל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו. [דברי ב לו,יח] וכל כלי בית האל_ים הגדלים והקטנים ואצרות בית י_וה ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל. [דברי ב לו,יט] וישרפו את בית האל_ים וינתצו את חומת ירושלם וכל ארמנותיה שרפו באש וכל כלי מחמדיה להשחית. [דברי ב לו,כ] ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס. [דברי ב לו,כא] למלאות דבר י_וה בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. {ס}
[דברי ב לו,כב] ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר י_וה בפי ירמיהו העיר י_וה את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. {ס}
[דברי ב לו,כג] כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי י_וה אל_י השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה מי בכם מכל עמו י_וה אל_יו עמו ויעל. {ש}

ח מ ש מ ג י ל ו ת

נ"ך

רות שיר השירים קהלת איכה אסתר

ר ו ת

[רות א,א] ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו. [רות א,ב] ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו ש_י מואב ויהיו שם. [רות א,ג] וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. [רות א,ד] וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים. [רות א,ה] וימתו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. [רות א,ו] ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד י_וה את עמו לתת להם לחם. [רות א,ז] ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. [רות א,ח] ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה י_וה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי. [רות א,ט] יתן י_וה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה. [רות א,י] ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך. [רות א,יא] ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים. [רות א,יב] שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים. [רות א,יג] הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד י_וה. [רות א,יד] ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. [רות א,טו] ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אל_יה שובי אחרי יבמתך. [רות א,טז] ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואל_יך אל_י. [רות א,יז] באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה י_וה לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך. [רות א,יח] ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. [רות א,יט] ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. [רות א,כ] ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר ש_י לי מאד. [רות א,כא] אני מלאה הלכתי וריקם השיבני י_וה למה תקראנה לי נעמי וי_וה ענה בי ושדי הרע לי. [רות א,כב] ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים. [רות ב,א] ולנעמי מידע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז. [רות ב,ב] ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי. [רות ב,ג] ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך. [רות ב,ד] והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים י_וה עמכם ויאמרו לו יברכך י_וה. [רות ב,ה] ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת. [רות ב,ו] ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב. [רות ב,ז] ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט. [רות ב,ח] ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערתי. [רות ב,ט] עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים. [רות ב,י] ותפל על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה. [רות ב,יא] ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. [רות ב,יב] ישלם י_וה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם י_וה אל_י ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. [רות ב,יג] ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך. [רות ב,יד] ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר. [רות ב,טו] ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה. [רות ב,טז] וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה. [רות ב,יז] ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים. [רות ב,יח] ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה. [רות ב,יט] ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. [רות ב,כ] ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי_וה אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא. [רות ב,כא] ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי. [רות ב,כב] ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר. [רות ב,כג] ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב את חמותה. [רות ג,א] ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. [רות ג,ב] ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה. [רות ג,ג] ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות. [רות ג,ד] ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין. [רות ג,ה] ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה. [רות ג,ו] ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה. [רות ג,ז] ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב. [רות ג,ח] ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו. [רות ג,ט] ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה. [רות ג,י] ויאמר ברוכה את לי_וה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. [רות ג,יא] ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את. [רות ג,יב] ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני. [רות ג,יג] ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י_וה שכבי עד הבקר. [רות ג,יד] ותשכב מרגלותו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן. [רות ג,טו] ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר. [רות ג,טז] ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש. [רות ג,יז] ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך. [רות ג,יח] ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום. [רות ד,א] ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר בעז ויאמר סורה שבה פה פלני אלמני ויסר וישב. [רות ד,ב] ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו. [רות ד,ג] ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב. [רות ד,ד] ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא יגאל הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל. [רות ד,ה] ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתי להקים שם המת על נחלתו. [רות ד,ו] ויאמר הגאל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאל. [רות ד,ז] וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. [רות ד,ח] ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו. [רות ד,ט] ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי. [רות ד,י] וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום. [רות ד,יא] ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן י_וה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. [רות ד,יב] ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן י_וה לך מן הנערה הזאת. [רות ד,יג] ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה ויתן י_וה לה הריון ותלד בן. [רות ד,יד] ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך י_וה אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל. [רות ד,טו] והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים. [רות ד,טז] ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת. [רות ד,יז] ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד. {פ}

[רות ד,יח] ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון. [רות ד,יט] וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב. [רות ד,כ] ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה. [רות ד,כא] ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד. [רות ד,כב] ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד. {ש}

ש י ר ה ש י ר י ם

[שיר א,א] שיר השירים אשר לשלמה. [שיר א,ב] ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין. [שיר א,ג] לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. [שיר א,ד] משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך. {פ}

[שיר א,ה] שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה. [שיר א,ו] אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. [שיר א,ז] הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך. [שיר א,ח] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים. {פ}

[שיר א,ט] לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. [שיר א,י] נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים. [שיר א,יא] תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף. [שיר א,יב] עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. [שיר א,יג] צרור המר דודי לי בין ש_י ילין. [שיר א,יד] אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי. {ס}
[שיר א,טו] הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. [שיר א,טז] הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה. [שיר א,יז] קרות בתינו ארזים רחיטנו ברותים. [שיר ב,א] אני חבצלת השרון שושנת העמקים. [שיר ב,ב] כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. [שיר ב,ג] כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. [שיר ב,ד] הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. [שיר ב,ה] סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. [שיר ב,ו] שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. [שיר ב,ז] השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. {ס}
[שיר ב,ח] קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. [שיר ב,ט] דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים. [שיר ב,י] ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. [שיר ב,יא] כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו. [שיר ב,יב] הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. [שיר ב,יג] התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך. {ס}
[שיר ב,יד] יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה. {ס}
[שיר ב,טו] אחזו לנו שעלים שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר. [שיר ב,טז] דודי לי ואני לו הרעה בשושנים. [שיר ב,יז] עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר. {ס}
[שיר ג,א] על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. [שיר ג,ב] אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. [שיר ג,ג] מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם. [שיר ג,ד] כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. [שיר ג,ה] השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. {ס}
[שיר ג,ו] מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל. [שיר ג,ז] הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל. [שיר ג,ח] כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. {ס}
[שיר ג,ט] אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. [שיר ג,י] עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם. [שיר ג,יא] צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. {ס}
[שיר ד,א] הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. [שיר ד,ב] שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם. [שיר ד,ג] כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. [שיר ד,ד] כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגברים. [שיר ד,ה] שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים. [שיר ד,ו] עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. [שיר ד,ז] כלך יפה רעיתי ומום אין בך. {ס}
[שיר ד,ח] אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים. [שיר ד,ט] לבבתני אחתי כלה לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך. [שיר ד,י] מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים. [שיר ד,יא] נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון. {ס}
[שיר ד,יב] גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום. [שיר ד,יג] שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים. [שיר ד,יד] נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים. [שיר ד,טו] מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון. [שיר ד,טז] עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. [שיר ה,א] באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים. {ס}
[שיר ה,ב] אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. [שיר ה,ג] פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם. [שיר ה,ד] דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו. [שיר ה,ה] קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול. [שיר ה,ו] פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. [שיר ה,ז] מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות. [שיר ה,ח] השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. [שיר ה,ט] מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו. [שיר ה,י] דודי צח ואדום דגול מרבבה. [שיר ה,יא] ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב. [שיר ה,יב] עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת. [שיר ה,יג] לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר. [שיר ה,יד] ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים. [שיר ה,טו] שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים. [שיר ה,טז] חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם. [שיר ו,א] אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. [שיר ו,ב] דודי ירד לגנו לערגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים. [שיר ו,ג] אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים. {ס}
[שיר ו,ד] יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות. [שיר ו,ה] הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד. [שיר ו,ו] שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם. [שיר ו,ז] כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. [שיר ו,ח] ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר. [שיר ו,ט] אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה. {ס}
[שיר ו,י] מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות. {ס}
[שיר ו,יא] אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים. [שיר ו,יב] לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב. [שיר ז,א] שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים. [שיר ז,ב] מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. [שיר ז,ג] שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים. [שיר ז,ד] שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה. [שיר ז,ה] צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק. [שיר ז,ו] ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. [שיר ז,ז] מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. [שיר ז,ח] זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות. [שיר ז,ט] אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים. [שיר ז,י] וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. [שיר ז,יא] אני לדודי ועלי תשוקתו. {ס}
[שיר ז,יב] לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. [שיר ז,יג] נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך. [שיר ז,יד] הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. [שיר ח,א] מי יתנך כאח לי יונק ש_י אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבזו לי. [שיר ח,ב] אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני. [שיר ח,ג] שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני. [שיר ח,ד] השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ. {ס}
[שיר ח,ה] מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך. [שיר ח,ו] שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. [שיר ח,ז] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. {ס}
[שיר ח,ח] אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחתנו ביום שידבר בה. [שיר ח,ט] אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז. [שיר ח,י] אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. {פ}